1. בפנינו בקשה לתיקון פרוטוקול ובקשה לפסילת המותב. נציג תחילה בקצרה את הרקע העובדתי והשתלשלות ההליך, ולאחר מכן נדון בבקשות התלויות ועומדות.
רקע עובדתי וההליך שבפנינו
2. התובעת שימשה החל מחודש אוקטובר 2010 כמנהלת מעון בגדרה שמפעילה הנתבעת, במשרה מלאה. בינואר 2013 ילדה התובעת במזל טוב, ויצאה לחופשת לידה. חרף רצונה של התובעת לשוב לניהול המעון בגדרה בתום חופשת הלידה, החליטה הנתבעת שלא להחזירה לתפקידה. זאת, מסיבות השנויות במחלוקת שבין הצדדים. ביום 28.7.13 הודע לה שהיא מפוטרת. פיטוריה נכנסו לתוקף ביום 27.8.13.
3. ביום 1.9.13 הגישה התובעת לבית דין זה כתב תביעה ובקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, שבה התבקשנו להצהיר שפיטוריה בטלים, ושזכותה לחזור באופן מידי לתפקידה כמנהלת המעון בגדרה. בבקשה נטען שהפיטורים היו בלתי חוקיים בעליל. בין היתר נטען שהפיטורים עמדו בניגוד מובהק להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
עוד נטען בבקשה שבבסיס החלטת הנתבעת לפטר את התובעת עומדת "כניעת" הנתבעת לקומץ מהורי הפעוטות שבמעון, שסלדו מניהול של התובעת את המעון אך ורק בשל מוצאה האתיופי. התובעת טענה שבמקום לטפל בנגע הגזענות, בחרה הנתבעת לתת לגזענות חותמת הכשר.
4. עם הגשת הבקשה הוחלט שלא לתת סעד ארעי כלשהו. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת, ונקבע דיון במעמד הצדדים, ליום 9.9.13.
5. הנתבעת בתגובתה אישרה שאי-החזרת התובעת לתפקידה נבעה מתלונות שהגיעו מהורים, אך טענה שמדובר היה בתלונות מוצדקות על האופן שבו מילאה התובעת את תפקידה. הנתבעת ציינה שלאור הכשלים בתפקוד התובעת בניהול המעון היא החליטה לנייד אותה למעון אחר, בתקווה שבמעון החלופי היא תצליח יותר, אך לאחר שנתקלה בסירוב נאלצה לפטרה. הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענת התובעת שברקע פיטוריה עמדו שיקולים גזעניים פסולים.
6. ביום 9.9.13 התקיים דיון במעמד הצדדים. לאחר דין ודברים ארוך עם הצדדים ובאי כוחם, נרשמו הדברים הבאים בפרוטוקול הדיון:
"בית הדין מבהיר לצדדים כי לכאורה עומדת למבקשת עילה טובה לקבלת הסעד הזמני המבוקש. יחד עם זאת, לאור העובדה שהסעד המבוקש הינו החזרה לעבודה, מוצע לתובעת לשקול האם היא עומדת על בקשתה זו, בין היתר בשים לב לכך שלצורך המשך יחסי עבודה תקינים יש צורך ביחסי אמון בין הצדדים ולכאורה קשה להאמין שניתן יהיה לשקם את האמון שנפגע".
הצדדים יצאו להפסקה, שלאחריה הצהיר בא כוח המבקשת לפרוטוקול כדלקמן:
"לאחר ששקלנו בדבר, ועל אף שאנו סבורים עדיין שעומדת למבקשת הזכות לחזור למקום עבודתה, לאור העובדה שקשה להערכתנו להבטיח את הישארותה במסגרת המשיבה גם אם היא תוחזר בצו שיפוטי, אנו מקבלים את המלצת בית הדין לחזור בנו מהבקשה ותחת זו להגיש כתב תביעה ולעתור לקבלת סעד כספי בלבד בגין התנהלות המשיבה".
בשלב זה, כך על פי פרוטוקול הדיון, התנהלה בין הצדדים שיחה לפשרה. בית הדין הציע הצעה, ובא כוח הנתבעת ביקש שהות של שלושה שבועות על מנת לשקול אותה ולמסור תשובה. עוד נאמר מפיו שככל שההצעה תהא מקובלת על הנתבעת, יוגש הסכם פשרה לאישור בית הדין.
בתום הדיון ניתנה לנתבעת כבקשתה שהות של שלושה שבועות לשקול את הצעת הפשרה, וכן נקבע שככל שההצעה לא תהיה מקובלת עליה, יינתנו הוראות בדבר המשך ההליך.
הבקשות שבפנינו
7. שישה ימים לאחר הדיון הגישה הנתבעת בקשה לפסילת המותב. לטענתה, במהלך הדיון התברר לה ש"אין סיכוי סביר לכך שכב' ההרכב הנוכחי של בית הדין יעניק דיון הוגן לאף אחת מטענות ההגנה של המבקשת". הבקשה שהגישה כוללת פירוט מחדש של טענות ההגנה של הנתבעת, ובהמשכה טוענת הנתבעת שיש מקום שהמותב יפסול את עצמו מהמשך הדיון בתיק זה משורה של טעמים:
ראשית הנתבעת טענה שראש מותב זה אמר במהלך הדיון ש"חייבים להחזיר את העובדת בדיוק, אבל בדיוק לאותו מקום שבו עבדה לפני חופשת הלידה", ובכך קבע קביעה סופית ונחרצת העומדת בניגוד לטענת ההגנה המרכזית שלה, לפיה הפררוגטיבה הניהולית שלה כוללת את זכותה לנייד עובדת למקום עבודה אחר במהלך חופשת הלידה;
שנית הנתבעת טענה שנציג הציבור החבר במותב זה אמר במהלך הדיון שהוא מציע לתובעת לוותר על הבקשה לצו מניעה, לבקש במקום זאת פיצוי כספי, תוך שימוש בביטוי "להיות חכמה, לא צודקת", ובכך הביע עמדה ברורה שהצודקת בהליך היא התובעת;
שלישית הנתבעת טענה שראש מותב זה הביע במהלך הדיון עמדה ברורה לפיה הנתבעת נהגה בתובעת בצורה לא הוגנת באופן קיצוני, וכך גם נציג הציבור, ומכאן שאין סיכוי לדיון הוגן בטענתה שנהגה לאורך כל הדרך בתום לב;
רביעית הנתבעת טענה שבמהלך הדיון טען אב בית הדין שלאור הכללים בדבר היפוך נטל ההוכחה בתיקי ההפליה, יהא על הנתבעת להוכיח בתיק זה שההורים לא השתמשו בביטויים גזעניים, כפי שנטען על ידי התובעת. עוד טענה הנתבעת שבכך קבע אב בית הדין מראש את נטל ההוכחה, העמיס אותו כולו על הנתבעת, ויצר זיקה לא הוגנת בין פיטורי התובעת לבין אמירות גזעניות, שגם אם נאמרו, הרי שהן נאמרו על ידי צדדים שלישיים, ולא על ידי הנתבעת או מי מטעמה;