18. נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את הבקשה לסעד זמני, מהנימוקים שיפורטו לקמן. ראוי גם לומר כי לא נעסוק בכל טענות הצדדים אלא אך בחלק שנצרך לסעד הזמני שלפנינו. חשוב להדגיש כי כל דברינו לעיל ולהלן הינם לכאורה בלבד ולצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני בלבד.
19. ההלכה העקרונית שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, בעניין סעדים זמנים, אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה והובאה כבר בפסק הדין שניתן במסגרת דב"ע לג/3-3 מדינת ישראל - מרדכי גנץ פד"ע ד' 161, 164, וכך היא סוכמה:
"עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה הוא לשמור, כל עוד תלויה בבית-המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהוא היה קיים בעת הגשתה; אין בית-המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלול להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו".
20. השאלה הראשונה אליה נידרש הינה, האם הצו המבוקש הינו צו מניעה זמני, כטענת המבקשת, או צו עשה זמני. הסעד המבוקש הינו צו שיורה למדינה, לפתוח את שערי האזור הסטרילי אף לנציגי המבקשת, מבלי להרשות לעובדים הזרים לעזוב את המתחם ללא אישור. נראה לנו כי בפנינו בקשה לצו עשה זמני, להורות לרשות ההגירה להחזיק את מהגרי העבודה באזור הסטרילי, ממנו הם אינם רשאים לצאת, ולהכניס לשם אף את נציגי ארגון העובדים. תנאי למתן סעד זה הינו הוכחה של זכות מוחלטת. לדידנו, המבקשת לא הוכיחה שיש לה זכות לכאורה (כנדרש בצו מניעה זמני) לכך ובוודאי לא הוכיחה שיש לה זכות מוחלטת לסעד כנדרש בצו עשה זמני.
21. בעניין תובנה - עמיחי סגל (דב"ע נא3-195/ תובנה מכונות תרגום בע "מ - עמיחי סגל, פד"ע כג 274) הביא בית הדין הארצי לעבודה את דברי י. זוסמן (סדר הדין האזרחי בסעיף 492), דברים היפים גם לענייננו:
"הכלל הוא, כי שעה שערכאה שיפוטית נזקקת לשאלה אם ליתן צו מניעה זמני אם למאן לתיתו, הרי "השאלה הראשונה היא, אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית-המשפט בשלב מוקדם, לפנ בירור התביעה. הצידוק לכך נעוץ לעיתים בדוחק הנסיבות, כמו בעניינו של הדייר שנושל, או בצורך להפסיק מייד מטרד מזיק קשה... אך לעיתים קרובות יותר הצורך לשמור על מצב קיים שאם יחול בו שינוי עד לגמר הדיון עלול התובע לקפח את זכותו" (שם בעמ' 279).
המקרה שבפנינו, כפי שיוסבר להלן, אינו מצדיק התערבות בית הדין בשלב כה מוקדם (לפני בירור התביעה) במתן סעד זמני, הואיל ולא הוכחה אף לא לכאורה, זכותה של המבקשת שיינתן לה הסעד המבוקש.
זכות ההתאגדות לעומת הזכות להתאגד
22. אין חולק כי לזכות ההתאגדות מעמד נכבד בשיטתנו המשפטית כפי שזו הוכרה בחקיקה ובפרט בסעיף 33ח לחוק הסכמים קיבוציים, ואף עוגנה בפסיקת בתי דין לעבודה, ובעניין זה ראוי להפנות לפסק הדין בעניין פלאפון (עסק (ארצי) 25476-09-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף להתאגדות עובדים נ' פלאפון תקשורת בע "מ (פורסם בנבו, 2.1.13)). זכות ההתאגדות כוללת אף זכויות נלוות כמו חופש הביטוי, וכמו גם הזכות שעוגנה בס' 33ט לחוק הסכמים קיבוצים - להיכנס למקומות עבודה כדי לפגוש עובדים (ראה בעניין זה את המאמר "התארגנות עובדים בישראל: מגמות, היבטים משפטיים ומדיניות", הנשיא (בדימוס) סטפן אדלר ספר אליקה ברק-אוסוסקין 517 (2012). כידוע, זכות ההתאגדות כוללת בתוכה גם את הזכות להתאגד ואת זכותו של הפרט - העובד, להימנע מלהיות חבר בארגון עובדים, כאמור בין היתר בסעיף 33י(א)(3) לחוק הסכמים קיבוציים.
23. לדידנו, במציאות המתוארת כאן, הצבת דוכן של ארגון העובדים בתוך המתחם הסטרילי, לאחר שמהגרי העבודה עוברים בין גורמי המנהל השונים (מעין "שרשרת חיול") עשויה ליצור אצלם תובנה מוטעית ולפיה חייבים הם להצטרף לארגון עובדים, כשם שהם חייבים לעבור בין גורמי המנהל השונים, לצורך כניסתם לישראל. באופן זה אנו עלולים דווקא לפגוע בזכות העובד שלא להתאגד. לא נחה דעתנו שיש דרך למנוע יצירת מצג מטעה מעין זה, בנתונים שבפנינו, אם יינתן הסעד המבוקש.
24. יש לזכור שמהגרי העבודה אינם מורשים לצאת מהמתחם הסטרילי, כל עוד לא השלימו את סדרת הפעולות, שנקבעה על ידי רשויות המנהל, כתנאי לכניסתם לישראל. המבקשת רוצה, אפוא, לנצל את העובדה שמהגרי העבודה אינם מורשים לצאת מהמתחם הסטרילי, בו נמצאים הם למעשה כמעין "קהל שבוי", כדי ליידעם אודות ארגוני העובדים וזכות ההתאגדות. למעשה, מבוקש שהמדינה תמשיך להחזיק בהם, עד לאחר שתובא לידיעתם זכותם זו. עניין זה נוגד את מחויבותה של המדינה שלא להיות מעורבת בהליכי התארגנות של עובדים, כאמור באמנה 98- בדבר הפעלת עקרונות הזכות להתארגנות ולמיקוח קולקטיבי, שנכנסה לתוקף לגבי ישראל ביום 28.1.1958. הוא אף נוגד את שנקבע באמנה מספר 87- בדבר חופש ההתאגדות והגנת הזכות להתארגן. באמנה 87 הנ"ל נקבע (בתרגום לעברית) בסימן ג' סעיף 2: "הרשויות הציבוריות יימנעו מכל התערבות העלולה לצמצם זכות ... "
25. אכן יש אמת בטענת המבקשת, לפיה נקל יהיה לפגוש את מהגרי העבודה ולהחתימם על טפסי הצטרפות עם כניסתם לישראל. יחד עם זאת, דרך המלך הינה שארגוני עובדים פונים לעובדים במקומות עבודתם. שם יכולים הם להתרשם בין היתר מתנאי העבודה, אופייה וכיוצא בזה. כך נעשה לגבי העובדים במקומות עבודה שונים ולא מצאנו שיש טעם לשנות מדרך זו.
26. חשוב להתייחס לטענה של המבקשת לפיה חשוב לפגוש את העובדים דווקא, בעת רדתם מהמטוס, טרם שיחתמו עם נציגי התאגידים, על חוזה העבודה. טענה זו אין בה ממש, ויש לדחותה. מבחינה עובדתית מהגרי העבודה שהגיעו כבר חתמו למעשה על חוזה העבודה בחו"ל, בטרם הגיעו לישראל. יתר על כן, תנאיו של חוזה העבודה עימם אינם פתוחים למו"מ, הואיל ואלה קבועים ומוסכמים בין העוסקים במלאכה. יתר על כן, דווקא המבקשת הייתה זו שחתמה על הסכם קיבוצי שהוגש לרישום (ובימים אלה כפי שהבנו מהצדדים נבחן אישורו). ככל שיש הסכם קיבוצי כזה הרי שאין יכולת לסטות מהתנאים הקבועים בו, המהווים חלק מחוזה העבודה של העובד כאמור בס' 19-20 לחוק הסכמים קיבוציים. לנוכח האמור הרי שאין כל ממש בטענת המבקשת אף בעניין זה, ולכן היא נדחית.
27. יתר על כן, כשיפנו ארגוני העובדים לעובדים במקומות עבודתם, זמן מה לאחר שנקלטו שם, יהיו העובדים במצב נוח ומתאים יותר כדי לשקול באופן אמיתי וכן, את הצטרפותם לארגון עובדים. הכנסתם למתחם הסטרילי-הסגור, ממנו הם לא יכולים לצאת, והפיכתם "לקהל שבוי" הרי הוא בגדר "כפיית הר כגיגית"- מבלי לתת להם יכולת אמיתית לשקול את ההצטרפות, לאחר שהכירו את תנאי העבודה. הכרת תנאי העבודה, כמו גם תרבות העבודה והמנטליות במקומותינו, עשויה להביא לכך שהעניין יישקל וייבחן באופן רציני ורצוני כדבעי. לא זו אף זו, כשיכירו העובדים את מקום עבודתם ותנאי העבודה, ולאחר מכן את נציגי ארגון העובדים, יוכלו להיעזר באחרונים לצורך שיפור תנאי עבודתם ועמידה על זכויותיהם.
28. החתמה על טופס הצטרפות, כחבר בארגון העובדים, אינה העיקר ונדמה שאצל המבקשת חל בלבול יוצרות בעניין זה. עניין זה חשוב, אך הוא מהווה אמצעי, ולא מטרה. דברינו אלה מתיישבים עם לשונו של סעיף 33ט לחוק הסכמים קיבוציים שקבע את זכותו של נציג עובדים אל מול המעביד. זכותו של האחרון נועדה לקדם את זכויות העובדים במקום העבודה וכחלק מכך, אסרה על מעביד למנוע כניסה למקום עבודה (כאמור בסעיף 33ט הנ"ל). במקום העבודה יכול נציג ארגון העובדים, להתרשם מסביבת העבודה וליצור קשרים קבועים ויציבים, עם העובד כמו גם עם נציגי המעביד. כך פועלים נציגי ארגוני העובדים ביחס לעובדים ישראלים במקומות עבודה שונים וכך ראוי שיפעלו אף ביחס לעובדים הזרים. אין מקום להותירם "כקהל שבוי", כדי לאפשר לארגוני העובדים, להביא את דברם בפני מהגרי העבודה. ארגון עובדים, כמו המעביד, אינו רשאי לכפות על עובד להיות נוכח, עת מרצים לו ומסבירים לו אודות זכות ההתארגנות. כשם שלגבי עובדים ישראלים לא נעשה כך, אין מקום לשנות בעניין זה ביחס למהגרי עבודה.
מאזן הנוחות
29. יש לזכור כי המדינה, ורשות ההגירה בפרט, הביעו נכונות לחלק, אף במעמד נחיתת העובדים בנתב"ג, במתחם הסטרילי, חומרי הסברה שיוכנו על ידי ארגוני העובדים השונים, כדי ליידע את מהגרי העבודה אודות זכותם להתארגן. יתר על כן, רשות ההגירה אף הודיעה כי אין מניעה מבחינתה שנציגי ארגוני העובדים, ימתינו לעובדים מיד לאחר היציאה מהמתחם הסטרילי בתחום נתב"ג. על זאת אפשר להוסיף ולומר, כי רשאים הם לשכור מרשות שדות התעופה שטח מתאים, בנתב"ג, ולבוא בדברים עם נציגי התאגידים, כדי שאלה יביאו את מהגרי העבודה, מיד לאחר יציאתם מהמתחם הסטרילי, למקום בו יפגשו - אם רצונם בכך - את נציגי ארגוני העובדים. בנוסף, נציגי ארגון העובדים יכולים גם לפנות למקומות עבודתם, כפי שנעשה לגבי עובדים ישראלים. אפשרות זו אמנם עשויה לדרוש מאמץ גדול יותר של ארגון עובדים, אך אין בכך כדי לאיין את זכות ההתארגנות.
30. לפיכך, בשלב זה לפחות, לא הוכיחה אפוא המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בעניין הפעלת מאזן הנוחות בבית הדין לעבודה, נפנה לפס"ד, דב"ע מז3-149/, שקם בע"מ - גילה רוזין פד"ע יט' עמ' 141, שם בסעיף 13, וכן לתב"ע נג3-564/, אפרתי אבנר - מפעלי ים המלח, תקדין כרך 93 [2] תשנ"ג / תשנ"ד 1993.
מאזן הנוחות והנזקים, אפוא, נוטה לחובת המבקשת.