החלטה בתיק מסוג ביצוע פסק דין

א. מהות הבקשה
לפני בקשת החייב בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.
ב. העובדות הצריכות לעניין
1.תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 20.1.2016  על בסיס פסק דין אשר ניתן בבית משפט המחוזי בתל אביב ביום 17.5.2007. (להלן: "פסק הדין") .2.פסק הדין נגע לגביית הוצאת כפי שנפסקו כנגד הזוכה לטובת 5 בעלי דין שהיוו חלק מההליך המשפטי, וביניהם מר---- בעלה המנוח של הזוכה, אשר נפטר ביום 10.11.2012.הזוכה באה בנעל המנוח הנפטר מכח צו קיום צוואה מיום 28.1.2013.3.בפסק הדין אשר הוגש לביצוע ציינה כבוד השופטת אלשייך:" נוכח דרך התנהלותו החמורה אשר פורטה לעיל...יישא ---- בהוצאות הנושה המבקש והמשיבים בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ לטובת כל אחד מצדדים אלו, בצירוף ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. זאת, בנוסף להערתי הקודמת בדבר...נוכח התנהלות זו של המפרק".4.מסירה מלאה בוצעה ביום 28.1.2016 ובקשת הפרעתי הוגשה ביום 3.4.2017.לאחר שבקשת החייב לסגירת תיק נדחתה על ידי כבוד הרשמת קרן גיל ביום 2.3.2016.5.ביום 27.12.2017  התקיים דיון בבקשת החייב בטענת פרעתי, לאור פסק הדין של כבוד השופט סובל מיום 14.9.2017.בסעיף 2 לעיקרי טענות המבקש המצוינות בפסק הדין, הבהיר כבוד השופט סובל כי החייב טוען:" כי אילו נעתרה כבוד הרשמת לקיום דיון, ניתן היה לחקור את ---- וכך לבסס את טענותיו כפי שנטענו בבקשה בטענת פרעתי".על אף האמור, החייב לא הציג תצהיר מטעם ---- וכעולה מן הפרוטוקול טען החייב: "---- לא הגיע מכיוון שלא הסכים לתת תצהיר".

ג. טענות הצדדים בקליפת האגוז:טענות החייב:1.לקראת סיום הדיון ביום 17.5.2007 כבוד השופטת אלשיך הודיעה כי בכוונתה להטיל על המבקש הוצאות אישיות בסך של 15,000 ₪+ מע"מ לכל אחד מן הצדדים בבש"א (הגם שאין מע"מ על הוצאות אלא על פסיקת שכר טרחה בלבד). 2. עם סיום הדיון ניגש מר ---- , בעלה של הזוכה, אל החייב ואמר " זו שערורייה שהיא חייבה אותך בהוצאות , אין לי שום כוונה לדרוש ממך את תשלום הוצאות אלו".3.  זוכה נוסף אשר נפסקו לטובתו הוצאות ,---- הודיע  כי לא ידרוש את תשלום ההוצאות הנ"ל.4 ---- קרוב ל7 שנים עד לפטירתו לא דרש את תשלום ההוצאות הנ"ל.5. במסגרת חילופי המיילים עם ---- נזכר ---- כי עמדת המנוח לעניין גביית ההוצאות הייתה זהה לעמדת מר ---- והסכים הוא על וויתור גביית ההוצאות. 6. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 27.12.2017 החייב מבהיר כי ---- לא הגיע כיון שלא הסכים לתת תצהיר, לטענת הזוכה צוין בהחלטתי כי רק מי שנתן תצהיר יזומן לעדות בדיון.7. לאור האמור, לדרישת התשלום אין כל בסיס לאחר שמר ---- ויתר עליה קרוב ל 7 שנים קודם לכן.8. מעיון בפסק דינו של כבוד השופט סובל מיום 14.9.2017 החייב טוען כי השתהות של 7 שנים בנקיטת הליכי הוצאה לפועל יש בה כדי להעביר את נטל הבאת הראיות מהחייב לזוכה. 9. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 27.12.2017 החייב הבהיר כי התגורר במושב ---- ולאחר שעבר דירה הוא עדכן את כתובתו במשרד הפנים וכך עשה גם בפעם השנייה כאשר עבר דירה . 10. החייב מציין כי לא הוצגה כל גרסה עובדתית מטעם הזוכה שכן הטענות העובדתיות שהושמעו על ידי ---- במהלך הדיון, והוצגו כחלק מטיעוניה , הנן אמרות סרק , הן אינן קבילות ויש לדחותן על הסף שכן לא מדובר בעדות תחת אזהרה ולא הוצג כל תצהיר בנדון מטעם הזוכה. 11. כמו כן בסיכומיו החייב מציין כי ניתן היה לדעת על פסיקת ההוצאות במועד הדיון וזאת כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 27.12.2017 בע"מ 8. 12. החייב מציין כי הזוכה עצמה לא ידעה על קיום וויתור החוב שכן היא לא נתנה תצהיר מטעמה אלא הסתמכה על תצהירה של ----. 13. בכתב תשובה לסיכומי הזוכה ביום 11.2.2018 ציין החייב כי עדות ---- אינה סותרת את גרסת החייב.כל שטוענת ---- בעדותה הוא כי "אינה יודעת"- היא "לא שמעה" כזה דבר לאחר שיצאו הצדדים מבית המשפט. העובדה ש---- לא שמעה שיחה כזו בין החייב למנוח אין בה כדי לסתור את עדותו של החייב.

14. בכתב תשובה לסיכומי הזוכה ביום 11.2.2018 ציין החייב כי הזוכה מנסה לשכתב את ההלכה בעניין השיהוי, הזוכה מנסה לטעון כי נטל העברת הראיות מותנה בהצגת ראיות ראשוניות מטעם החייב ולא היא. החייב הציג ראיות ראשוניות לכאורה לטענותיו – האחת : התצהיר מטעמו (הזוכה לא הגישה כל תצהיר סותר מטעמה), השנייה: המייל ---- שמאשר כי זכור לו כי מרשו ויתר אף הוא על תשלום ההוצאות.
טענות הזוכה:1. החייב ממחזר טענות שהעלה כבר בבקשה לסגירת התיק, אשר נדחתה על הסף בהחלטת כבוד הרשמת קרן גיל מיום 2.3.2016 .2. אשר לאמירה המיוחסת למר ---- , הרי לא יעלה על הדעת שחובות ימחקו ותיקים יסגרו רק בשל כך שלאחר שהזוכה הלך לעולמו יופיעו החייבים ויאמרו כי בעבר אמר להן שהוא מוחל להם על החוב. טענת הויתור נטענה בעלמא וולא כל מסמך או ראיה לכך.3.---- לא זוכר דבר אודות ויתור מצד המנוח והמיילים חסרי משמעות.לא בכדי נמנע החייב מלזמן את ----  להעיד כדי לתמוך בטענתו שהמנוח ויתר לו על החוב.כל עוד לא נעשה ניסיון לזמן את מר ---- ולנסות לפזר את הספק בדבר ויתור על ההוצאות, אין לפנות לדוקטרינות אחרות ובענייננו לשיהוי.4. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 27.12.2017 הזוכה מבהיר כי מר ---- לא יכול היה לוותר על ההוצאות שנפסקו לטובתו כיוון לא יכול היה לדעת מהו הסכום המדויק שיפסק לטובתו היות וכבוד השופטת אלשייך פסקה את הסכום המדויק של ההוצאות לא במעמד הדיון אלא במועד מאוחר יותר בהחלטה ארוכה.  טענת החייב עובדתית ומתייחסת לוויתור שקדם להחלטה בה נפסקו ההוצאות, בעוד שסמכות רשם ההוצאה לפועל מתייחסת לטענות החייב שאירעו לאחר שניתנה החלטה שבעטין לטענתו פרע את ההוצאות.5. מעיון בפסק דינו של כבוד השופט סובל מיום 14.9.2017 מציינת באת כוחו של ---- כי  היא יצגה אותו בכל ההליכים והתייצבה  אישית לכל הדיונים ומעולם לא הסכימה כב"כ של ---- לוותר על ההוצאות שנפסקו ואף לא שמעה מעולם את ---- מסכים לוותר על ההוצאות.ל---- ידיעה אישית של העובדות, אך החייב בחר שלא לחקור אותה על תצהירה.בהיעדר חקירה נגדית בית משפט יראה את העובדות בתצהיר כעובדות שאין חולקין עליהן.6.ביום 21.2.2016 הגיש החייב בקשה לסגירת תיק וטענתו הייתה שונה מטענת הוויתור. אין זכר בבקשה לטענה כי המנוח ויתר על ההוצאות.רק לאחר שהתבקש החייב להגיש שאלון טען "פרעתי" עם טענה שלא הוזכרה על ידו בבקשתו הקודמת.7. נטל החייב להוכחת הפרעתי כבד במיוחד מאחר וההליך מתנהל נגד עזבון.

ד.דיון והכרעה:
1. המסגרת החוקתית:
1.1 נטל השכנוע בטענת פרעתי, על פי סעיף 19, קבוע ומוטל תמיד על החייב. נטל זה הינו נטל ראשוני והוא אינו עובר אל הזוכה לעולם, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה (ראו רע"א 3149/06 בית מימון מוצרי חשמל בע"מ נ' קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ ((פורסם בנבו), 1.11.2006) ; רע"א 5438/09 עו"ד יוסף גרוסמן נ' שמואל אסי אסלן, פורסם בנבו, 19.11.09 ; דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, 189 (2008) (להלן: בר-אופיר)). במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה, הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור, "זאת כאשר החייב מביא למשל מסמכים אשר תומכים לכאורה בטענותיו. ולנוכח מצב דברים כזה, צריך הזוכה להראות כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי טענת החייב" (בר-אופיר, עמ' 189). אך חשוב לזכור כי גם במצב דברים זה נטל השכנוע העיקרי הראשוני מוטל על כתפי החייב, ובמה דברים אמורים? אם בסוף הדיון עדיין נשאר ספק באשר לביצוע או אי-ביצוע פסק הדין, או כאשר כפות המאזניים באשר לעובדות הן מעוינות, מוכרע הדין לרעת הצד שעליו מוטל נטל השכנוע, קרי, החייב במקרה של טענת פרעתי. כפי שציין בית המשפט העליון:
"אין צורך לומר, שחשיבותה המיוחדת של קביעת נטל השכנוע היא בכך: שאם בסוף המשפט העריך השופט שההוכחות של הצדדים הן שקולות ומאוזנות, כי אז יכריע את הדין לרעת הצד הנושא בנטל השכנוע" (ד"נ 4/69 נוימן ובנין חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, פ"ד כד(2) 229, 291 (1970). ראו גם ע"פ 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ד 504 (1950); יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1505 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2003); בר-אופיר, עמ' 189).
1.2 וכן יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט זוסמן:
"נתבע הטוען 'פרעתי', נטל השכנוע להוכחת טענתו עליו ולעולם אינו עובר לתובע. לא די היה למשיבים נתבעים לטעון ולהוכיח כי פרעו סכום פלוני, אלא עליהם היה להוכיח, כי פרעו את שני השטרות, נשוא המשפט. יתכן כי בדונה בנטל ההוכחה, התכוונה השופטת ל burden of adducing evidence (חובת ההוכחה), להבדיל מה- burden of establishing a case (חובת הראיה). ההבדל בין השניים הוא ... כי על פי נטל השכנוע, פוסק השופט נגד אותו בעל דין שעליו מוטל היה להוכיח טענה פלונית והוא לא הוכיחה כדי שכנועו של בית המשפט. ואילו נטל הבאת הראיה אינו מחייב פסק דין לכאן או לכאן, אלא פירושו רק שאם הביא בעל דין שכנגד, הנושא בנטל השכנוע, ראיות היכולות לשמש יסוד לפסק דין לטובתו, ובלבד שיתקבלו על דעת השופט, ולעומתן אינו מביא בעל דין ראיה לסתור, יהא השופט ראשי לפסוק על פי הראיות שהביא בעל דין שכנגד. עדיין יכול לזכות מי שלא הביא ראיה לסתור, והוא כאשר הראיות שהובאו נגדו לא יהיו נאמנות על השופט" (ע"פ 402/59 פויראייזן נ' איזנר, פ"ד ט"ו(2) 937, 941 (1961). ראו גם נתן קנת וחיים קנת נטל ההוכחה וחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי 75 (2002)).

2. האם החייב הוכיח את טענת ויתור על החוב?
2.1 בפס"ד רעא 10272/07 עזבון המנוח אבא סיוף ז"ל נ' עיריית חיפה(פורסם בנבו) נפסק :"בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, נטל השכנוע בהוכחת טענת "פרעתי" מוטל הוא לעולם על החייב. אמנם ייתכנו נסיבות בהן נטל הבאת הראיות לסתור יועבר לכתפי הזוכה. כך מקום שהתקיים שיהוי ניכר בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל בהעדר הסבר ראוי לשיהוי, או כאשר טענתו של החייב נסמכת היא על עובדה מהותית המצויה בידיעתו המיוחדת של הזוכה. העברת הנטל להבאת ראיות לסתור כאמור, נעשית אך לאחר שהחייב הביא ראיות לכאורה לתמיכה בגרסתו (וראו דוד בר אופיר  הוצאה לפועל הליכים והליכות (מהדורה שישית) 189)".