החלטה בתיק המ"ש 7401-08-10

1.           בפני "בקשה לביטול קנסות ובקשה להישפט" שהוגשה על ידי בעל משק במושב צור משה, עליו הושת בשנת 2007 קנס מנהלי בסך 40,000 ש"ח בגין אי תשלום שכר מינימום.

2.           ביום 27.10.05, במהלך ביקורת מטעם המשיבה בבית במושב צור משה, נמצאו שני עובדים שעסקו בעבודות גינון. חקירה העלתה כי המבקש היה מעסיקו אחד מהעובדים, וכי בחודשים מסוימים לא שילם לו שכר מינימום. על סמך חומר הראיות שהונח בפני המפקח והתובע המוסמך, הוטל על המבקש ביום 2.8.07 קנס מנהלי בסך 40,000 ש"ח בגין עבירה על הוראות חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987.

3.           הודעת הקנס שנשלחה למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה ביום 5.8.07 חזרה בציון "לא נדרש". בהתאם להוראות הדין והפסיקה, טוענת המדינה כי יש לראות את המועד בו הומצא הקנס המנהלי לידי המבקש לכל המאוחר ביום 26.8.07, ולפיכך המועד האחרון להגשת בקשה להישפט מטעם המבקש היה ביום 26.9.07. ברם, רק ביום 12.2.08, למעלה משישה חודשים לאחר המועד האחרון לשיטת המדינה, פנה המבקש בבקשה לביטול הקנס. ביום 5.8.08 דחה התובע את הבקשה לביטול שהוגשה באיחור. ביום 2.8.10, לאחר שהמבקש ניהל מספר הליכים שגויים בבתי משפט אחרים, הגיש המבקש את הבקשה המונחת לפני.

4.           עיון בבקשה ובמאות העמודים הנספחים לה, כמו גם במספר גדול של תוספות והשלמות שהוגשו לאורכו של הליך זה, חלקן בכתב יד ארוך וצפוף, מגלה שרוב טענות המבקש הינן מוזרות ותמוהות, וזאת בלשון המעטה. כך רק לשם הדוגמא, המבקש טוען לקיומה של "קנוניה והכנה לקשר של עובדים זרים ומערכות ומחלקות ממשלתיות ציבוריות" נגדו בגין "פטנטים שנעשו לכיבוי אש ושינו טכנולוגית את הכיבוי באמצעות מים ובמקום תמלוגים קיבלתי פשעים" (סעיף 5 לבקשה). דוגמא נוספת הן טענותיו במסגרת בקשה שהגיש ביום 7.12.10 לקשר כזה או אחר בין הגופים שפעלו לכיבוי השריפה הגדולה בכרמל לבין הקנסות שהוטלו עליו.

5.           לצד טענותיו מסוג זה, שמפאת כבוד המבקש לא אפרט את כולן ואיני רואה מקום להתייחס אליהן, טוען המבקש בבקשתו טענה אחת שיש מקום שאדרש לה, והיא הטענה כי הגיש במועד את בקשתו להישפט. הכיצד מתיישבת טענתו זו עם טענת המדינה כי איחר להגיש את בקשתו בלמעלה משישה חודשים? בסיכומיו בפנינו, טען המבקש כי האחראית לכך שהודעות הקנסות לא הגיעו לידיו היא  פקידת הדואר במושב שבו הוא מתגורר, שהיא היחידה שמקבלת ומחלקת דואר ביישוב. אותה פקידה אמורה להודיע טלפונית לתושבי היישוב על כל דבר דואר רשום שהתקבל. לפי המבקש, אותה פקידה מתנכלת לו אישית בגלל "אהבה נכזבת" (עמ' 1 ש' 20 לפרוטוקול ואילך).

6.           בתגובה לטענות המבקש היפנה ב"כ המשיבה לממצאי בדיקה שנערכה בדואר ישראל בעקבות תלונתו של המבקש, ממצאים שהוגשו לנו על ידי המבקש עצמו כנספח למסמך שהגיש לתיק בית הדין ביום 28.11.10. במכתב שנשלח על ידי מנהל מרחב תל אביב והמרכז של הדואר אל המבקש מיום 31.10.10 נאמר שלאחר בדיקת ממצה של טענותיו של המבקש נמצא שאין להם כל בסיס. באותו מכתב נאמר שמנהל מחלקת בקרת העברת דואר אף שלח למבקש מכתבי נסיון עליהם נרשם "סודי" על מנת לבחון את סדר העברת וקבלת הדואר בתא החלוקה שבשימוש המבקש, ו"בבדיקתנו לא נתגלו כל ממצאים המעידים על ליקוי בתהליך קבלת הדואר וחלוקתו לתא החלוקה שבשימושך".

7.           לאחר עיון בממצאי הבדיקה שנערכה על ידי הדואר, נחה דעתי כי אין כל בסיס לטענות המבקש כי אינו מקבל דברי דואר באופן קבוע ושיטתי. איני סבור שיש מקום להעתר לבקשה שהעלה בפני המבקש במהלך הדיון בעל-פה, לפיה יש לזמן לעדות בבקשה זו את פקידת הדואר של היישוב. על פי מכתב שהוגש לתיק בית הדין ביום 12.7.12 על ידי הלשכה המשפטית של הדואר, הפקידה שהתבקשנו לזמן סובלת מנכות קשה ומבעיות רפואיות מורכבות המחייבות אותה לקבל טיפולים רפואיים ברוב ימי השבוע. נוכח אותן בעיות, היא אף אינה מסוגלת להגיע לבית הדין בכוחות עצמה, והיא נזקקת לליווי אדם מבוגר. איני מבין מדוע יש להטריחה לבית הדין ובמה תועיל עדותה, שכן כאמור לעיל רשות הדואר כבר ערכה בדיקה מקיפה של תלונותיו של המבקש, ומצאה שאין בהם ממש.

8.           הלכה פסוקה היא, כי אי קבלת הודעת הקנס בפועל על ידי המבקש, אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת בקשה להישפט (עפ"א (ארצי) מדינת ישראל נ' נחום רזניק (12.2.06)). על פי סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות, בידי בית דין זה נתונה הסמכות להאריך את המועד להגיש בקשה להישפט בגין קנס מנהלי רק בהתקיימן של נסיבות יוצאות דופן ומנימוקים שיירשמו. נחה דעתי כי המבקש לא הראה טעם מיוחד ולא הצביע על נימוק של ממש העומד במבחנים שהיתוותה הפסיקה למתן רשות שכזו (ראו: עפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ' מדינת ישראל (12.3.06)).

9.           ככל שהמבקש היפנה טענות לגוף הקנס שהוטל עליו, הרי שעל פי ההלכה הפסוקה, בית דין זה אינו מוסמך להידרש להן "מאחר והמערער לא עבר את שער הכניסה לבית הדין המתיר את בקשתו להישפט" (עפ"א (ארצי) 11/07 ארז אבוטבולנ' משרד התמ"ת (2.7.07)).

10.        אשר על כן, הריני לדחות את הבקשות.

ניתנה היום,  כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.