1. בפני בקשה שניה לפי סעיף 238 א' (ז) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "
החוק"), לביטול ו/או עיכוב צו הריסה מנהלי שניתן ע"י יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז דרום, מיום 10.08.04, לפיו יהרס מבנה, שנבנה ללא היתר כדין, בשטח של כ - 140 מ"ר (להלן: "
צו ההריסה") הנמצא בנ.צ. 186236/577521 (רשת ישראל החדשה), מערבית לדרך מספר 60, סמוך לכתף בתרים (להלן: "
המבנה").
בקשה קודמת לביטול צו ההריסה, ביחס לאותו מבנה, הוגשה ביום 16.08.04 על ידי מר אבו טראש איסמעיל, שהוא אחיו של המבקש כאן (הכוונה לב.ש. 6920/04). במהלך הדיון שהתקיים בבקשה הקודמת, ביום 02.03.05, אישרתי את הסכמת הצדדים, בין היתר, לפיה המבקש מר אבו טראש איסמעיל חוזר בו מהבקשה, הבקשה תימחק וכי תוקפו של צו ההריסה יוארך למשך 3 חודשים מעת מתן ההחלטה.
כאמור, הבקשה שלפני, הוגשה ביום 13.06.05, כ - 10 חודשים לאחר הגשת הבקשה הראשונה בתיק ב.ש. 6920/04.
2. המבקש מעלה בבקשתו טענות שונות, אך בשלב הסיכומים צימצם טענותיו לעניין אחד בלבד, בעניין פגם שנפל בזיהוי המבנה. המבקש טוען, כי נקודת הציון שצויינה בצו המינהלי נמצאת במרחק של 8.6 מ' מהמבנה, ולכן לאור כך שרמת הדיוק של זיהוי המבנה לוקה בחסר, יש בכך כדי להביא לפגם, אשר בכוחו לבטל את הצו ההריסה.
המבקש סומך את בקשתו על חוות דעתו של מודד מוסמך, מר אברהם גולדנברג, אשר נחקר בפני והגיש שתי חוות דעת, האחת - מיום 11.06.05 והשנייה - מיום 10.07.05.
3. המשיבה לא הביאה חוות דעת מטעמה, ולאחר שהמומחה מטעם המבקש - עמד על חוות דעתו ניתן לקבוע שהמבקש הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, שנקודת הציון שצויינה בצו המינהלי נמצאת במרחק של 8.6 מ' מהמבנה, וכי המשיבה לא הצליחה לסתור טענה זו.
לפיכך, נקודת המוצא היא, כי המבנה נשוא צו ההריסה מצוי במרחק של כ - 8.6 מ' מנקודת הציון, אשר צויינה בצו ההריסה שניתן. בתמונה, אשר הוגשה וסומנה מש/2 ניתן לראות את מיקומה המדוייק של נקודת הציון, אשר סומנה ע"י המומחה ב- X.
4. אחר שעיינתי בבקשת המבקש, בתצהיר התומך בה, בתגובת המשיבה, בחקירות המצהירים בפני, בחוות דעת המומחה מטעם המבקש, ובסיכומי ב"כ הצדדים שנשמעו בפני - אני קובע שיש לדחות הבקשה.
5.
טענות הצדדים בהרחבה
:
ב"כ המבקש טען בסיכומיו כי ביהמ"ש צריך ליתן דעתו באשר לרמת הדיוק הנדרשת ביחס למיקום המבנה נשוא צו ההריסה באופן כללי, ובאופן פרטני יותר, בעוד שאם נוכח ביהמ"ש כי נפל פגם במיקומו של המבנה - הרי שיש לבטל הצו בשל פגם ברמת הדיוק של זיהוי הנכס.
ב"כ המבקש הפנה לחווה"ד שהוגשו מטעם המומחה גולדנברג, לפיהן תיאור המבנה אינו תואם את מיקומו בהתאם לבקשה, וכן הפנה לשני פסקי דין העוסקים בסוגייה זו (הכרעת דין שניתנה ע"י כב' השופט שפסר [ביהמ"ש השלום בבאר שבע] בתיק פ' 4619/02 והחלטה של כב' השופטת צבר [ביהמ"ש השלום ברמלה] בתיק ב"ש 3025/03).
ב"כ המשיבה טען, כי דין הבקשה להדחות על הסף, ואם לא על הסף לגופה - וכי עו"ד אחר, ממשרדו של ב"כ המבקש כאן, הסכים לתקיפות צו ההריסה ואינו יכול לחזור ולתקוף אותו עתה, וכן הפנה לבקשה הקודמת בתיק ב.ש. 6920/04.
ביחס לבקשה דנן - טען ב"כ המשיבה כי בהתאם להוראות סעיף 238 א (ח) לחוק, נאמר כי אין לבטל צו הריסה מינהלי שניתן אלא אם הוכח, שהבנייה בוצעה כדין או שביצוע הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.
עוד טען ב"כ המשיבה לענין השיהוי הרב בו נקט המבקש עד להגשת בקשתו כאן, שכן אלמלא היתה מוגשת הבקשה - היה המבנה נהרס כבר, וכי בפזורה הבדואית לפעמים יש עשרות או מאות ואלפי דונמים שבהם יש קושי בזיהוי הגוש או החלקה שכן בגוש אחד יכולים להיות מבנים רבים.
ב"כ המשיבה תקף בסיכומיו את חוות הדעת שהוגשו ע"י המבקש, שכן לשיטתו המדידות שבוצעו על ידי המומחה לא היו תקינות, ועוד טען, כי הצו שניתן עונה על דרישות החוק, וביקש להורות על דחיית הבקשה הן מחמת הטענות המקדמיות שנטענו והן לאור עדות המומחה.
6. בדיון שהתקיים בפני נחקר המבקש על תצהירו וכן המומחה מר גולדנברג על חוות הדעת שנתן. המשיבה לא הביאה עדים מטעמה, תוך שהיא מסתמכת על המסמכים מתוך הבקשה הקודמת שהוגשה בתיק ב"ש 6920/04.
7.
המסגרת הנורמטיבית:
בסעיף 238 א (א) לחוק, נקבע כדלקמן: