החלטה בתיק בש"א 7146/04

לפני בקשת המנהל המיוחד של החברה שבפירוק של החברה שבפירוק להורות לו לפתוח בהליכי בוררות מול משיבה 2 בהתאם לסעיף בוררות שבהסכם בין החברה שהוא מפרקה (להלן: "החברה") לבין משיבה 2, אשר נחתם ביניהן טרם הליכי הפירוק.

פתח דבר

1.         ביום 2.6.08 יצא מלפני בית המשפט העליון (כב' השופט י' דנציגר, בהסכמת כב' השופטים א' גרוניס ומ' נאור), פסק דין ברע"א 1014/07 (אתר נבו) בקשת רשות ערעור שנדונה כערעור והתקבלה, אשר החלק האופרטיבי קובע כדלקמן:

" אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהבקשה למתן הוראות (פש"ר 948/04, בש"א 7145/04) וכן תגובת המבקשת לבקשה זו תוחזרנה לבית משפט קמא, על מנת שידון בהן מחדש וינמק את החלטתו. המפרק ישא בהוצאותיה של המבקשת וכן בשכר טרחת עורכי דינה של המבקשת בסך 5,000 ש"ח". (שם, פיסקה 24).

            אולם טרם נעשה כן, נסיר מעל הדרך את שאלת הצורך בהליך ערעורי בתחום דיני פש"ר ופרוק, שכן מן הראוי שבאי כוח בעלי הדין העוסקים בתחום ישכילו לנקוט בהליך המתאים והראוי.

מהות ההליך הערעורי

2.         המערערת בהליך הערעור - חברת עובד לוי תיעוש האבן ובניה בע"מ, המיוצגת על ידי עו"ד י' ריכטר ושות' (להלן: " משיבה 2" או " עובד לוי"), טענה כי בית המשפט קמא הורה (ביום 29.7.07) על פתיחת הליכי בוררות בהחלטה לקונית ללא הנמקה, כדלקמן:

" מורה על פתיחת הליכי הבוררות עם המשיבה 2 ( להלן: ההחלטה)".

בהמשך מציינים ב"כ עובד לוי כי קדמה להחלטה זו החלטת בית המשפט (כב' השופטת ח' בן עמי) מיום 29.6.07 בבקשה המקורית להורות למפרק לפתוח בהליכי בוררות עם המשיבה על פי הסכם ביניהם, וזו לשונה: " מורה כמבוקש".

 הואיל ועובד לוי הגישה, טרם ההחלטות הנ"ל, תגובה לבקשה המקורית בה התבקש בית המשפט להעביר הסכסוך לבוררות (ביום 17.10.04), הרי שההחלטה שניתנה כשלוש שנים לאחר הגשת הבקשה, התעלמה מהתגובה ולא נומקה. הואיל וחובת ההנמקה "הינה אבן יסוד במשפטנו ומטרתה לאפשר לצדדים, כמו גם לערכאות הערעור, לעמוד על טעמי ההחלטה", כדבריה, הוגשה הבקשה לרשות ערעור כאמור.

3.        

א.         ביום 14/9/04 הוגשה הבקשה המקורית למתן הוראת בקשר עם פתיחת הליכי בוררות, וביום 19/9/04 החליט בית המשפט ( כב' השופטת חנה בן עמי), כי על המשיבה 2 (עובד לוי) והכנ"ר להגיב עליה תוך 20 יום.

            ב.         ביום 17/10/04 הוגשה תגובת המבקשת המתנגדת לבקשה.

ג.          ביום 23/12/04, משבוששה לבוא החלטת בית המשפט, הגיש עו"ד שושני (המנהל המיוחד) "בקשה ליתן החלטה", אולם בקשה זו לא נדונה אותה עת באשר תיק בית המשפט לא נמצא במזכירות.

ד.         כך, במשך תקופה של כשנתיים ומחצה לא נעשה דבר על ידי מי מהצדדים, ורק ביום 10/5/07 הוגשה על ידי עו"ד שושני " בקשה לשיחזור תיק ומתן החלטה", או אז החליטה כב' השופטת ח' בן עמי ביום 13.5.07 כדלקמן:

" 1. הבש"א המקורית נמצאה.

  2. תגובת הכנ"ר לבקשה תינתן תוך 30 יום. להודיע".

4.         המשיבה לא פנתה לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה שניתנה בהעדר הצדדים, או בבקשה לעיון חוזר בה, לאור העובדה שהגישה את תגובתה בזמנו, ואף לא בבקשה להבהרה, אלא כאמור הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

5.         השאלה היא, אפוא, מהי הדרך הנכונה להשיג על החלטה כגון דא? או שמא הדרך של הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט הינה הדרך הדיונית היחידה שאין בלתה?

תקנה 201 לתקנות, שכותרתה: " ביטול החלטה על פי צד אחד", קובעת: