החלטה בסוגיה מי הערכאה המוסמכת לדון בתביעה לאכיפת הסכם גירושין שאושר ע"י הרבנות

1. התובעת (להלן: "התובעת ו/או האם") הגישה לבית משפט זה כנגד הנתבע (להלן: "הנתבע ו/או האב") תביעה לאכיפת פסק דין (הסדרי שהות).

2. מן האמור בכתבי הטענות עולה כי בשנת 2016 או בסמוך לכך פתח האב בהליכים משפטיים בבית הדין הרבני בתל אביב, כאשר בסופם נחתם הסכם גירושין אשר אושר וקיבלת תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני.

3. על אף חתימת ההסכם, הצדדים לא התגרשו בפועל ואף נולד להם ילד נוסף.

4. בסופו של יום הצדדים התגרשו בבית הדין הרבני בירושלם רק ביום 17/5/2020.

5. כשלושה חודשים לאחר הגירושין, ביום 18/8/2020 חתמו על הצדדים על הסכם גירושין שני (להלן: "ההסכם") אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני בירושלים ביום 17/9/2020.

6. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, הצדדים טענו כי ברצונם לאשר הסכם חדש תחת זה שנחתם ביום 19/6/2016, כאשר האם הסבירה כי ההסכם הקודם כבר לא רלוונטי, יש עוד ילדה, יש שינוי במזונות ומשמורת.

7. במסגרת הוראות סעיף 3 להסכם נקבע כי המשמורת על הקטינים תהיה מוקנית לאם וכי האב יקיים הסדרי שהות עימם פעם בשבוע בימי ה' מתום המסגרות החינוכיות ועד לשעה 19:30 וכן בכל סופשבוע שני.

8. כן נקבע במסגרת הוראות סעיף 6 להסכם מנגנון תשלום פיצויים בסך של 250 ₪ בגין הפרת הסדרי השהות, וכך נכתב: -

1. "מוסכם על הצדדים כי במידה וצד לא יתנהל על פי האמור בסעיפי ההסכם בעניין הסדרי השהות, הצד הנפגע ידרוש פיצוי / הוצאות מהצד שלא עמד בהסכם וסעיף זה מחייב אותו בעניין הפיצוי. לעניין הפיצוי יסכימו הצדדים על סכום המוסכם על שניהם" וליד זה נכתב בכתב יד 250 ₪ וע"פ הכרעה של גוף שיפוטי.

9. במהלך הדיון מיום 27/9/2020 בנוגע לאישור ההסכם, נכתב כי "בית הדין הבהיר לצדדים כי האמור בסעיף 6 להסכם באשר פיצוי 250 ₪ להפרת הסדרי שהות, הוא סעיף שקשה לממשו באופן מעשי, ללא קביעת גוף שיפוטי שיקבע האם היתה הפרה. משכך, מבקשים הצדדים להוסיף לסעיף זה, כי יהיה זה ע"פ הכרעה של גוף שיפוטי".

10. האם טוענת בתביעתה כי האב אינו עומד בפועל בהסדרי השהות שנקבעו בהסכם, ומשכך עותרת "לאכוף ולהורות על אכיפת הסדרי השהות שנקבעו בהסכם מיום 18/8/2020 שאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין, תוך חיוב הנתבע בקנס הכספי המוסכם בסך 250 ₪ בגין כל ביקור של  הקטינים שיסוכל ו/או לא יתקיים בגין מחדליו של הנתבע".

11. טענות האב

12. ב"כ האב הגישה בקשה לדחיית התביעה העל הסף מכוח הוראות תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט 2018, מן הטעם של העדר סמכות עניינית.

13. נטען כי ההליך האמור הינו בסמכותו של בית הדין הרבני.

14. לטענת האב הפסיקה מבחינה בין פרשנות פסק דין או הסכם לבין אכיפתו לצורך הסמכות העניינית, ומשעה שעסקינן בהליך לאכיפת הסכם, הסמכות נתונה לערכאה שאישרה את ההסכם.

15. נטען כי משעה שלא מדובר בתביעה לפירוש ההסכם שנחתם כי אם לאכיפתו, הרי שהסמכות נתונה לבית הדין הרבני שהינו הערכאה המקורית שאישרה את ההסכם.

16. ב"כ האב מפנה לפסיקה בבג"ץ 4111/07 פלונית נ' פלוני, נטען כי במקרה דנן כפי שעולה מפרוטוקול  הדיון הרי שבית הדין הרבני ערך שינויים בהסכם ודן עם הצדדים ומשכך נטען כי מתן סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לדון באכיפת אותו הסכם עלול להוביל למצב שבו בית המשפט יגיע להכרעה מהותית שאינה מתיישבת עם ההסכם כפי שבית הדין הרבני ראה לנכון לנסחו ולאשרו וכי אפשרות זו עלולה לסכל הכרעת בית הדין הרבני.

17. כן נטען כי הליכי ביצוע אינם מהווים תביעה עצמאית ואין מקום להגיש תובענה שמהותה הליכי ביצוע הסכם גירושין שאושר בבית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה.