החלטה בבקשת רשות ערעור על החלטות הנוגעות לניכור הורי ומזונות

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת אסתר ז'יטנציקי רקובר, בתמ"ש 34353-04-20) מהימים 29.3.21, 5.4.21, 29.4.21 ו-9.5.21.

ביום 28.4.20 הגיש המבקש לבית המשפט קמא תביעה שעניינה אכיפת הסדרי שהות בינו לבין בתו הקטינה, שנמצאת במשמורת אמה המשיבה. המבקש מלין על שורה של החלטות שניתנו על ידי ביהמ"ש קמא במסגרת התביעה שעוסקות בשני עניינים שונים: האחד, דחיית בקשותיו להפנות את התיק לשופט ארז שני כשופט מוקד בתחום הניכור ההורי; והשני, קביעת ביהמ"ש קמא כי עתירותיו לביטול המזונות בהן חויב מקומן במסגרת תובענה למזונות (לפי תקנה  15(א)(2) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א -2020 ולא תובענה בעניין קטין שעניינה הבטחת קשר וקיום הסדרי שהות ( לפי תקנה 15(א)(3) לתקנות אלו), היא התובענה שמתבררת.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה אני מחליט לדחות אותה ללא צורך בקבלת תשובה.

באשר לטענות המבקש כלפי אי ניתוב התיק לפני כב' השופט שני בתפקידו כ"שופט מוקד" בתחום הניכור ההורי – בעבר כבר ציינתי כי מדובר בסוג החלטות שלהבנתי אינן ניתנות לתקיפה (ראו רמ"ש (מחוזי ת"א) 32455-01-20 א.ר.ק נ' ל.ד. וראו גם  רמ"ש 51365-10-19 ). חוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 מקנה לנשיאי בתי המשפט ולסגנים סמכויות מנהליות שונות. בין הסמכויות הללו הסמכות לקבוע את השופט או השופטים שידונו בעניין מסוים ואת המועד שבו יתחיל לדון בעניין. בעלי הסמכויות רשאים לקבוע כאמור לגבי עניין ספציפי או לקבוע כללים שבהתאם להם יפעלו המזכירויות ( ראו למשל ס' 27,38 ו-48 לחוק בתי המשפט). שימוש בסמכויות אלה אינו בעל אופן שיפוטי ולכן אי אפשר לערער על הפעולות הנעשות מכוחן לא בזכות ולא ברשות ( ראו ח.בן נון וט.חבקין, הערעור האזרחי, מהדורה שלישית, תשע"ג-2012, הוצאת נבו, בעמ' 94-95 והאסמכתאות המובאות שם בה"ש 130).

זאת ועוד: בענייננו ביהמ"ש קמא נתן החלטה מנומקת, לאחר קבלת תגובת המשיבה, בה הבהיר מדוע על התיק להמשיך להתברר לפניו ולא להיות מנותב לפני כב' השופט שני כשופט מוקד בשים לב הן לממצאים שעלו מניהול התיק עד אותה העת (/ביניהן המלצות תסקיר שהוגש) והטיפול שמתבקש לאורן ומצא, כי "מטרתו של שופט מוקד לתת מענה מהיר אשר ניתן במסגרת תיק זה". לא עלה בידי המבקש להוכיח כי בהתאם לפיילוט שנקבע על-ידי סגנית הנשיא בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב, כב' השופטת מירה דהן, למותב הרגיל שמטפל בתיקי הצדדים לא ניתן שיקול דעת אם להעביר את התיק שלפניו לשופט המוקד אם לאו (והשוו לרמ"ש 51365-10-19 שם בחר המותב שמטפל, הוא אותו המותב גם בתיק דנן, להעביר את התיק שלפניו לטיפול השופט ארז שני כשופט מוקד) או כי השיקולים אותם שקל במסגרת החלטתו אינם מסוג השיקולים שבסמכותו לשקול. יצוין כי מעיון בתיק שמתנהל בביהמ"ש קמא למדתי כי בקשת המבקש להעברת התיק מהמותב המטפל לכב' השופט שני הוגשה רק לאחר כשנה (!) בה התיק מתנהל לפני ביהמ"ש קמא, ולאחר שהוזמן תסקיר שהמלצותיו לא היו לרוחו.

באשר לטענת המבקש כלפי קביעת ביהמ"ש קמא לפיה סעדים הנוגעים לביטול מזונות הקטינה אין מקומן בתביעה המתבררת שהיא תביעה לחידוש קשר  - ביהמ"ש קמא נימק קביעתו זו בהחלטתו מיום 29.3.21 ובהחלטתו מיום 5.4.21 בבקשת המבקש לעיון חוזר . הנמקת ביהמ"ש קמא נסמכה על הוראת תקנה 15(א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ"א-2020 שקובעת כי על תובענה למזונות ועל תובענה "בעניין קטין" לרבות תובענה להבטחת קשר וכל תובענה אחרת בין הורים בעניין ילדם הקטין לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, להיפתח בתביעה נפרדת. אציין כי הסדר דומה היה קיים גם בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו תקנה 258ז(2) ו258ז(3))).   המבקש מצדו נסמך על ציטוט מתוך פס"ד של כב' השופט זגורי בתלה"מ 44950-12-18 ד.פ. נ' מ.ב ולפיו "הפחתת מזונות או ביטולם במקרה של ניכור הורי פתולוגי צריכה להיתפס כסנקציה בארגז הכלים השיפוטי להתמודדות עם סרבנות קשר בלתי מוצדקת ולא כחלק מארגז הכלים לטיפול בענייני מזונות" כמו גם על פסיקה נוספת מאת כב' השופט גביזון שניתנה בתמ"ש 3089-05-13  ולפיה השתת סנקציות לשם הנעת בעל דין לציית להחלטות בית משפט בעניינו של קטין נסמכת על הוראת סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. בנימוקים לבקשת רשות הערעור מציין המבקש כי הגיש את תביעתו לביהמ"ש קמא על מנת לקדם השבת המפגשים בינו לבין בתו הקטינה "לרבות בקשה לביטול תשלומי המזונות כסנקציה המצויה ב"ארגז הכלים" של שופט משפחה בתיקים כגון זה, וזאת בין היתר בהתאם להחלטת כב' השופט זגורי והשופט גביזון".

עיון בפסה"ד של כב' השופט זגורי בתלה"מ 44950-12-18 מעלה כי הציטוט המדובר ניתן בהקשר של מהות ולא של מסגרת דיונית. כב' השופט זגורי הביע עמדתו כי הפחתת מזונות במקרה של ניכור פתולוגי צריכה להיות בארגז הכלים של שופט המשפחה "להתמודדות עם סרבנות קשר בלתי מוצדקת ולא כחלק מארגז הכלים לטיפול בענייני המזונות". כב' השופט זגורי לא קבע כי סעד של ביטול או הפחתת מזונות במקרה של ניכור הורי שכזה יכול להינתן שלא במסגרת "תובענה למזונות ולמדור" כמשמעותה בתקנות וכי ניתן לעתור לסעד שכזה במסגרת תובענה בעניין קטין שנושאה הבטחת קשר שבה נתבע סעד מפורש של אכיפת הסדרי שהות כמו בענייננו (בס' 13 לתביעה). עיון בפסה"ד האמור לא מעלה כי התביעה שבה ניתן לא נפתחה כ"תובענה למזונות" ובמסגרת פסה"ד שניתן לא ניתן כל סעד שסוטה מנושא מזונות גרידא.

הוראת סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, מקנה לבית המשפט סמכות לנקוט באמצעים קבועים או זמניים, הנראים לו, לשם שמירה על עניינו של קטין. סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995, מקנה לבית המשפט סמכות לנקוט הליכי ביצוע בתובענה בעניינו של קטין, כשמשמעות הדברים היא, כי לבית המשפט עומדות אף כלל הסמכויות העומדות לרשם ההוצאה לפועל, כאמור בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 . שתי הוראות חוק אלו מקנים לביהמ"ש שורה של כלים להתמודדות עם סרבנות קשר. שלילת מזונות אינה אחד מהם בדיוק כמו שלא ניתן לפסוק מזונות מכוח הוראת סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות "לשם שמירה על עניינו של קטין". החלטת כב' השופט גביזון שניתנה בתמ"ש 3089-05-13 אינה תומכת כלל בעמדת המבקש. היא אינה עוסקת כלל במזונות קטין ובשלילתם בגין סרבנות קשר. פסה"ד המדובר עסק בעתירה של סבים להיות בקשר עם נכדם, עתירה לה נעתר ביהמ"ש, תוך שהוא מחייב את הסבים את האם ואת הקטין, מכוח סמכותו לפי  סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות  לקחת חלק בהליך טיפולי.