החלטה בבקשת המערער להורות על מחיקת חוות דעת ותצהיר שהגיש פקיד השומה

מבוא

1. בקשת המערער להורות על מחיקת חוות הדעת והתצהיר שהגיש המשיב (להלן- "פקיד השומה") על הסף.
2. המחלוקת העיקרית בין הצדדים בערעורים שהגיש המערער על שומות שקבע פקיד השומה בצו לפי סעיף 152(ב) בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן- "פקודת מס הכנסה"), נסובה על הכנסות שהיו למערער בשנות המס הרלוונטיות (2005-2011) מחברות שהתאגדו מחוץ לישראל (להלן- "החברות הזרות"), ואופן חיובן של אותן הכנסות במס. סכומי ההכנסה אשר יוחסו למערער בצווי השומה נושא הערעור מסתכמים למאות מיליוני שקלים, ולצורך הכרעה בסוגיות שבמחלוקת הוגשו מטעם המערער מספר תצהירי עדות ראשית ומאות מסמכים, כמו גם חוות דעת של רו"ח.
3. אקדים ואציין כי לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את הבקשה.

הבקשה והתגובה

4. בבקשה נטען כי חוות הדעת והתצהיר שהוגשו מטעמו של פקיד השומה לוקים בליקויים שונים המצדיקים את מחיקתם על הסף. אשר לחוות הדעת של רו"ח ברק מיימון (להלן- "רו"ח מיימון"), נטען כי היא מהווה ניסיון פסול להרחבת חזית אסורה, וכן כי היא מתיימרת להכריע בשאלות עובדתיות ומשפטיות המסורות לבית המשפט. הודגש כי חוות הדעת אינה תומכת בשומות שנקבעו בצו, אלא מציעה שלוש חלופות מיסוי חדשות, אף נטען שלא מדובר בחוות דעת חשבונאית. אשר לתצהירו של רו"ח משה מלמד, סגן פקיד השומה, נטען כי גם הוא מהווה הרחבת חזית אסורה, ומתיימר להכריע בפלוגתאות עובדתיות ומשפטיות. עוד נטען לגבי התצהיר כי המצהיר לא נטל חלק בהליכי השומה, והוא נטול ידיעה אישית ביחס לנושאים שעליהם הצהיר.
5. בבקשה הזכיר המערער כי בעבר טען טענה דומה להרחבת החזית, לאחר שבהודעות המפרשות את נימוקי השומה טען פקיד השומה טענות שונות מאלו שנטענו בצווי השומה. כן הזכיר את החלטת כב' השופט ג' גדעון מיום 27.7.2018, שבגדרה נקבע כי "אין מקום לסילוק השומות על הסף ולקבלת הערעור כבר בשלב זה, ובטרם דיון לגופו. אדגיש, כי החלטה זו אין משמעה כי דין הטענות המקדמיות להידחות לגופן". בבקשה הוזכרה גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על אותה החלטה (רע"א 7198/18), אשר נדחתה ביום 24.3.2019. אזכיר לעניין זה כי כב' השופטת י' וילנר ציינה בגדרה של אותה החלטה, בין היתר, ולמעלה מן הצורך - "... כי לא שוכנעתי שניתן לקבוע בוודאות, כבר בשלב מקדמי זה של ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, כי השומות החלופיות חסרות כל תוקף, ומשכך הסוגיה העומדת במרכז בקשת רשות הערעור שלפניי אכן טעונה בירור מעמיק במסגרת ההליך העיקרי. אני סבורה, אפוא, כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש, ונמנע בשלב זה מלהכריע בסוגיית תוקפן של השומות החלופיות".
6. הודגש בבקשתו של המערער כי מעבר להרחבת החזית שנעשתה בגדרן של ההודעות המפרשות את נימוקי השומה, ביקש המשיב להרחיב את חזית המחלוקת פעם נוספת, באמצעות חוות הדעת של המומחה והתצהיר שהוגש מטעמו, תוך התייחסות לסכומי הכנסה שונים לחלוטין מאלו שנקבעו בשומות.
7. פקיד השומה טען מנגד, במהלך קדם המשפט שהתקיים לפני, כי חוות הדעת של רו"ח מיימון הוגשה בתגובה לחוות דעתו של פרופ' חיים אסייג (להלן- "רו"ח אסייג"), שהוגשה מטעמו של המערער. נטען כי בגדרה של חוות דעתו ניתח רו"ח מיימון את הנתונים שהובאו בחוות הדעת של רו"ח אסייג, ואת המסמכים שצירף. הוזכר כי לאחר הגשת חוות הדעת של רו"ח אסייג עתר פקיד השומה למחיקתה, מהטעם שהיא אינה מצביעה על מומחיות או על הצורך להסתייע במומחיות, והיא עוסקת במתן מענה לסוגיה משפטית, ולקביעת עובדות המסורה להכרעתו של בית המשפט. נטען כי רק מאחר ובית המשפט דחה את בקשתו של פקיד השומה, נוצר הצורך בהגשת חוות דעת נגדית.
8. לשם השלמת התמונה בעניין זה אציין כי בהחלטתי מיום 30.12.19, שבגדרה נדחתה בקשתו של פקיד השומה, נקבע כי על פניו ממלאה חוות הדעת של רו"ח אסייג את הדרישות הקבועות בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן- "פקודת הראיות"), וכי את תוכנה של חוות הדעת יש לבחון לאחר שמיעת הראיות וחקירת המומחה, ולא בדרך של סילוקה על הסף, מהלך חריג וקיצוני, העלול לפגוע באפשרותו של המערער להוכיח את גרסתו.
9. פקיד השומה הוסיף וטען בעניין הבקשה כי בהתאם לסעיף 156 בפקודת מס הכנסה, מסורה לבית המשפט סמכות רחבה לאשר את השומה, להקטינה או אף להגדילה, במטרה להגיע לקביעת מס אמת, ולשם כך הוצגה בראיות פקיד השומה תמונה רחבה. אשר לתצהירו של סגן פקיד השומה, נטען כי מדובר בהליך סמי- מנהלי, שבגדרו נבחנת סבירות ההחלטה המנהלית, ונוכח השנים שחלפו מאז הוצאת הצווים, מקבלי ההחלטה בצו אינם עובדים עוד במשרד השומה, ואין מניעה כי בעל תפקיד אחר יעיד על ההליכים שהתקיימו ויציג את העמדה המנהלית שביסוד הצווים.

דיון והכרעה

10. לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות במהלך קדם משפט שהתקיים בתיק זה, מצאתי כאמור שיש לדחות את הבקשה.
11. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, רשאי פקיד השומה להעלות טענות בתגובה לטענות המועלות על ידי הנישום במהלך בירור ההליך (ראו למשל ע"א 1124/03 גני עופר בניה והשקעות בע"מ נ' פקיד שומה ת"א (מיום 24.1.2005) (להלן- "פרשת גני עופר"). בענייננו הוגשה חוות הדעת החשבונאית מטעם המערער לראשונה בהליך שלפני, בד בבד עם הגשת כלל התצהירים. בחוות הדעת ניתח רו"ח אסייג מידע הגלום במאות מסמכים המתעדים, בין היתר, העברות כספים והפקדות בחשבונות בנק; העלה טענות כלפי המתודולוגיה של השומה, כגון שמדובר במיסוי כפול, אף משולש; ביצע "חישוב כלכלי" של הכנסות המערער ועוד. אף שחוות הדעת של רו"ח אסייג הוגשה לראשונה בהליך שבפני, והטענות המועלות בה לא התבררו בפני פקיד השומה, התרתי כאמור את הגשת חוות הדעת, חרף התנגדותו של פקיד השומה (הדומה במידת מה לחלק מטענותיו של המערער בבקשתו), כדי להבטיח בירור מס אמת. חוות הדעת של רו"ח מיימון הוגשה לכאורה בתגובה לחוות הדעת של רו"ח אסייג, והיא נועדה לתת מענה לטענות שהועלו על ידי רו"ח אסייג. כשם שניתנה למערער האפשרות להגיש חוות דעת מטעמו, אף שהיא לא נדונה בהליכי ההשגה, וחרף התנגדותו של פקיד השומה, כך גם רשאי פקיד השומה להגיש חוות דעת מטעמו.