החלטה בבקשות הדדיות של הצדדים בכל הנוגע להמשך שימוש ברכב

1. עניינה של החלטה זו הכרעה בבקשות הדדיות של הצדדים בכל הנוגע להמשך שימוש ברכב מסוג קרניבל פרמיום מ.ר. XXXX (להלן: "הרכב"). אין חולק שבין הנתבע לבין חברת XXXX (להלן: "חברת הליסינג") נחתם חוזה מיום 6.2.18, ולפיו החכיר הנתבע את הזכויות ברכב, שהיה אז חדש, לתקופת חכירה של 36 חודשים אשר הגיעה לסיומה. בנוסף אין חולק שהתשלום עבור הרכב עמד ע"ס של כ- 250,000 ₪, מתוכו שולמה מקדמה בסך של 136,000 ₪ ו-36 תשלומים חודשיים ע"ס 390 ₪ לחודש, כך שעתה בסוף תקופת החכירה יתרת התשלום לחברת הליסינג עומדת ע"ס של כ- 94,000 ₪ וקיימת דרישה לפירעונה המיידי (ר' הסכם הרכישה נספח א' לבקשת התובע).  עוד מוסכם על הצדדים כי למן חתימת החוזה, הרכב שימש את התא המשפחתי וכי לאחר פרידת הצדדים בחודש 5/20 הוא נותר לשימושה של התובעת וילדיהם הקטינים של הצדדים והוא מצוי בחזקת התובעת עד היום.

2. התובעת עתרה בבקשה שלפני, בקשה אשר הוגשה הן במסגרת הליכי המזונות שבכותרת והן במסגרת ההליך הרכושי לאיזון משאבים, בגדרה עתרה להורות לנתבע "לעשות את כל הנדרש בכדי שלא לפגוע בשימוש האשה והילדים ברכב", לרבות דרישה לשאת במלוא החוב בגין הרכב לחברת הליסינג, כאשר התחשבנות בין הצדדים תעשה במסגרת ההליך הרכושי. לטענת התובעת הבקשה מוגשת הן מכוח חיובו של הנתבע לשאת במזונות האשה וילדי הצדדים, לרבות הבטחת שמירה על סטטוס קוו, הן מכוח ההליך הרכושי והן מכוח חיובו של הנתבע לשמור על ההסכם מכללא בין הצדדים, במסגרתו הוא נשא בכל עול הפרנסה, בעוד התובעת טיפלה בבית ובילדי הצדדים.
3. מנגד עתר הנתבע, במסגרת הליך הרכושי להורות על מכירת הרכב מעת שהסתיימה תקופת החכירה. בבקשתו טען הנתבע כי בעת חתימת החוזה שווי הרכב עמד ע"ס של  250,000 ₪ וכי העסקה בוצעה מכספי הלוואה שהעמיד אביו של הנתבע בסך של 136,000 ₪  ועוד החזרים חודשיים של הלוואה בסך של 390 ₪ לחודש, אשר שולמה בתקופת החיים המשותפת מחשבון הבנק של הצדדים ולאחר שהנתבע פתח חשבון נפרד בחודש 6/20 - מחשבונו. הנתבע עתר למכירת הרכב ופירעון ההלוואה לאביו, בציינו ששני הצדדים אינם יכולים כיום לרכוש את הרכב.   

4. שתי הבקשות הועברו לתגובת הצד האחר, והונחו לפני תגובות ותשובות, לרבות פירוט ביחס לחלופות אפשריות כפי שהוצעו על ידי חברת הליסניג בקשר לסיום העסקה ו/או המשכה וכן הצעות הצדדים לפתרון סוגיית הרכב הנדרש לשימוש התובעת וילדי הצדדים, הכל כמפורט בכתבי הטענות.

5. לאחר שבחנתי בקשות שני הצדדים ועמדותיהם, אני מוצאת להורות כמפורט להלן.

6. במישור הרכושי, בקשת התובעת לחייב את הנתבע לרכוש את הרכב בדרך של תשלום סכום האופציה לחברת הליסינג ולחילופין לבצע עסקה חדשה מול חברת הליסינג, אינה מהווה שמירה על "סטטוס קוו", כפי טענת התובעת או המשך "הסכם מכללא" שנכרת לדבריה בין הצדדים, במהלך תקופת החיים המשותפת, ואסביר.

7. בתקופת החיים המשותפת הנתבע התקשר עם חברת הליסינג בעסקה להחכרת הרכב. הנתבע אינו הבעלים של הרכב וזכויותיו מתמצות בזכות שימוש וחזקה כנגד תשלום דמי חכירה, עם אופציה לרכישת הרכב בתום תקופת החכירה תמורת תשלום סך של 94,000 ₪. כן עומדת לצדדים האפשרות למכור את הרכב, לפרוע את יתרת התמורה החוזית המוסכמת לחברת הליסינג ואת היתרה להותיר בידיהם. התובעת ציינה שהיא בעצמה אינה יכולה לרכוש את הרכב ולא סתרה גרסת הנתבע ולפיה ידו אינה משגת לרוכשו.

8. במצב זה, דרישת התובעת לחיוב הנתבע לרכוש את הרכב, אפילו תוך דחיית ההתחשבנות בעניין זה עד לתום בירור הליך איזון המשאבים, אינו מהווה שמירה על הסטטוס קוו או על המצב הקיים. מעת שאין לצדדים כספים לרכוש את הרכב כיום, דווקא מכירתו משקפת את השלמת וקיום ההתחייבות שניטלה בתקופת החיים המשותפת ואשר הגיעה לסיומה הצפוי והידוע מראש, ללא שינוי בהיקף התחייבויות הצדדים.

9. אוסיף גם שעד לסיום תקופת החכירה, עמד ההחזר החודשי בגין ההלוואה לחברת הליסינג ע"ס של 390 ₪ לחודש. לעומת זאת המתווה החלופי שהוצע על ידי התובעת, אשר נשען על בדיקת הנתבע מול חברת הליסינג להעמדת עסקת המשך לחכירת הרכב, מעלה שהיא כרוכה בתשלום מקדמה בסך של כ- 9500 ₪ לחודש ועוד 36 תשלומים חודשיים בסך של כ- 1,800 לחודש, היינו החזר גדול פי 4.5 מההחזר בתקופת החיים המשותפת (ר' הצעת חברת הליסינג שצורפה לתגובת התובע מיום 11.5.21).

על כן גם מטעם זה אין בחלופה שהוצעה על ידי התובעת משום שמירה על "סטטוס קוו" כלשון התובעת, אלא שינוי מהותי בהיקף ההתחייבויות של הנתבע, בהשוואה למצב הנוכחי.