החלטה בבקשה לסילוק תביעה על הסף אודות פירוק שיתוף ואיזון משאבים

לפניי בקשה לסילוק תביעה על הסף.

הבקשה הוגשה במסגרת תביעת המשיב לפירוק שיתוף ולאיזון משאבים (להלן: "התביעה").

רקע עובדתי רלוונטי

1. המבקשת והמשיב (להלן: "הצדדים") נישאו זה לזו כדמו"י בשנת ***.

    

2. מקשר הנישואין נולדו לצדדים *** ילדים (להלן: "הילדים").

    

3. ביום 5.1.2022, הגיש המשיב כתב תביעה מתוקן כנגד המבקשת, בו עתר לפירוק שיתוף בדירת מגורים, פירוק שיתוף במיטלטלין ואיזון משאבים (להלן: "כתב התביעה המתוקן").

    

   עיקר טענות המבקשת

    

4. התביעה הוגשה בחוסר תום לב, תוך הטעיית בית המשפט ושימוש לרעה בהליכי משפט, שכן בין הצדדים נחתם הסכם גירושין (להלן: "ההסכם"), אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 10.5.2001 (להלן: "פסק הדין").

    

5. ההסכם הסדיר את מכלול העניינים בין הצדדים, כולל אלו להם עתר המשיב במסגרת התביעה ולרבות גירושין, משמורת ומזונות הילדים (שהיו קטינים במועד חתימת הסכם הגירושין), חלוקת רכוש ואיזון משאבים.

    

6. כך, המשיב עותר לפירוק שיתוף בדירת המגורים השייכת לצדדים – בעוד שסעיף 7 להסכם מסדיר את הזכויות בדירה זו; המשיב עותר לפירוק שיתוף בנכסי מיטלטלין השייכים לצדדים – בעוד שסעיפים 8-9 להסכם מסדירים את הזכויות באותם נכסי מיטלטלין; המשיב עותר לאיזון משאבים של זכויות הצדדים – בעוד שסעיף 10 להסכם הגירושין מסדיר את איזונן של זכויות אלה.

    

7. הצדדים אף מימשו חלק מההסכמות הרכושיות והכספיות הכלולות בהסכם.

    

8. המשיב לא צירף לכתב התביעה את ההסכם, זאת בניגוד להוראות תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: "תקנות בית משפט לענייני משפחה").

    

9. המשיב אף נמנע מלציין בכתב התביעה את דבר קיומו של ההסכם, מתוך מטרה להטעות את בית המשפט.

    

10. העובדה שלא צירף המשיב את ההסכם לכתב תביעתו עומדת גם בניגוד לתקנה 17 (א) ו-(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה, אשר מחייבת גילוי מסמכים מוקדם וצירוף כל המסמכים הנוגעים למחלוקת, או למצער צירוף רשימת המסמכים.

     

11. ביום 25.10.2021, הורה בית המשפט למשיב לתקן את כתב התביעה על דרך של צירוף מסמכים. המשיב לא ניצל הזדמנות זו כדי לתקן את טעותו ולא צירף את ההסכם לכתב התביעה המתוקן.

     

12. לאור קיומו של ההסכם ופסק הדין, מתקיימים התנאים ל"השתק עילה" ו"השתק פלוגתא" ובהתאם לתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), יש לדחות את התביעה על הסף מכוח "מעשה בית דין".

     

13. לחלופין, יש לדחות את התביעה מכוח תקנה 42 או תקנה 41(א)(4) לתקנות, שכן המשיב עשה שימוש לרעה בהליכי משפט.

     

    עיקר טענות המשיב

     

14. אכן נחתם ההסכם כפי שטוענת המבקשת, אולם, בשל התנהלות הצדדים ביחס אליו, ההסכם אינו בתוקף.

     

15. כך, למשל: אף סעיף בהסכם לא בוצע; בניגוד להסכם – הצדדים עדיין נשואים; לא מונה אקטואר; לא בוצעה הפרדה כלכלית והרכוש המשותף עודנו שייך לשני הצדדים; חיי המשפחה המשיכו להתנהל באופן סביר גם לאחר חתימת ההסכם.

     

16. התנהגות המבקשת מצביעה כי אף היא עצמה לא מייחסת כל תוקף להסכם, היות שהיא מעולם לא פעלה למימושו ואף פעמים רבות פעלה בניגוד אליו. כך, למשל: המבקשת לא פנתה לבית המשפט כדי לקבוע מועד לסידור הגט בהתאם להסכם; המבקשת המשיכה ליהנות מכספי חשבון הבנק המשותף של הצדדים; המבקשת המשיכה להשתמש בהכנסותיו של המשיב לקיום המשפחה; המבקשת לא מנעה מהמשיב לשלם את מרבית ההוצאות החודשיות עבור קיום החיים בבית המשותף, את תשלומי המשכנתה החודשית שנטלו הצדדים וכן הוצאות נוספות.

     

17. ביום 26.7.2020, נחתם בין הצדדים הסכם נוסף (להלן: "ההסכם הנוסף"), אשר נערך ביוזמת המבקשת, ביחס לזכויותיהם המשותפות. ההסכם הנוסף, אם כן, אף הוא מצביע על כך שהמבקשת מתייחסת להסכם כחסר תוקף.

     

18. המבקשת, למעשה, מנסה לתפוס את החבל בשני ראשים: מחד גיסא – היא מעולם לא ייחסה להסכם כל תוקף ובייחוד מקום בו הוא פועל לחובתה ומאידך גיסא – היא מנסה כעת להסתמך על ההסכם, מקום בו הוא פועל לטובתה.

     

19. לאור זאת, יש להמשיך לנהל את התביעה בבית המשפט ולזנוח את ההסכם שהינו חסר משמעות.

     

    הכרעה

     

20. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

     

21. הבקשה תידון ותוכרע על יסוד ההלכה, אשר סוכמה לאחרונה במסגרת תלה"ם (חי') 56047-05-20 ס' א' נ' ס' ר' (18.3.2021), לפיה:

     

    "מחיקה או דחייה על הסף של תביעה הינם אמצעים קיצוניים הננקטים רק מקום שאין אפשרות ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש (ראה לענין זה בר"ע 59/81 דורה ארדיטי נ' עיזבון יעקב ארדיטי פדי ל"ה כרך 2 עמ' 811). כל עוד קיים סיכוי כי במידה ויוכחו טענות התובע בתביעתו, הוא יכול לזכות בתביעתו- לא תסולק התביעה על הסף. ראה לענין זה ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין פד"י מ' (2) 668".

     

22. סבורני אפוא, כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים את סילוק התביעה על הסף וזאת כפי שיפורט להלן.

     

23. הצדדים לא חולקים על העובדה כי ההסכם אושר על ידי בית משפט לענייני משפחה וקיבל תוקף של פסק דין במסגרת תמ"ש ***.

     

24. עובדה זו משמעותה קיומו של מעשה בית דין. הכלל בדבר השתק עילה, לפיו אין להיזקק לתביעה נוספת מקום בו אותה תביעה נדונה לגופה בין אותם צדדים והוכרעה, חל גם על פסק-דין שניתן בהסכמה ראו: ע"א 601/88 עיזבון רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441 (1993) בו נפסק כי:

     

    "ניתן לכללי ההשתק, על ענפיהם השונים, תוקף גם בנסיבות שבהן יושב סכסוך על ידי פסק דין בהסכמה (ע"א 151/87, 219 הנ"ל [2], בעמ 497 - 498). ביסוד גישה זו עומד השיקול של סופיות הדיון: משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית שלה נועד, קרי – יישובם הסופי של סכסוכים."

     

25. ער אני לטענת המשיב כי ההסכם לא קוים על ידי הצדדים ולפיכך הוא חסר תוקף ואולם אין ממש בטענה זו, שכן פסק דין שריר וקיים כל עוד לא בוטל או עוכב ביצועו ויש לנהוג על פיו ראו: ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4) 689 (1994); בג"צ 4805/07 המרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' משרד החינוך, פ"ד סב(4) 571 (2008); תלה"ם 17571-02-19 פ.פ. נ' ו.פ. (8.7.2019).

     

26. במילים אחרות, פסק דין לא מתבטל מעצמו ולשם ביטולו יש להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט המוסמך, אשר נתן את פסק הדין ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 312 (מהדורה שמינית-2005); תמ"ש 31254-03-19 מ.ע. נ' א.ע. (15.8.2020).

     

27. בין הצדדים אין מחלוקת כי ההסכם מעולם לא בוטל ומשכך הוא בר תוקף.

     

28. אין בקיומו של ההסכם הנוסף כדי לשנות את המסקנה והתוצאה ולו משום שההסכם הנוסף מעולם לא אושר על ידי ערכאה מוסמכת ראו: ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421; תלה"ם 58830-06-18 פלונית נ' פלוני (26.12.2021) ואין לראות בו שינוי או ביטול כדין של ההסכם.

     

29. גם אם נכונה טענת המשיב כי הצדדים "ישבו בחיבוק ידיים" בכל הנוגע לביצוע ההסכם, הרי שפתוחה בפניו הדרך למצות את זכויותיו על פי ההסכם במסגרת פרוצדוראלית מתאימה השוו: תמ"ש (ת"א) 12500/07 ג.י. נ' ד.א. (6.7.2009), כדוגמת הליך בהתאם לס' 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995, שכן כאשר קיים חוק ספציפי, יש חובה ליישם את אותו חוק ראו למשל: תמ"ש 10541-03-11 מ.ז. נ' א.ז. (30.1.2012).

     

30. לאור האמור, הבקשה מתקבלת ואני מורה על דחיית התביעה.

     

31. מכאן לשאלת פסיקת הוצאות המשפט.

     

     

     

32. ברע"א 9200/96 רזין נ' Bea Hotels N.V. (3.12.2006) קבע ביהמ"ש העליון כי:

     

    "כלל בסיסי הוא במסגרת פנייה לבית המשפט, כי על בעל דין לפרט בפנייתו את כל הנתונים הרלוונטים לצורך ההחלטה השיפוטית, בין אם הם מטיבים עמו, ובין אם הם מרעים עמו. על אחת כמה וכמה כך הדבר, כאשר הוגשה בעבר בקשה בנושא זהה, והיא נדחתה על ידי בית המשפט בהרכב אחר. אי אזכורו של הליך קודם כזה גובלת בחוסר תום לב דיוני ניכר, משהיא מצביעה על ניסיון להסיח את דעת בית המשפט מעובדה חשובה העשויה להשפיע באופן מכריע על שיקול דעתו השיפוטי".

    ראו: תמ"ש (ת"א) ד.ש.מ. נ' ע.מ. 4706-03-10 (12.11.2010).

     

33. בר"ע 218/85 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' שטמר, פ"ד לט(2) 452 (1985) נפסק כי:

     

    "מחובת תום הלב נגזרת חובתו של בעל דין להביא בפני בית המשפט את כלל העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה בעניין"

     

34. במילים אחרות, אי גילוי עובדות רלוונטיות – ואין מחלוקת כי קיומו של ההסכם מהווה עובדה בעלת משמעות ומשקל, כך שהיה זה מחובתו של המשיב לגלות עובדה זו בכתב התביעה – הינה התנהלות חסרת תום לב והיא בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט.

     

35. משכך, יש לחייב את המשיב בהוצאות משפט, בין היתר, מכוח תקנה 151(ג) לתקנות, דהיינו בהוצאות משפט מוגברות, לרבות לטובת אוצר המדינה ראו: תמ"ש 42256-05-11 נ.ה נ' ש.ה (24.7.2011).

     

36. לאור האמור ובשים לב לשלב בו נדחתה התביעה, אני מחייב את המשיב בהוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ לטובת המבקשת ובסך של 2,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

     

37. המזכירות תסגור את התיק.

     

    אני מתיר את פרסום פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.

     

     

    ניתן היום, י"ב אדר ב' תשפ"ב, 15 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.