"...אין הצדקה לכך שילד יעבור חוויות טראומטיות מכיוון שהוריו לא השכילו בשעתו לטפל בו כנאות...אין גם לענוש את הקטין. הוא אינו סחורה המטולטלת ממחסן למחסן. המדובר ביצור אנוש עם רגשות..." ראו דנ"א 7015/94 היועמ"ש נ' פלונית, פד"י נ(1) 48.
בפניי בקשה למתן סעד זמני לאכיפת זמני שהות של הקטינים המשותפים לצדדים, הבכור בן למעלה מ-17 שנים ולצעיר ימלאו בעוד כחודשים 15 שנים. ההליכים בין הצדדים מתנהלים מאז שנת 2008, עת ילדיהם המשותפים של הקטינים היו בני כשלוש וכשנה.
על פי מערכת "נט המשפט", עד כה נפתחו 47 הליכים שונים בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה. נכון לעת הזו, תלויה ועומדת תביעה מטעם האֵם.
במסגרת התביעה, נדרש בית המשפט לאכוף זמני שהות שנקבעו בין הקטינים להוריהם על פי פסק דין מיום 21.03.2019 שניתן בתמ"ש 22171-12-14. נכתב כי הקטין מ.פ. מסרב להגיע לבית האֵם ויש לחייבו לשוב לבית האֵם ליחידת דיור עצמאית הקיימת שם. עוד נטען כי יש להפנות את המשפחה לטיפול בשל קשיי הקשר המפתחים. נוסף על כך, התבקש בית המשפט לחייב את האב בקנסות על הפרות של זמני שהות ונטען כי האב שולט באופן קיומם של זמני השהות, ומסית את הקטינים לקיימם על פי פסק הדין.
ברקע, העובדה כי האב מחלק את חייו בין מגורים בישראל ובין מגורים במדינה --------.
נִסיונו של בית המשפט להפנות את הצדדים ליחידת הסיוע על-מנת להביאם לידי הבנות, כשל, והוריתי על מינוי אפוטרופוס לדין. בהמשך גם ביקשה האֵם כי בית המשפט ישמע את הקטין והאב נתן לכך הסכמתו. יחידת הסיוע הודיעה כי הקטינים מתבקשים להישמע על-ידי בית המשפט ועל-כן נקבע מועד לשמיעת הקטינים בלשכתי.
עוד קודם לשמיעת הקטינים בלשכתי, על בסיס בקשות האֵם ודו"ח יחידת הסיוע, הוריתי על הפניה לטיפול פרטני לכל אחד מהקטינים, אצל גורם שיומלץ על-ידי יחידת הסיוע בשיתוף האפוטרופוס לדין. באותה החלטה קבעתי גם כי יש לכבד את רצונם, פרטיותם וסדר יומם של הקטינים ובטרם הטלת סנקציות, יש לבחון את הדברים לעומקם ולגייס את שיתוף הפעולה של הקטין הנקרע בין הוריו, המצויים בקונפליקט בעצימות גבוהה. כתבתי שם כי מדו"ח המחלקה לשמיעת קטינים ביחידת הסיוע, לא התרשמתי שהקטינים פועלים בניגוד לרצונם או בשל כפייה או הסתה מצד האב.
בהמשך, ביום 05.01.2022, הקטינים נשמעו בלשכתי ולאחריה ניתנה החלטתי במסגרתה הוריתי על שינוי בזמני השהות ועל ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד הקטינים. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (27511-01-22) ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 09.02.2022 בוטל החלק בהחלטתי שהורה על שינוי זמני השהות.
ביום 25.02.2022 הגישה האֵם בקשה למתן הוראה זמנית דחופה, במסגרת התבקש בית המשפט ליתן "הוראה דחופה ומידית לנתבע, המורה כי עליו להפעיל סמכותו ולמנוע מגורים של הקטין מ.פ. בדירתו ב---- בעת שהוא לא שוהה בדירתו עמו, והכל בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 09.02.2022". בבקשה חזרה האֵם על עתירתה כי הקטין ישוב לגור ביחידת דיור פרטית ועצמאית אשר יעניקו לו את אותה עצמאות שהוא מבקש. נטען כי העובדה כי זמני השהות אינם מתקיימים, מעבירה לקטין מסר שהכל מותר לו והוא אינו צריך להישמע למבוגרים סביבו, ולחיים תחת כללי התנהגות שנועדו לשמור על טובתו.
הבקשה הועברה לתגובת המשיב והאפוטרופוס לדין.
האב בתגובתו, שאינה נתמכת בתצהיר, מכחיש את טענות האֵם בבקשתהּ ומדגיש כי הקטין מ.פ. בקשר עם אמו, ובעיקר אוכל את ארוחותיו בביתה וגם לומד עמה מתמטיקה. נטען כי לא ניתן לקנוס את המשיב על החלטות של אדם בוגר אחר – בנו מ.פ., שהוא בן למעלה מ-17 שנים, כפי שלא ניתן לקנוס את הוריה של חברתו כשהוא לן בביתה. האב ציין כי שני הקטינים ביקשו מהאפוטרופוס לדין, ומכב' בית המשפט, בכתב, לשנות את זמני השהות כך שהם יחלקו זמני שהות שווים בין ההורים.
האפוטרופוס לדין בתגובתה הפנתה לעמדתה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, שם ציינה כי תחושתה היא כי "כל שהקטינים מבקשים לעצמם זה מעט 'שקט ושלווה', המשך שגרת חייהם ככל בני גילם מבלי צורך לשתף 'בנבכי הנפש' את גורמי המקצוע השונים כולל הח"מ. כפי שהבהירה הח"מ, הקטינים מותשים לאחר שנים של מאבק בין הצדדים כאשר הם נמצאים בליבו של קונפליקט עצום ומתמשך" (הדגשות במקור). נכתב גם כי "המאבק ההורי העז, החריג בהיקפו והימשכו, משפיע על מגוון תחומי חיים של הקטינים, כאשר טובתם (העולה בקנה אחד עם רצונם) נעוצה 'בהשקטת המערכת' תוך אפשרות לקיים חיים תקינים ומיטיבים".
האפוטרופוס לדין פרטה כי רצונם של הקטינים לא להגביל את צעדיהם, לכבד את רצונם וזכות הבחירה שלהם בנוגע לאופן קיום זמני השהות, לפי נסיבות משתנות. צוין כי האפוטרופוס לדין ניסתה לשוחח שם עם הקטינים לאחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי אך לא הצליחה לעשות כן, והיא סבורה שחוסר שיתוף הפעולה של הקטינים יש ליחסו, בעיקר, "לתחושת המיאוס שחשים הקטינים" (הדגשות במקור) ולוח זמנים צפוף של נערים מתבגרים.
בתשובת האֵם לתגובה נטען כי האב תושב ----- לצורכי מיסוי, נעדר מישראל 183 ימים בשנה ועל-כן, למעשה, הקטין מ.פ. מתגורר בגפו בדירת האב. נטען כי אם האב היה אומר לקטין מ.פ. כי הוא אינו יכול להתגורר בדירה לבדו, מ.פ. היה מתגורר ביחידת הדיור המאובזרת עבורו בצמוד לדירת האֵם. נטען כי האב מפעיל מניפולציה על הקטין ד.פ. כדי שישהה עם הקטין מ.פ. גם בימי השהות שלו עם האֵם. צוין כי הקטין מ.פ. שהה אצל אמו 5 שעות במהלך 20 הימים האחרונים והדקות פורטו בכתב התשובה.
לאחר שבחנתי לעומק היטב את טענות הצדדים בכתב, ושבתי ועיינתי בטענותיהם, ובדו"חות החסויים, נוכח הנסיבות המורכבות כאן וגיל הקטינים - איני סבורה כי אכיפת זמני השהות כבר בשלב זה היא טובת הקטינים. יש קודם להטלת סנקציות ומתן הסעד הסופי כסעד זמני לבחון לעומק, אפשרויות הדברות, טיפול ואופן קיום זמני שהות בראי טובת הקטינים ושינוי נסיבות אם חל.
אפרט כי על פי המידע שבפניי, אין נתק בין האֵם ובין מי מהקטינים. הקטין מ.פ. מגיע לבית האֵם כמעט כל יום מאחר ומוסד לימודיו בסמיכות לבית האֵם. עיקר זמנו של הקטין, ככול קטין בגילו, מושקע בפעילותיו הלימודיות והחברתיות - שלא כטענת האֵם או ניסיונה להציג הדברים כאילו הוא שוהה בבית האב לבדו וניתק עמה קשר. מדובר בקטין המגיע לבית אמו לאחר תום המסגרת החינוכית לאכול ולשהות, ולאחר מכן הולך לעיסוקיו הרבים כנער מתבגר הלומד לבגרויות ועוסק בפעילויות שונות. "הילד כמונו, הוא אדם בעל ערך", יאנוש קורצ'אק "ילדות של כבוד", תשל"ז עמוד 347.
עוד אוסיף כי האֵם עצמה מבקשת כי הקטין ילון לבדו ביחידת דיור ולא בביתה, וברקע קונפליקט בעצימות גבוהה בין האם ובין הקטין מ.פ., בעטיו הפסיק הקטין ללון בבית האֵם. הפסקת הלינה אינה עילה בנסיבות כאן ולאור גיל הקטין, להטלת סנקציות כבקשת האֵם.
אשר לקטין ד.פ., לכאורה בשלב זה אין שינוי לגביו בזמני השהות ומדובר בחשש גרידא.
לאמור יש להוסיף כי הסעד הזמני המבוקש זהה לסעד העיקרי, והיענות לבקשה משמעה הטלת סנקציות ללא שנבחנה קודם לכן דרך הטיפול וההידברות, שהיא הדרך המתאימה יותר לשם שמירה על שלמות נפשם של הקטינים, ושיתופם, בשים לב לגילם, בהליך.
תקנה 15(א)(3) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ"א-2020 קובעת כי:
"תובענה בעניין קטין לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני שהות, חינוך, הבטחת קשר בין קטין להורהו או קרוב משפחה אחר, יציאת קטין מהארץ, וכל תובענה אחרת בין הורים בעניין ילדם הקטין, לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות";
תקנה זו קבעה כלל דיוני המורה על איחוד עילות וסעדים – כך שחלה על בעל דין חובה לכלול בכתבי טענותיו את כל העילות הנובעות מהמסכת העובדתית הרלוונטיות. הוראה זו בצירוף היותו של בית המשפט אבי הקטינים הנוכחים-נפקדים מאולמו, מחייבת לבחון את הצורך להתאים את זמני השהות לנסיבות ולמציאות הקיימת. בפרט מקום בו, כבמקרה כאן, מאז מתן פסה"ד חל שינוי במקום מגורי האב. ראו בהקשר זה תלה"מ 36626-10-21 כ. נ' כ. מיום 02.12.2021.
עוד ובהקשר זה אפנה לכך כי בפסק הדין עליו נסמכת האֵם בתביעתה, פסק דין שהתיר הרחבת זמני שהות לאב חרף התנגדות האֵם, צוין במפורש כי יש להתאים את זמני השהות לפעילותם החברתית של הקטינים. נאמר שם כי האֵם הגישה את עמדת הפסיכולוג המטפל בקטין מ.פ. – אברהם מעיין, והפסיכולוג ציין כי בפגישות עם הקטין מ.פ. "עולה רגישות רבה שלו בעניין זמני השהות . מדובר ברגישות שהתפתחה בין השאר לאור הרמה הגבוהה של הסכסוך בין הצדדים. רגישות זו גורמת למ.פ. תסכול רב שבא לידי ביטוי בשעה שהוא מרגיש שלא נענים לצרכיו ולרצונותיו. חוויה זו מעודדת נסיגה בתפקודו הרגשי של מ.פ.." עוד נכתב בפסה"ד כי בשל זאת המליץ הפסיכולוג "שכל שינוי בהסדרי הראיה יהיה גם בתיאום עם מ.פ. ובניסיון לשמוע את קולו ורצונו ותוך משא ומתן עימו. כיום מ.פ. הוא נער צעיר בעל יכולות ביטוי טובות אשר מעונין לשמר את הקשר שלו עם שני הוריו. חשוב לעשות זאת תוך איזון עדין ורגיש המתייחס לצרכיו ההתפתחותיים השונים של מ.פ." - כך על פי גרסת האֵם במועד הרלוונטי עת התנגדה להרחבת זמני השהות של הקטין עם האב, אך לפני כ-3 שנים.
האֵם לא הציגה ראייה כי יש לסטות מהמלצה זו כיום, ומדוע, לגישתה, לעת הזו, אין להתחשב ברצון הקטין מ.פ. כפי שדרשה שבית המשפט יעשה בפסק הדין.
על כן - בשלב זה לא מצאתי כי יש ליתן הוראות נוספות טרם קבלת מידע נוסף ובחינת אופן קיומם ותדירותן של זמני השהות המתאימים כיום למציאות חייהם של הקטינים, ואני דוחה המבוקש.
התלבטתי רבות כיצד ניתן יהיה לקדם התובענה. בסופו של יום, מצאתי כי טיפול של הקטינים, בשלב זה, לא רק שלא יוסיף אלא יגרע. הקטינים שבעי טיפול מכל סוג שהוא ולא ישתפו פעולה טיפול נוסף שיכפה עליהם. מה גם, בהתייחס לעיסוקיהם ופעילותיהם - תחושתם תהא כי הדבר לא רק שמסייע להם אלא בוֹלם אותם. הדברים עולים בבירור מדו"ח שמיעת הקטין בפניי ועמדת האפוטרופוס לדין.
לפיכך, על-מנת להמשיך לבחון הדברים, מתבקשת האפוטרופוס לדין לפנות למסגרות החינוך של הקטינים ולקבל מהם מידע רלוונטית הן בפן החינוכי, הן בפן התפקודי והן בכל נושא אחר לפי שיקול דעתה. הפנייה למוסדות החינוך תיעשה באופן שבמידת האפשר, לא יערב את הקטינים ומבלי ללחוץ עליהם, לשוחח שוב עם האפוטרופוס לדין. עדכון מטעם האפוטרופוס לדין יוגש בתוך 45 יום, אלא אם תסבור שקיימת דחיפות בשלה יש צורך להגישו קודם לכן.
בשולי החלטה זו אפנה לכך כי עוד בפסק הדין שניתן על-ידי המותב הקודם שדן בהליך, פסק הדין על בסיסו הוגשה התובענה שבפניי ואשר אותו מבקשת האֵם לאכוף בהליך כאן – תיאר בית המשפט את ההליכים הרבים שננקטו בעניין זמני השהות, מה שמעיד על היותם כלי במלחמה בין ההורים. עוד ציין בית המשפט שם כי למרות כל ההחלטות ופסקי הדין שניתנו, ההורים לא הצליחו ליישם זמני שהות שנקבעו ובית המשפט הוצף בבקשות חדשות לבקרים. צוין שם כי הדבר הביא גם להכרזת הקטינים כקטינים נזקקים. ראו סעיף 10 לפסק הדין בתמ"ש 22171-12-11 מיום 21.03.2019.
לאור כך, מותב זה, שב ומדגיש בפני ההורים כי הקטינים כמהים לרגיעה, ומבקשים כי הוריהם יחדלו לעשות שימוש בזמני השהות ככלי במלחמתם זה בזה וכקרדום לחפור בו. "השִריון" שעוטים עליהם הקטינים בשל המלחמה בין ההורים וכהגנה מפניה, אינו טובתם.
אין צו להוצאות.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים ולאחר תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ולאפוטרופוס לדין.
ניתנה היום, י"ט אדר ב' תשפ"ב, 22 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
