החלטה בבקשה למזונות זמניים ע"פ הדין האישי של בני זוג נוצרים, בני העדה האורתודוכסית

לפני בקשה למזונות זמניים, שהוגשה על ידי האם (המבקשת), ובה עותרת היא לחייב את האב (המשיב) הן במזונותיה והן במזונותיהם של הקטינים : *****  יליד x.x.2005  (כבן 15 שנים)  ******* ילידת x.x.2007 (כבת 14 שנים), **** ילידת x.x.2011  ( כבת 9 שנים), ו**** יליד x.x.2012  (כבן 8 שנים) (להלן: "הקטינים"). הצדדים, נוצרים בני העדה  האורתודוקסית. נישאו זה לזו ביום x.x.2001.  

תמצית טענות המבקשת:

1. הצדדים נפרדו בחודש 9/2020 וזאת בעקבות אלימות קשה שנקט המשיב. מאז שהצדדים נפרדו, המבקשת מתגוררת בדירה שכורה בכפר ****** יחד עם הקטינים בעלות חודשית בסך של 2,500 ₪.  המשיב המשיך להתגורר בדירתם המשותפת ב*****, אשר התגוררו בה הצדדים, לפני הפרידה. המבקשת עובדת כעצמאית בהפקת תיאטרון בובות. לדבריה, הכנסתה ורווחיה החודשיים מהעסק בקושי מגיעים לסך של 3,000 ₪ ממוצע ברוטו בחודש, כאשר סכום זה אינו מכסה את החזרי ההלוואה שהיא נטלה. המבקשת מקבלת סיוע בשכר דירה ע"ס 1,370 ₪. למבקשת הוצאות קבועות הכרוכות באחזקת הדירה. המשיב ניתק קשר עם הקטינים. בכל הנוגע להכנסות המשיב, נטען כי זה האחרון, מנהל עסק משפחתי עם הוריו "ב********" והוא בעל הכנסה גבוה שלא פחות מ 15,000 ₪ נטו לחודש. אך בשל יחסי הקרבה המשפחתיים הוא מנפיק תלושי שכר בסכום הרבה פחות ממה שהוא מקבל בפועל.

תמצית טענות המשיב :

2. יש לדחות את הבקשה. המבקשת עזבה את הבית מרצונה, מנעה ממנו להיפגש עם הקטינים. לפיכך, בהתאם להוראות הדין האישי החל, זכאותה של המבקשת נשללת מאחר והיא עזבה את הבית. המבקשת יכולה לעבור ולהתפרנס. המשיב עובד בחברת "***********", ומשתכר בסך של 6,967 ₪ נטו לחודש. המשיב מתגורר באותה דירה שכורה ב****** ומשלם סך של 2,200 ₪.

הכלל המשפטי:

1. בכל הנוגע למזונות אישה, סעיף  2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המזונות"), קובע :

"(א)אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

4. סעיף 3(א) לחוק המזונות, קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו ולשונו:

"  (א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה."