החלטה בבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות בגין ניהול הלי

בעניין: עִזבון המנוחה נ.ה.ד. ז"ל 

החלטה

המבקשים הגישו בקשה במסגרתה התבקש בית המשפט לחייב את המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם בגין ניהול ההליך.

ברקע, תביעת המבקשים לביטול עִסקת מתנה מאמה של המשיבה למשיבה. במסגרת ההליכים שם, בוטלה עִסקת המתנה לאחר שהוכח כי קדמה לעסקת מתנה זו, העברת זכויות ללא תמורה אל המנוחה נ.ה.ד. ז"ל – אמם של מבקשים 1-2 ובת זוגו של מבקש 3.

בבקשה נטען כי מדובר בתובעת אשר מבזה, באופן שיטתי, את פסיקות בית המשפט, נוקטת הליכי סרק וטוענת טענות כזב כשיטה. נטען כי המשיבה גוררת את המבקשים להוצאות כבדות וברור מעל כל ספק שגם בהליך כאן, תבזה המשיבה פסיקה שתינתן כנגדה והדבר יכביד על המבקשים לגְבות את ההוצאות שעשויות להיפסק כנגדה גם בהליך זה. נטען כי המקרה הוא מקרה מובהק המצדיק חיוב בערובה מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, הן לאור סיכויי התביעה הקלושים והן לאור התנהלותה הנכלולית של המשיבה. המבקשים הפנו להליכים קודמים שהתנהלו ולהתכתבות הצדדים. לגוף התביעה נטען כי המשיבה עותרת לביטול צו קיום צוואה שניתן בתאריך 27.03.2008. נטען כי התובענה הוגשה באיחור, הן מאחר וחלפו 12 שנים ממועד מתן הצו והן מאחר וטענת המשיבה היא כי התגלתה לה צוואה מזויפת בשנת 2016, וגם ממועד זה חלפו 4 שנים המהוות איחור בלתי סביר. המבקשים הפנו לטענות המשיבה בסיכומים שהוגשו בהליך הקשור ונטען כי במסגרת התהליך שם, הודתה המשיבה בקיומה של הצוואה ועל כן היא מנועה כיום מלטעון אחרת. עוד נטען כי גם אם תתקבל התובענה, אזי ממילא המשיבה אינה יורשת של עִזבון המנוחה נ.ה.ד.

המשיבה הגישה תגובה חלקית במסגרתה העלתה טענות כנגד מותב זה מבלי להגיב לגוף הבקשה. בהמשך, בהתאם להחלטתי, ולאחר שנדחתה בקשה שהגישה המשיבה לפסלות מכוח סעיף 77א לחוק בית המשפט [נוסח משולב] התשמד-1984 – הגישה תגובה לבקשה. בתגובתה נטען כי המדובר בבקשת השתקה ויש לדחותה. המשיבה טענה כי המשיבים עשו דין עצמי כאשר לא הגישו כתב הגנה ולא ביקשו להאריך את המועד להגשתו, ועל-כן יש ליתן פסק דין ולהורות על רישום הבעלות על שם התובעת. לחילופין התבקש בית המשפט לחייב את המבקשים בהוצאות מוגברות ולדוגמה על סך שלא יפחת מ-30,000 ₪ כתנאי להגשת כתב הגנה. המשיבה כתבה כי "על המבקשים להפנים, כללי המשחק נשתנו, ושוב אינם כתמול שלשום!". נטען כי לא נטענה טענה נגד מצבהּ הכלכלי של המשיבה, המצביע על היעדר מסוגלותה לשלם את ההוצאות. נטען גם כי לאחר שנדחה ערעור המשיבה על פסק הדין שניתן בתיק הקשור, שולמו ההוצאות שנפסקו. נטען גם כי המשיבה ייחסה למבקשים מעשה מִרמה וזיוף סיטונאי של מספר צוואות, וכי טענת הזיוף נסמכת על הודעת בעל דין של המבקש 3. עוד נטען כי מבקש 3, יחד עם בא כוחו ועם מי שייצג את המשיבה בעסקת המתנה – תכננו יחדיו את גזילת הדירה מהורי המנוחה. המשיבה הוסיפה וטענה טענות הנוגעות לעדויות ועובדות שנקבעו בהליך הקשור, לרבות חזרה והשגה על עובדות חלוטות. אשר לטענה כי אין תכלית בתביעה, הפנתה המשיבה לסעיף 5(2) לחוק הירושה התשכ"ה-1965. המשיבה טענה כי במעשה של גזילה, תרמית וגניבה אין תחולת מועדים, השתקים, התיישנות או מעשה בי דין ולתביעה סיכויים טובים להתקבל. נטען כי מאחר ולא הוגש כתב הגנה, לא ניתן בשלב זה להידרש בסיכויי התביעה, אשר סיכוייה להתקבל טובים. נטען כי אין לחסום את דרכה של המשיבה למצות זכויותיה בשל עוניה. בית המשפט התבקש לדחות את הבקשה.

לאחר ששקלתי ובחנתי עמדות הצדדים, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה.

ברע"א 10142/17 עודד גולד נ' עמנואל ברגמן, מיום 28.1.18, נאמר כי: