|
|
תאריך פרסום : 14/02/2021
|  גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
|
19479-06-20
19/01/2021
|
בפני השופט:
שמואל בר יוסף
|
| - נגד - |
מבקש:
א.מ.ד ע"י אמו ס.ח.ח.
עו"ד ב.קראוס
עו"ד עמית אלזם
|
משיבה:
א.נ
עו"ד מ. אונונה אזולאי
|
| החלטה |
- המבקש הוא בנו היחיד של מר ר.ד ז"ל (להלן: המנוח). המשיבה טוענת, שהייתה הידועה בציבור של המנוח משך כארבע שנים טרם פטירתו. בין הצדדים מתנהל הליך בנוגע לירושת המנוח.
- אין חולק, שהמשיבה מחזיקה בטלפון הנייד של המנוח ובמחשבו האישי (להלן: הטלפון הנייד, המחשב).
- המבקש עותר להעברת הטלפון הנייד והמחשב למומחה מטעם בית המשפט, על מנת שהלה יפיק את כל המידע האגור בהם (להלן: המידע האגור), וימציא אותו למבקש. כמו כן עותר המבקש, שהמומחה יבדוק אם נעשו שינויים במידע האגור מאז פטירת המנוח (הבקשה כללה עתירות נוספות, אך דומה, שדעתו של המבקש נחה לגביהן).
- המבקש טוען, שיש להיעתר לבקשה, על מנת למנוע מצב, לפיו רק המשיבה חשופה למידע האגור, שעשוי לשפוך אור על הסוגיות שבמחלוקת (לרבות מערכת היחסים שהתנהלה בין המנוח למשיבה, כמו גם על יחסים נטענים שהיו למנוח עם נשים אחרות). המבקש מדגיש, כי בעוד זכותה של המשיבה לרשת את המנוח מוטלת בפסק, הרי הוא יורש וודאי. עובדה זו, כך המבקש, מדגישה ביתר שאת את חוסר הסבירות בשליטת המשיבה בראיות המבוקשות.
- המשיבה מתנגדת למסור את המידע, בטענה שהוא כולל תמונות, סרטונים ותכתובות בעלי תוכן אינטימי, שחשיפתו תפגע קשות בפרטיות המנוח ופרטיותה שלה. עוד טוענת המשיבה, שלא הוכחה רלוונטיות המידע המבוקש, ולכן מדובר בדייג של ראיות. מוסיפה המשיבה וטוענת, שהדברים אמורים מקל וחומר, לאור החומר הרב, שהיא עצמה הגישה במסגרת ההליך, לרבות מסרונים בינה לבין המנוח. המשיבה איננה מתנגדת לבדיקת המחשב על ידי מומחה מטעם בית המשפט, בנוגע לשינויים במידע האגור לאחר פטירת המנוח.
- אשר לטענה בדבר פגיעה בפרטיות המנוח, אין בידי לקבל את עמדת המשיבה, ולהלן טעמיי:
- הלכה פסוקה היא, שהזכות לפרטיות אינה עוברת מן העולם יחד עם בעל הזכות, והיא ממשיכה להיות מוגנת גם אחרי מותו (רע"א 1917/92 יעקב סקולר נ' ניצה ג'רבי, מז(5) 764, להלן: הלכת סקולר, בעמ' 773). כמו כן נפסק באותה פרשה, שבמקומו של בעל הזכות ה"מקורי", שעם מותו אינו כשר עוד לזכויות (ראה סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962), באים יורשיו תחתיו כבעלי אותה זכות שהייתה למורישם (שם). הלכת סקולר הינה ביטוי לגישה כללית, לפיה זכויות מסוימות של אדם אינן חולפות מן העולם ביחד אתו, אלא מוקנות לקרוביו/יורשיו. לעניין זה ניתן לציין את הוראת סעיף 5 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, הדנה בהגשת כתב אישום בשל לשון הרע על נפטר, לבקשת קרוביו המנויים בסעיף. עוד ניתן לציין את ההלכה המנחה, לפיה הזכות לחיסיון עורך דין – לקוח של אדם עוברת ליורשיו (ת"א 1088/87 רחמים תם נ' יחיא תם, פס"מ תשנ"ב(1) 66, ור' לאחרונה רמש (ת"א) 40045-08-20 ש.ז.צ נ' י.פ.ר 2020). הלכת סקולר דנה ב"יורשים", וזהותם של אלה נקבעת בצו ירושה (סעיף 66(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ש. שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, עמ' 36). והנה, המשיבה איננה יורשת של המנוח, ולכן גם איננה יכולה לטעון להגנת הפרטיות בשמו. הדברים אמורים מקל וחומר, שעה שהמבקש הוא יורש וודאי של המנוח, בעוד זכותה של המשיבה לרשת שנויה במחלוקת. ממילא, לא ניתן להלום מצב, לפיו בעל דין שטרם נקבע כיורש יאיין את זכותו של יורש וודאי לקבל מידע אודות המוריש, בטענה לפגיעה בפרטיות של האחרון. לא למותר לציין, שיש החולקים על ההצדקה בשימור הזכות לטעון להגנת הפרטיות של נפטר, בכלל, וכשהטענה מועלית על ידי קרוביו, בפרט (מ. בירנהק, זכויות המתים וחופש החיים, עיוני משפט לא(1) 57, 92-92. מ. בירנהק, [מרחב פרטי] הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה, להלן: בירנהק, בעמ' 134). לטעמי, יש ליישם את הלכת סקולר בזהירות, על מנת למנוע שימוש לרעה בטענה להגנה על פרטיות נפטר. לעניין זה, תמים דעים אני עם המלומד בירנהק, כי "בני זוג ובני משפחה שטוענים בשם זכות המת מבקשים לעתים להגן על אינטרסים אחרים, וכאשר זה המצב, אין להתיר זאת" (בירנהק, עמ' 134). במקרה דנא, יש למשיבה אינטרס לא לחשוף את המידע האגור, ככל שיש בו כדי לסייע למבקש. אינטרס זה מאפיל משמעותית על עמדת המשיבה, לפיה היא חרדה לפרטיותו של המנוח.
- יש ללמוד גזירה שווה מאשר נפסק בפרשת תם וברמש 40045-08-20 הנ"ל, לעניין ההבחנה בין שימוש בזכות נפטר ביחסי היורשים מול צד ג', לבין שימוש בזכות זו ביחסים בין היורשים לבין עצמם. משעה שהזכות להגן על פרטיות מנוח עברה ליורשיו, המשמעות היא שאין נפקות לזכות זו ביחסים בין היורשים לבין עצמם, ולא יכול אחד מהם להשתמש בזכות כנגד משנהו. יפים לכאן, בשינויים המחויבים, דברי כב' השופט שוחט, לאמור: טרם פטירת המנוחה הייתה רשאית היא בלבד לוותר על החיסיון. לאחר פטירתה ולאחר שיוכרזו יורשיה – אין חולק כי הזכות לוויתור על החיסיון תהא נתונה להם כשככל שתתקיים מחלוקת ביניהם בעניין זה, בהליך המתנהל בינם לבין עצמם, לא יחול החיסיון (רמש 40045-08-20 הנ"ל, ההדגשה במקור). דברים אלה, שנאמרו בנוגע לחיסיון, שהינו מוחלט, יפים ביתר שאת, באשר להגנה על הפרטיות, שאיננה מוחלטת (סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, השתמ"א-1981, להלן: החוק. בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה 2006, להלן: פרשת פלונית, סעיף 26 לפסק הדין). לפיכך, גם אלמלא הייתה זכותה של המשיבה לרשת שנויה במחלוקת, לא היה בידה לטעון כלפי המבקש טענת חיסיון בשל פרטיות המנוח.
- משעה, שהזכות להגנה על הפרטיות איננה מוחלטת, יש לאזנה למול זכויות אחרות. מדובר בזכות המנוח לכיבוד רצונו, לרבות רצונו המשוער המתבטא בכללי הירושה על פי דין (שילה, עמ' 29). כמו כן מדובר בזכות הקניין של המבקש בירושת אביו המנוח. עוד מדובר בשאיפה לגילוי האמת, שהינה ערך מרכזי במשפט (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, להלן: פרשת בנק איגוד, בעמ' 60, תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ט-2018). באיזון האמור גובר משקל שלוש הזכויות האחרונות על משקל הזכות הנטענת לפרטיות המנוח. יפים לכאן, בשינויים המחויבים, דברי כב' השופטת גאולה לוין, לאמור: בית המשפט - המצווה בכבודו של המת - מצווה בראש וראשונה לברר האם הצוואה משקפת את "רצונו הנחזה" או את "רצונו החופשי" של המצווה. כדי לברר זאת, אין מנוס מהיזקקות לראיות שנוגעות לעניינים הפרטיים והאינטימיים ביותר של המצווה...האינטרס שבכיבוד רצונו של המת מתוך שמירת כבוד המת, גובר על אינטרסים אחרים, ובהם שמירת הפרטיות של המנוח ושמירה על חסיונות שעמדו לו בחייו ובכללם חסיון עו"ד-לקוח. אינטרסים אלה נסוגים מפני אינטרס העל של התחקות אחר רצונו האמיתי והחופשי של המצווה, והכל מתוך מחויבות לכבודו. נמצא כי בהליכי קיום צוואה והתנגדות, גילוי המידע לא רק שהוא משרת את הערך החברתי הכללי של גילוי האמת ועשיית משפט צדק, אלא שהוא מתחייב מהתכלית העומדת ביסוד הליכי קיום צוואה (רמש (ב"ש) 42302-10-15 א.צ נ' י.צ עוד ר' ה"פ (ת"א) 50725-02-12 שוורצמן נ' פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ 2012).
- הטענה לפגיעה בפרטיות המנוח לא יכולה להישמע מפיה של המשיבה, גם משום שהיא עצמה פרצה את גבולות פרטיותו. אפילו אקבל את טענת המשיבה, לפיה הטלפון הנייד של המנוח והמחשב הגיעו לידיה כדין (קל וחומר אם, כטענת המבקש, נטלה אותם שלא כדין), זכותו של המנוח לפרטיות, חייבה את המשיבה להימנע מפשפוש בתוכן המידע האגור. והנה, הפרטיות בשמה חפצה המשיבה למנוע מהמבקש מידע אודות המנוח, לא הטרידה אותה כאשר עשתה במידע כבתוך שלה (כעולה מטענותיה בנוגע לתוכן המידע האגור, למשל, האמור בסעיפים 34-35 לתגובתה). יודגש הברור מאליו - אדם זכאי לפרטיות כלפי כולי עלמא, לרבות בן זוג (פרשת פלונית, סעיף 20 לפסק הדין). ממילא טענת המשיבה, לפיה הייתה בת זוגו של המנוח, איננה מצדיקה חדירה לפרטיותו. לעניין זה, אין נפקא מינה, אם המשיבה יודעת את הסיסמה לטלפון הנייד של המנוח (כטענתה), אם לאו. סיסמה כמוה כמפתח לתיבת דואר. כשם שהחזקה במפתח לתיבת דואר איננה מצדיקה פשפוש במכתבים פרטיים של בן זוג, כך ידיעת סיסמה איננה מצדיקה פשפוש במידע פרטי, שניתן לחשוף באמצעותה. אכן, האפשרות המעשית להיחשף למידע פרטי איננה משמיעה, מניה וביה, הרשאה לעשות כן (ור' לעניין היחשפות למידע פרטי, שהושאר גלוי על צג מחשב - רע"א 2552/16 יהודה זינגר נ' חברת יהב חמיאס טכנולוגיות (1990) בע"מ 2016, ולעניין שימוש בקטעי יומן של בן הזוג – ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין, פ"ד מט(3) 441, 450). מסקנה זו יפה, גם אם אקבל את טענת המשיבה, לפיה הייתה לה "גישה חופשית אל מכשיר הטלפון הנייד של המנוח" בעודו בחיים (סעיף 6 לתגובתה). גישה כזו, ככל שנתנה בחיי המנוח, לא משמיעה הרשאה למשיבה לעשות בטלפון הנייד כבתוך שלה לאחר פטירת המנוח. הדעת נותנת, שהתאפשר למשיבה (ככל שהתאפשר) להשתמש בטלפון הנייד בסביבתו המידית של המנוח, להבדיל מנטילת המכשיר לשליטתה הבלעדית והבלתי מוגבלת. הרשאה בחיי המנוח היא, כך הגיונם של דברים, מפוקחת על ידי המנוח וניתנת להפסקה בכל עת. ממילא ברי, שהרשאה כזו איננה מבססת זכות לשימוש לא מפוקח ובלתי מוגבל, כפי שנעשה על ידי המשיבה לאחר פטירת המנוח. הדברים אמורים מקל וחומר בנוגע למחשב, לגביו לא נטען להרשאה כלשהי.
- זאת ועוד, משעה שטרם נקבע שהמשיבה יורשת את המנוח, אף החזקתה הפיסית בטלפון הנייד ובמחשב היא, לכל היותר, כנאמנת של היורש/ים, שזהותם תקבע עם מתן צו הירושה. גם מטעם זה, לא הייתה למשיבה הרשאה לעשות בטלפון הנייד ובמחשב כבתוך שלה. אמור מעתה, עמדת המשיבה לוקה בחוסר תום לב, שעה שהיא מבקשת לאסור על המבקש את שהתירה לעצמה. המשיבה מנכסת לעצמה זכות, שאין לה, לצנזר את המידע שיגולה למבקש, לפי שיקול דעתה באשר לגדרי פרטיותו של המנוח. הלכה למעשה, חפצה המשיבה לקבוע איזה מידע יגולה למבקש ואיזה יישאר נחלתה הבלעדית. ברי, שלא ניתן להלום עמדה כגון דא, הן מטעמים של חוסר תום הלב, והן משום שהיא פוגעת בשוויון בין בעלי הדין.
אכן, חשיפת האמת מותנית בקיום דיון הוגן אשר בו ניתן יהיה לפרוש את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית ובו תינתן לכל צד האפשרות להתמודד באופן ראוי עם טענות הצד שכנגד (תא (מרכז) 38065-08-17 פנאקסיה בע"מ נ' אנה מריה שוורץ 2020, להלן: פרשת פנאקסיה).
- מן המקובץ עולה, שטעמים הנעוצים בהגנה על פרטיותו של המנוח אינם עומדים למשיבה כאמתלא למנוע מהמבקש את המידע האגור.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|