הדאיה נ' משרד האוצר/אגף החשב הכללי

פסק דין

רקע כללי

1.זהו ערעור על החלטת מנהל הגמלאות, מיום 15.12.11 (להלן ההחלטה) שלא להעניק למערערת קצבת שארים בגין שירותה של אמא המנוחה במדינה.

2.אמה של המערערת עבדה בשירות המדינה ונפטרה ביום 12.9.09. המערערת נכה בשיעור100% ומקבלת קצבת נכות כללית, בסך 2829 ₪ וכן קצבת פוליו בסכום של 3,323 ₪. כמו כן מקבלת המערערת הטבות כלכליות נוספות בהתאם לחוק פיצוי נפגעי פוליו תשס"ז – 2007 – (להלן חוק הפוליו).

3.המערערת ביקשה לקבל קצבת שארים ליתום בהתאם לסעיף 28 לחוק שירות המדינה (חוק שירות המדינה גמלאות) (נוסח משולב) התש"ל – 1970 (להלן חוק הגמלאות). לטענתה בשל נכותה יש לראותה בהתאם לסעיף 1 לחוק הגמלאות כמי שאינו עומד ברשות עצמו. מי שאינו עומד ברשות עצמו הוגדר בס' 1 לחוק הגמלאות כמי שמוכיח שהוא עומד בשני תנאים מצטברים כדלקמן:

א.אין לי הכנסה די מחייתו.

ב.אין הוא מסוגל לכלכל את עצמו.

הואיל ואין חולק כי למערערת נקבעה נכות כללית על ידי המל"ל בשיעור 100 אחוז הרי ששני הצדדים היו בדעה כי היא אינה מסוגלת לכלכל את עצמה.

המחלוקת התמקדה אפוא בשאלה האם יש לתובעת הכנסה די מחייתה. כאמור התובעת מקבלת גמלת נכות כללית בסך 2,829 ₪. בנוסף היא מקבלת על פי חוק הפוליו גמלה חודשית בסך 3448 ₪.

4.לטענת המשיב נקבעו נהלים על ידי מנהלת הגמלאות בשאלה מי יוכר כמי שאין לו הכנסה כדי מחייתו. בנהלים נקבע שמי שיש לו הכנסה מעבר לגמלת נכות, שמשתלמת מהמוסד לביטוח לאומי, יש לראות בו כמי שיש לו הכנסה כדי מחייתו. הואיל ולתובעת גמלה חודשית לפי חוק הפוליו בסך 3448 ₪, בנוסף על גמלת הנכות הכללית, הרי שאין לראות בה, כמי שאין לה הכנסה "כדי מחייתה".

5.לטענת המערערת הואיל והנהלים בהם נקבע ההגדרה של מי שאינו עומד ברשות עצמו לא פורסמו כדין, הרי שהם בטלים ואין לפעול לפיהם. יתר על כן נהלים אלה נקבעו על ידי פקידי האוצר ולא על ידי שר האוצר עצמו - שלו נתונה הסמכות על פי חוק הגמלאות, לקבוע תקנות בנות פועל תחיקתי. כיוון שכך הרי שהנהלים בטלים וממילא אין לפעול לפיהם. לנוכח זאת יש לקבוע כי תערך בדיקה ספציפית באשר להכנסות וההוצאות של המערערת, בה יבחן האם בהכנסות שיש לה, מנכות כללית ולפי חוק הפוליו שעולות לסך של 6,277 ₪ יש "כדי מחייתה". עוד טענה המערערת בענין זה כי את הגמלה שהיא מקבלת לפי חוק הפוליו יש לראות כהחזר הוצאות מיוחדות, דוגמת גמלת הניידות, המשתלמת לפי הסכם הניידות. לפיכך אין לראות בכך הכנסה.

6.לטענת המשיב הסכום שנתקבל לפי חוק הפוליו אינו בגדר החזר הוצאות אלא כתחליף שכר. בכל אופן על פי הנהלים שנקבעו, הסכומים שהיא מקבלת לפי חוק הפוליו בנוסף על קצבת הנכות הכללית, גורמים לכך, שהמערערת אינה בגדר מי שאין לו הכנסה, כדי מחייתו ולכן יש לדחות את הערעור על ההחלטה.

7.הדיון נערך בפני כב' הרשם כמאל אבו קאעוד והצדדים טענו בפניו והשלימו טיעונים בסיכומים בכתב והסכימו שפסק הדין ינתן על יסוד הטיעונים והחומר שהוגש .פסק הדין הינו בהתאם להסכמת הצדדים כאמור.

הכרעה

8.במהלך הדברים ביקש ב"כ המערערת לקבל את הנהלים . בסופו של דבר אלה צורפו לראשונה לסיכומי המשיבה. כאמור בנהלים שצורפו לסיכומים הרי שהם עודכנו נכון ליום 20.12.12 (להלן הנהלים), דהיינו לאחר ההחלטה. לא צורפו לנו הנהלים שהיו בתוקף בעת מתן ההחלטה – 15.12.11. יתכן שמדובר באותם נהלים בענין שבפנינו אף כי ענין זה לא התחוור די הצורך.

9.בנהלים הוגדר מי יחשב כמי שאין לו הכנסה כדי מחייתו כך:

"ב. אין לו הכנסה כדי מחייתו – כאמור לעיל, הכנסה כדי מחייתו משמעה קבלת הכנסה מעבר לתשלומים אלו:

1) קצבת נכות או הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי.

2) קצבת ניידות או כל קצבה שבמהותה היא החזר הוצאות מיוחדות בשל מצב נכות.

3) הכנסה מעבודה שיקומית עד לסכום של 2,000 ₪ לחודש ובתנאי שהשאיר הציג רפואי או אישור של עובד סוציאלי כי העבודה נדרשת לשם שיקומו.