האם אדריכל רשאי לפרסם באתר האינטרנט שלו הדמיה של בית שתכנן עבור לקוח ללא הסכמתו?

השופט ע' פוגלמן:

           אדריכל תכנן בית מגורים ייחודי עבור לקוח, וביקש לצלמו לצורך הצגתו באתר האינטרנט של משרדו. הלקוח סירב. האדריכל פרסם באתר האינטרנט הדמיות ממוחשבות של בית הלקוח, תוך שהוא נמנע מלציין פרטים מזהים ביחס לבעלי הבית. האם מקרה זה מקים פגיעה בפרטיות? זו השאלה המונחת לפנינו.

עיקרי העובדות וההליכים

המערער 2 (להלן: גוטסמן) הוא אדריכל, העומד בראש משרד אדריכלים. בתחילת שנת 2000 שכר המשיב (להלן: ורדי) את שירותיו של גוטסמן במטרה שהאחרון יתכנן עבורו את בית מגוריו. הצדדים אינם חולקים על כך כי מדובר בפרויקט יחיד מסוגו, שבסופו נבנה בית יוצא דופן מבחינת גודלו, סוג החומרים ששימשו לבנייתו ועיצובו הייחודי. חרף היקפו הנרחב של הפרויקט, בין ורדי לבין גוטסמן לא נחתם מעולם הסכם כתוב - לא באשר להזמנת העבודה האדריכלית, ולא בעניין האפשרות לתעד ולצלם את המבנה לצרכיו של גוטסמן.

עוד בטרם הושלמה הבנייה פנה גוטסמן לורדי בבקשה לצלם את ביתו, כנהוג במשרדו. ורדי, מצידו, התנה את הצילומים בכך שגוטסמן והצלם המיועד יחתמו על כתב התחייבות ביחס לשימוש בתמונות. על-פי הנוסח שהוצע על-ידי ורדי, גוטסמן והצלם יחויבו לפנות אליו בכתב בכל עת שיחפצו לעשות שימוש בתמונות, ולקבל את הסכמתו המפורשת לכך. כן נדרשו השניים להתחייב לשלם לורדי פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק בגין כל הפרה של התחייבות זו - גוטסמן בסך 500 אלף דולר, והצלם בסך 50 אלף דולר (להלן: כתב ההתחייבות). גוטסמן טען כי כתב ההתחייבות שהציע ורדי היה דרישה חדשה שעמדה בניגוד להסכמה קודמת בין הצדדים לגבי צילום הבית. ורדי, מנגד, הביע כעס על כך שגוטסמן מתכחש במפגיע לחשיבות ההגנה על פרטיותו. בסופו של יום לא נחתם בין הצדדים כל הסכם, ובהיעדר הסכמה - לא בוצעו צילומים מקצועיים בביתו של ורדי.

           להשלמת התמונה יש לציין כי בעת הרלוונטית פורסמו תמונות ביתו של ורדי בשני מקומות: ראשית, תמונות חוץ הבית פורסמו בספר שהודפס במאות עותקים שאותו הוציאה חברת אפקס בע"מ (להלן: אפקס), שהתקינה בביתו של ורדי חלונות ותריסים; שנית, תמונות פורסמו באתר האינטרנט של הנגר אשר ביצע את עבודות הנגרות בביתו של ורדי. הן אפקס הן הנגר חתמו על כתב התחייבות כלפי ורדי בנוגע לשימוש בתמונות ביתו, בנוסח דומה לזה שגוטסמן התבקש לחתום עליו.

משעה שלא התאפשר לגוטסמן לצלם את ביתו של ורדי, שכר הלה את שירותיו של סטודיו המתמחה ביצירת הדמיות ממוחשבות, על-מנת ליצור הדמיה מלאכותית של העבודה האדריכלית בביתו של ורדי. הדמיות אלו, אשר קרובות במראן למראה תצלום של ממש, פורסמו באתר האינטרנט של משרד גוטסמן (להלן: אתר האינטרנט). לצד התמונות לא הופיעו פרטים מזהים בנוגע לבעל הבית או לכתובתו. לאחר שהתברר לורדי כי ההדמיות הממוחשבות מצאו את דרכן לאתר האינטרנט, הוא הגיש לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה נגד גוטסמן ומשרדו, שבמסגרתה עתר לצו מניעה קבוע שיאסור עליהם לעשות כל שימוש בתצלומים או בהדמיות המציגים את ביתו. בד בבד עם הגשת התובענה הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני של הסרת ההדמיות מאתר האינטרנט. כן התבקש צו איסור פרסום על עצם קיומו של ההליך המשפטי, לרבות כל פרט מזהה לגבי מי מהצדדים לתובענה. ביום 11.11.2008, במהלך דיון שנערך בבית משפט השלום בבקשה לסעדים זמניים, הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע לפרסום ביתו של ורדי באתר האינטרנט עד לדיון בבקשה לסעד זמני לגופה. בגדרי הסכמה זו נקבע כי ההדמיות יוסרו מן האתר, ותחתן יפורסמו תמונות אחרות של הבית - שכבר פורסמו בהסכמת ורדי בספר של אפקס (להלן: ההסדר הדיוני). ביום 24.9.2008 נענה בית המשפט (כב' השופטת ז' אגי) לבקשה למתן צו איסור פרסום ארעי. עם זאת, בית המשפט הורה על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב משום שנמצא כי הסעד המבוקש בתובענה מצוי בסמכותו השיורית - בהיותו בקשה לצו עשה קבוע שאינו ניתן להערכה כספית. הן ההסדר הדיוני הן צו איסור הפרסום נותרו על כנם במהלך הדיון בתובענה.

פסק דינו של בית המשפט קמא

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' ברון) שאליו הועבר הדיון קיבל את תביעתו של ורדי, ופסק כי פרטיותו נפגעה כתוצאה מחשיפת ביתו באינטרנט. נקבע כי הגם שההדמיות אינן כוללות חפצים אישיים או פריטים אינטימיים, הן מאפשרות להתרשם מאורח החיים בבית, מהרגליהם של הדיירים בו וממצבם הכלכלי. מנגד, דחה בית המשפט את הטענה כי הסרת ההדמיות תפגע בחופש העיסוק ובזכויות הקניין הרוחני של גוטסמן ומשרדו. על כן, אל מול הפגיעה בפרטיותו של ורדי, שקל בית המשפט את הפגיעה באינטרס הכלכלי שתיגרם לגוטסמן ולמשרדו אם לא יוכלו להשתמש בהדמיות לצורך משיכת לקוחות פוטנציאליים. באיזון בין אלה לבין אלה קבע בית המשפט כי הזכות לפרטיות של ורדי גוברת על האינטרס הכלכלי של גוטסמן. לצד זאת קבע בית המשפט כי ורדי לא הסכים - לא במפורש ולא במשתמע - לפרסום התמונות או ההדמיות. נמצא כי גם אם דובר בין הצדדים על פרסום תמונות הבית במסגרת זו או אחרת - לא הושגה הסכמה מפורשת לביצוע הצילומים ולפרסומם. כן נקבע כי לא היתה הסכמה משתמעת לפרסום התמונות. בין היתר, סירב בית המשפט לראות ביחסי העבודה בין גוטסמן לבין ורדי או בעובדה שגוטסמן עיצב ותכנן את הבית כהסכמה משתמעת לשימוש בהדמיות. עוד נקבע כי אין לראות בהסכמתו של ורדי להתיר לאפקס ולנגר לעשות שימוש מסוים בתצלומים משום הסכמה משתמעת לשימוש דומה מצידו של גוטסמן. לבסוף ציין בית המשפט כי גם לו נתקבלה הסכמתו של ורדי, הרי שמדובר היה בהסכם שאינו ניתן לאכיפה מכוח סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. על כן, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על גוטסמן ומשרדו לעשות כל שימוש בתצלומים או בהדמיות המציגים את בית ורדי, וההסדר הדיוני שאליו הגיעו הצדדים - בוטל. כן בוטל צו איסור הפרסום הגורף בתיק, והוחלף באיסור פרסום חומר הראיות בלבד.

טענות הצדדים בערעור

בערעור שלפנינו שבים גוטסמן ומשרדו על טענתם כי יש לאפשר להם לפרסם את ההדמיות באתר האינטרנט. תחילה חולקים המערערים על קביעת בית המשפט קמא שלפיה הצגת הדמיות המחשב פוגעת ב"צנעת חייו האישיים של אדם", כמשמעות הגדרה זו בסעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות או החוק). ראשית נטען כי הצגת הדמיות מחשב של בית ללא ציון פרטים מזהים על אודות הבעלים, אינה יכולה להיחשב לפגיעה בפרטיות כהגדרתה בחוק הגנת הפרטיות. לעמדת המערערים, לצורך הוכחת פגיעה בפרטיות כתוצאה מן המידע שפורסם יש להראות כי ניתן לקשור בין המידע לבין "אדם" ספציפי. בענייננו, כך הטענה, הדמיות המחשב מוצגות במצב "סטרילי", בהסתמך על המצב התכנוני בטרם כניסת הדיירים לבית ותוך עריכת שינויים מסוימים. בצד האמור נטען כי ממילא אין מדובר בפגיעה ב"צנעת חייו האישיים של אדם", שכן עניינו של הסעיף הוא במידע בדרגה גבוהה של אינטימיות, כגון נטייתו המינית של אדם או מצבו הבריאותי. הדברים אמורים אף ביתר שאת, לשיטת המערערים, ביחס להדמיות המציגות את חוץ הבית ואת החללים המיועדים לאירוח. לחלופין, טוענים המערערים כי גם אם נגרמה פגיעה בפרטיות אין היא מקימה עילת תביעה, שכן מדובר בפגיעה קלת ערך ש"אין בה ממש" כהגדרת סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות, משום שההדמיות פורסמו באופן אנונימי וללא ציון פרטים אישיים.

גם אם הייתה פגיעה בפרטיותו של ורדי, טוענים המערערים לתחולת הגנת תום הלב בנסיבות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות. בפרט, נטען כי המערערים לא שיערו שהפרסום יפגע בפרטיותו של ורדי, ולכן הם זכאים להגנה הקבועה בסעיף 18(2)(א) לחוק ("לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות"). כמו-כן, נטען כי הפרסום נועד לשרת את זכותו המוסרית של גוטסמן לקבל ייחוס הולם ליצירתו, הקיימת לו מתוקף זכות היוצרים של האדריכל על יצירתו (סעיף 4 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: חוק זכויות יוצרים)). דבר זה מזכה את המערערים, לשיטתם, בהגנת סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות ("הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע"). זאת, שכן לדבריהם הזכות המוסרית צריכה להקנות לאדריכל אפשרות לפרסם הדמיות מחשב של יצירתו.

עוד טוענים המערערים כי לא היה מקום לקביעת בית המשפט קמא שלפיה לא נתמלא יסוד "היעדר ההסכמה" הדרוש לשם הוכחת פגיעה בפרטיות. תחילה קובלים המערערים על הקביעה כי נדרשה בהקשר זה הסכמתו של ורדי. הסכמה זו, לדבריהם, הייתה נדרשת רק לו היה גוטסמן מבקש להיכנס לביתו של ורדי ולצלמו ברשות היחיד. לעומת זאת, לטענתם, אין כל צורך בקבלת הסכמה כאשר מדובר על עשיית שימוש בתוכניות האדריכליות ובהדמיות שנוצרו על בסיסן. שנית, מלכתחילה, כך הטענה, הסכים ורדי לצילום הבית, ומכל מקום ניתן ללמוד על הסכמתו המשתמעת לפרסום ההדמיות מן ההסכמה שנתן לפרסום תמונות הבית בספר של אפקס ובאתר האינטרנט של הנגר, וכן מן ההסכמה העקרונית להסדר הדיוני. לפיכך, גורסים המערערים, יש לראות בניסיונו של ורדי להחתים את גוטסמן על כתב ההתחייבות כניסיון שעמד בניגוד להסכמה קודמת שבין הצדדים - ומשכך, לקבוע כי אין נפקות לסירובו של גוטסמן לחתום על המסמך האמור. לבסוף טוענים המערערים כי חזקה על ורדי כי לו רצה להגביל את השימוש ביצירה - היה עושה זאת מלכתחילה, בהסכם מפורש.

ורדי, מצידו, סומך ידיו על הכרעת בית המשפט קמא. לדבריו, פרסום ההדמיות באתר האינטרנט מהווה פגיעה בפרטיותו ובפרטיות בני משפחתו. העובדה שבאתר האינטרנט פורסמו הדמיות ולא תמונות ממש, לטענת ורדי, נועדה לעקוף את הוראות חוק הגנת הפרטיות, שכן ההדמיות מציגות את ביתו באופן כמעט זהה למציאות - וניתן לקשור בקלות בינו לבינן. נוכח זאת מבקש ורדי לאמץ את קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה פרסום ההדמיות באתר האינטרנט דינו כדין פרסום של עניין הנוגע ל"צנעת חייו" של אדם, כאמור בסעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות, ועל כן יש בו משום פגיעה בפרטיות. לגישת ורדי, המערערים אף אינם יכולים ליהנות מההגנות הקבועות בחוק זה: לעניין הגנת סעיף 18(2)(א) לחוק, העוסקת בהעדר ידיעה על פגיעה בפרטיות, נטען כי ורדי הדגיש בפני גוטסמן את קנאותו לפרטיותו, ובא כוחו אף דרש מן המערערים להסיר לאלתר את התמונות מאתר האינטרנט; לעניין הגנת סעיף 18(2)(ג) לחוק נטען כי המערערים לא הגנו על "עניין אישי כשר" בפרסום ההדמיות, אלא אך ביקשו להפיק רווח כלכלי. ממילא, כך נטען על-ידי ורדי, לא נתמלאה בעניין זה דרישת תום הלב ההכרחית לגיבוש ההגנות האמורות, שכן המערערים מיאנו להסיר את התמונות לבקשתו.

זאת ועוד; לדברי ורדי, מקרה זה אינו מקים התנגשות בין דיני זכויות יוצרים לבין דיני הגנת הפרטיות. לאדריכל, כך ורדי, אין זכות יוצרים בבית שנבנה, אלא לכל היותר בתוכניות הדו-ממדיות של הבית - אשר גם אותן, על-פי הטענה, אין לו זכות לפרסם ברבים ללא הסכמת הלקוח. על כן, צילום הבית והפצת תצלומיו, לרבות בדרך של הדמיות, אינה זכות הקנויה לאדריכל. אף אם היה מדובר בזכות יוצרים, טוען ורדי, הרי שמדובר בזכות כלכלית - שאינה גוברת על הזכות לפרטיות. בהקשר זה מדגיש ורדי כי מבית המשפט קמא לא נתבקש סעד שיאסור על המערערים להציג את הפרויקט בפני לקוחות ובחוגים מקצועיים, אלא צו מניעה שיאסור פרסום ברבים - ברשת האינטרנט, בספר או במגזין. משכך, לדבריו, לא נגרמה למערערים פגיעה בחופש העיסוק או בזכויות היוצרים. לבסוף גורס ורדי כי הטענה בדבר פגיעה בזכויות יוצרים נטענה על-ידי גוטסמן בעלמא ובצורה אגבית במסגרת הדיון בבית המשפט קמא, ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה בשלב הערעור.

הצדדים אף חלוקים בשאלת התגבשותה של הסכמה לפרסום ההדמיות. לטענת ורדי, לא הושגה הסכמתו לפרסום ההדמיות. לדבריו, לאורך שנות הקשר בין הצדדים הצטמצם האמון שנתן בגוטסמן, ועל כן בחר לבקש כי כל הסכמה לגבי צילום ביתו ושימוש בתמונות תועלה על הכתב. חתימה על כתב התחייבות ברוח זו לא התממשה, ומשכך, לשיטתו של ורדי, לא השתכללה כל הסכמה בין הצדדים ביחס לפרסום. בהקשר זה דוחה ורדי את טענת המערערים שלפיה ניתן ללמוד על הסכמה לפרסום מן ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, או מן ההסכמה שניתנה לפרסום עבור הנגר וחברת אפקס. לעמדתו, לאדם זכות לשלוט בפרטיותו, כך שהסכמה לוויתור על הפרטיות צריכה להיעשות מדעת ובאופן מפורש.

ההשתלשלות הדיונית

ביום 2.4.2012 קיימנו דיון בערעור במעמד הצדדים, במותב אשר בראשו עמד המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין. במהלך הדיון סברנו כי מוטב שהמחלוקת שבין הצדדים תיפתר בגישור. הצדדים נענו להצעתנו והסכימו לקיים הליך גישור ביניהם. למרבה הצער, הליך זה לא צלח, והצדדים הודיעונו ביום 27.7.2012 כי לא הגיעו לכלל הסכמה. קודם לכן, בחודש מאי 2012, יצא לגמלה המשנה לנשיא, ותחתיו בא חברי השופט נ' סולברג (החלטת הנשיא א' גרוניס מיום 13.8.2012). נוכח השינוי שחל במותב מאז הדיון, ניתנה לבעלי הדין אפשרות להשלים טיעונים בכתב. עתה הגיעה עת הכרעה.

דיון והכרעה