דמיטרי נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה להחזרת רכב תפוס. על פי החשד, המבקש, אשר מחזיק במונית ונוהג בה, נתפס ביום 6.4.2017 עת הסיע ברכב מ.ר. 94-407-26 ארבעה שוהים בלתי חוקיים. לא עלתה טענה מטעם מי מהצדדים לעניין רישום הבעלות וזכות המבקש להחזיק ברכב.

המבקש טוען כי מחובתו כנהג מונית להסיע כל נוסע המבקש זאת ומפנה בעניין זה לתקנות התעבורה. המבקש מודה בהודעתו כי ידע שעליו לבדוק האם יש לנוסעים אישורי שהייה בישראל ועל כן שאל אותם על כך ואלו השיבו בחיוב, אולם הוא לא בדק את הדבר בפועל ולא ביקש לראות את האישורים. המבקש סבור כי אם יוגש כתב אישום, הרי שתעמוד לזכותו ביום הדין העובדה כי הסיע את הנוסעים מכיוון ישראל לכיוון השטחים ולא סייע לכניסתם לישראל.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה נחה דעתי כי קיים חשד סביר כי באמצעות הרכב נעברה עבירה (סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969). המבקש מודה בחקירתו במשטרה כי ידוע לו שעליו לבדוק אישורים לנוסעים ברכב אך לא עשה כן. בתיק קיים אישור כי מדובר בשוהים בלתי חוקיים ואף הוגשו כתבי אישום נגד חלקם בעניין זה.

מטרת תפיסת הרכב היא לצורך חילוטו והעולה מן האמור הוא כי התפיסה הינה כדין וכי קיימת תכלית מוצדקת לתפיסת הרכב. עם זאת יש לבחון האם ניתן להשיג את תכלית התפיסה באמצעות חלופה הפוגעת באופן פחות במבקש, שעה שטרם הורשע בדין.

רכבו של המבקש תפוס מזה כחודש וחצי וטרם הוגש כתב אישום. ברי כי תפיסת רכבו של אדם פוגעת בקניינו ובענייננו פוגעת גם בפרנסתו. אני סבורה כי בנסיבות אלו ניתן להשיג את תכלית התפיסה באמצעות תנאים אשר יבטיחו כי ניתן יהיה בסופו של ההליך, אם יורשע המבקש, לחלט את הרכב. לא מצאתי בטיעוני נציג המשיבה מניעה לכך, כפי שנעשה באופן שגרתי באשר לרכבים תפוסים.

מהודעת המבקש עולה כי שווי הרכב כ- 65,000 ₪. לא הוצגו לי טענות המשיבה לעניין זה. הפסיקה קבעה כי דרישת הפקדה של כ-30% משוויו של הרכב הינה סבירה (בש"פ 3616/11 זגורי נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (24.5.2011)).

אשר על כן אני מורה על החזרת הרכב בתנאים הבאים:

• יירשם עיקול לטובת המדינה על הרכב.

• תומצא פוליסת ביטוח מקיף של חברת ביטוח ישראלית על הרכב לטובת המדינה.