בן-חיים נ' משרד הפנים ואח'

זו בקשת המבקש למתן פסק דין הצהרתי, על פיו המבקש הינו חסר דת, על מנת שפסק הדין ישמש תעודה ציבורית לצורך בקשה לשינוי פריט דת מ-"יהודי" ל-"חסר דת" במירשם האוכלוסין ובכל תעודה רשמית שבה מופיע פריט זה. לא הובהר איזו תעודה רשמית מבקש המבקש לשנות מלבד מירשם האוכלוסין, ועל כן אדון בבקשה לצורך הרישום במירשם האוכלוסין.

לטענת המבקש, שנולד ב-13.9.80, הוא נרשם כיהודי במירשם האוכלוסין מיד לאחר לידתו אך מעולם לא ראה עצמו כיהודי ולא הציג עצמו כיהודי. לדבריו, כשמלאו לו 18 שנים, לפני יותר מ-20 שנה, פנה למשרד הפנים בבקשה למחוק את המילה "יהודי" מתעודת הזהות שלו, והבקשה התקבלה והמילה "יהודי" הוחלפה בכוכביות. לטענתו, הוא רואה את היהדות על כל זרמיה במדינת ישראל כמושתתת על תפישה אתנוצנטרית שאינה עולה בקנה אחד עם אמונתו בדמוקרטיה, המעמידה את האדם במרכז ומקנה לו כבוד והגנה על זכויותיו ללא קשר למינו, גזעו ודתו. עוד טען שהוא מבקש לפטור אותו משייכות דתית הנוגדת את מצפונו, בהסתמך על ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, לפיה מדינת ישראל תבטיח חופש דת, כולל חופש מדת.

המשיבה, הפנתה לפסק דין בע"א 448/72 ישעיהו שי"ק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כז (2) (להלן: פסק דין שי"ק), לפיו נקבע לדבריה כי על המבקש לשנות את פריט הדת במירשם האוכלוסין, מוטל לשכנע באמיתות כוונותיו. לפיכך, השאירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט ולהכרעתו בהתאם לנסיבות המקרה ולראיות שיונחו בפניו.

הבקשה כללה פירוט של פגמים שמצא המבקש בדת היהודית, לפי תפיסתו. אין צורך לדון בנכונות תפיסתו של המבקש את הדת היהודית, כפי שפירט בנימוקיו, שכן לאחר בירור עם המבקש, בקשתו אינה מבוססת על כך הוא מעוניין שבית המשפט ידון בנימוקיו ולפיהם יכריע בבקשה, אלא הוא מבקש שבית המשפט יכריע בבקשה על ידי כיבוד רצונו שלא להשתייך לדת היהודית, והנימוקים שפירט לא באו אלא להראות שאין מדובר בגחמה, אלא בשיקול דעת רציני מטעמו. כך אכן אעשה, ולא אדון בנימוקים שפירט המבקש, ובנכונותם של הציטוטים שציטט, כמבטאים את הדת היהודית שממנה מבקש המבקש לפרוש.

המבקש הבהיר שבבקשתו זו אינו מבקש לפרוש מהלאום היהודי, אלא רק מהדת היהודית.

המבקש הסתמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט גדעון גינת) בה"פ 25477-05-11 יורם קניוק נ' שר הפנים, שגם בו ביקש המבקש לשנות את סעיף הדת במירשם האוכלוסין, מיהודי לחסר דת. בפסק דינו קבע השופט גינת, כי חוק מירשם האוכלוסין אינו מתייחס לרצון לשנות את הרישום מיהודי לחסר דת, ומדובר בלקונה בחוק, שכן זהו הסדר משפטי בלתי שלם, כאשר אי השלמות נוגדת את תכליתו של ההסדר. חוק מירשם האוכלוסין דורש תעודה ציבורית, אך אין גוף המוסמך להנפיק תעודה המעידה עליו כחסר דת. ככל שהתכוון השופט גינת לומר שזו הלקונה בחוק מירשם האוכלוסין, איני מסכים לדבריו. הגוף המוסמך להנפיק תעודה ציבורית כזו על פי הדין הוא בית המשפט, ובשאלת הגוף המוסמך, אין לקונה. לעומת זאת, יש לקונה בשאלה כיצד להכריע בבקשה לשנות את הרישום מיהודי לחסר דת.

על פי סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, תש"ם-1980, "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות הצדק היושר והשלום של מורשת ישראל". מכיוון שזו שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ביקשתי מבא כח המבקש לטעון את טענותיו לפי הסדר המופיע בחוק יסודות המשפט.

בא כח המבקש טען שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע חופש דת, ומכיוון שהחופש להיות חסר דת הוא חלק מחופש הדת, יש לשאלה המשפטית תשובה בדבר החקיקה שהוא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בנוסף טען, שמגילת העצמאות אמרה שמדינת ישראל "תבטיח חופש דת", וזהו דבר חקיקה נוסף המכריע בשאלה המשפטית.