1. בקשת המבקשת – e-Sense Lab Ltd. (להלן: המבקשת) לקבוע כי הומצאו כדין למשיב – Brendan de Kauwe (להלן: המשיב), כתבי הטענות בתובענה ובבקשה למתן סעדים זמניים, לרבות החלטתי מיום 21.3.18 בבקשה למתן סעד זמני בה נדרשה תגובתו של המשיב, באמצעות משרד עוה"ד ד"ר אייל שנהב ומשרד עוה"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', (להלן: עוה"ד שנהב ו/או עוה"ד גרוס ושות' או "עורכי הדין"), זאת עפ"י תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
2. רקע הבקשה הינו תובענה שהוגשה על דרך המרצת פתיחה, שבה התבקש להורות למשיב המכהן כדירקטור בחברה וכבעל זכות החתימה בחשבונה, לקיים את החלטת דירקטוריון המבקשת מיום 19.1.18 בדבר שינוי זכויות החתימה בחשבון החברה בבנק NAB באוסטרליה, וחתימתו על המסמכים הנדרשים על ידי הבנק לשינוי רשימת מורשי החתימה בחשבון הבנק באוסטרליה, שבו מופקדים כספי החברה, זאת לצורך העברתם לישראל לשימוש בפעילותה השוטפת של החברה.
3. בד בבד עם הגשת התובענה הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים וסעד ארעי דחוף במעמד צד אחד, להורות למשיב לקיים את החלטת הדירקטוריון מיום 8.2.18 שעניינה אישור תקציב החברה לשנת 2018, בדרך של חתימה על המסמכים הנדרשים לצורך העברת הכספים, וכן סעד ארעי דחוף להעברת סכום של 145,988 דולר ארה"ב (מתוך סכום של כ- 1,924,000 $) מחשבון החברה באוסטרליה לחשבון החברה בישראל, אשר נדרש לחברה "בבהילות לקיום התחייבויותיה המיידיות והדחופות".
4. בהחלטתי מיום 21.3.18 לא מצאתי מקום למתן צו זמני במעמד צד אחד, זאת בין היתר לנוכח מהות המחלוקת ואופיה, משכה, ובהתחשב בכך שלא שוכנעתי כי יש מקום להקדים וליתן צו כאמור, בטרם תובא לפני עמדת המשיב, אשר נתבקשה עד יום 28.3.18.
5. ביום 21.3.18 המציאה המבקשת את כתבי הטענות וההחלטה לשני משרדי עורכי הדין ומבקשת לראות בהמצאה זו כהמצאה כדין למשיב.
6. תגובת עורכי הדין נתבקשה ונתקבלה וכן ניתנה אף תשובה לתגובתם.
7. תמצית טיעוני המבקשת היא, כי המשיב מיוצג על ידי שני משרדי עורכי הדין, אשר הודיעו מפורשות כי הם מייצגים אותו במחלוקות שבינו לבין המבקשת, ללא הגבלה לעניין או להליך מסויים, ועל כן המצאה לידיהם מהווה המצאה כדין לידי המשיב. עוה"ד שנהב הגיש תצהיר מטעמו בתמיכה לתביעה מקבילה שהוגשה על ידי המשיב ודירקטור נוסף במבקשת כנגדה וכנגד חברי דירקטוריון שלה, שבו אף הצהיר כי הוא היועץ המשפטי של המשיב. עו"ד פורר ממשרד עו"ד גרוס מייצג את המשיב באותה תביעה (ה"פ 21587-02-18).
יתרה מכך, המבקשת פרסמה את דבר הגשת התובענה והבקשה לסעדים זמניים לרבות ההחלטה בה בדיווח לציבור בבורסת ה-ASX שבה נסחרות מניותיה, כך שלא יכולה להיות מחלוקת כי ההליך וההחלטה ידועים למשיב המתנהל באופן פסול, מתחמק ממחויבותו, וכן ידועה לפרקליטיו.
8. בתגובת עו"ד שנהב הודיע הוא, כי המשיב ביקשו לייצג אותו במספר מצומצם של נושאים הקשורים לדיני חברות וחובות של דירקטורים בחברה, והוא טיפל אך בשאלת החוקיות של הדחיה של האסיפות הכלליות והקצאת המניות האמורה. הוא אינו מייצג את המשיב ביתר הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים, לרבות נשוא התובענה דנן ואינו משמש בא כוחו. עו"ד שנהב הודיע למשיב כי אינו עוסק בליטיגציה והציע לו להתקשר עם משרד אחר. המשיב אכן עשה זאת ובחר להתקשר ם משרד עוה"ד גרוס שאכן ייצג אותו בה"פ 21587-02-18.
9. גם משרד עוה"ד גרוס ושות', הודיע באופן לקוני יש לומר, כי אינו מייצג את המשיב בתיק זה, אלא בה"פ 21587-02-18 בלבד.
10. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, מצאתי להיעתר לה.
11. תקנה 477 לתקסד"א אליה מפנים ב"כ המבקשת מאפשרת המצאה במשרד פרקליטו של בעל דין כהמצאה כדין.
תנאי יסוד להחלת התקנה, הוא הוכחה שמשרד עוה"ד שבו בוצעה ההמצאה אכן מייצג את בעל הדין הנמען. בענייננו, גם אם לא קיבלו משרדי עורכי הדין יפוי כח לייצג את המשיב בתובענה זו דווקא, הרי שאין מחלוקת כי בימים אלה ממש, מייצגים הם אותו בהליך מקביל, המתנהל בין אותם צדדים, בגין אותן מחלוקות הנוגעות למבקשת בין בעלי התפקיד בה, הליך אותו הגיש המשיב דווקא. על התובענה האמורה חתומים עוה"ד פורר ואבני ממשרד עוה"ד גרוס, אשר אף יצגו את המשיב בדיון שהתקיים לפני השופט ע' גרוסקופף ביום 12.2.18. עיון בתיק האמור מלמד כי עו"ד שנהב הגיש במסגרתו תצהיר החובק לא פחות מ-90 סעיפים והמשתרע על פני 15 עמודים, ובו הצהיר עו"ד שנהב ביום 11.2.18 כי הגשת התצהיר על ידו נובעת מתוקף היותו היועץ המשפטי של המשיב (שהוא כאמור אחד המבקשים שם). התצהיר אומת על ידי המייצגת השלישית מטעם משרד גרוס - עו"ד ש' הראל.
12. עיון בתיק האחר אינו מלמד כי הועלתה איזו טענה שהיא מצד מי מעורכי הדין, שיצוגו של המשיב נעשה על ידו במסגרת יפוי כח שהיקפו הוגבל באופן כלשהו.
זאת ועוד, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, די שמשרד עורכי דין פועל באותה עת כעורך דין של בעל הדין בנושא ההתדיינות על מנת שמסירת כתבי בי-דין לעורך הדין תחשב כהמצאה ללקוחו ואין צורך בקיומו של ייפוי כוח פורמלי בין עורך-דין ללקוח, כדי לתת תוקף להמצאה. (ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פד לח(4), 309; ע"א 1947/91 שטיין נ' כץ, פ"ד מה(4), 705).
13. בנסיבות אלה נראה בענייננו, כי עורכי הדין אכן הוסמכו לייצג את המשיב במחלוקות נושא ההתדיינות, המשותפת גם לתיק זה, אף אם לא קיבלו יפוי כח ספציפי לכך, זאת משאין מחלוקת כי עורכי הדין פועלים בימים אלה ממש, כעורכי הדין של המשיב בנושא ההתדיינות, ונמצאים בקשר רציף עימו.
14. לעניין זה אעיר, כי אין מקום גם להפניית עו"ד שנהב להחלטתי בעניין ת"א 6826-01-14 אסבן נ' אפשטיין (7.8.2014), בה דחיתי בקשה להכרה במסירה לעוה"ד כהמצאה לבעל הדין, זאת בשל השוני המובהק בין שני העניינים. בעניין אסבן מדובר היה בעו"ד שיצוגם את בעל הדין הסתיים למעלה משנה קודם ההמצאה שהתבקשה, וכן היה קיים ספק בדבר סמכות הדיון בתובענה כלפי הנתבע המתגורר בחו"ל. בנסיבות האמורות לא מצאתי להרחיב את אפשרות ההמצאה באמצעות עוה"ד. בענייננו, המדובר כאמור בעו"ד המייצגים את המשיב, באותם עניינים בימים אלה ממש, כשאין מחלוקת בדבר סמכות השיפוט משהוגשה תובענה מקבילה על ידי המשיב עצמו לבית משפט זה באותם עניינים הנדונים כאן.
15. לנוכח האמור, הנני קובע כי המצאת כתבי בי-דין למשרדם של עורכי הדין, מהווה המצאה למשיב כדין.