דרכי ומועדי פירוק השיתוף – במכלול הנכסים כאחד או בכל נכס בפני עצמו

לפנינו ערעור האישה על החלטת בית הדין הרבני האזורי חיפה (להלן: בית דין קמא) מיום ו' במרחשוון התש"ף (4.11.19) המחייבת את הצדדים לערוך התמחרות בבית הצדדים (ברח' [...]) עד לתאריך י"ז בכסלו התש"ף (15.12.19). בית הדין קבע כי צד שלא ימלא אחר החלטת ההתמחרות ייחשב כמבזה את צו בית דין.

כמו כן לפנינו ערעור האישה על החלטת בית דין קמא מיום ד' בטבת התש"ף (1.1.20), המאשרת את מכירת רכב המרצדס (מ"ר [...]) לאחי האיש במחיר מחירון לאחר קיזוז ההלוואה, ומורה לאישה להעביר את מפתחות הרכב לקונה (אחי האיש). בהמשך ניתן צו המורה למשרד הרישוי לרשום את הרכב הנ"ל על שם אחי האיש.

יצוין כי בית דין קמא נתן להחלטותיו תוקף של צו וקבע כי אם האישה לא תמלא אחר החלטת בית הדין בעניין מפתחות הרכב, בית הדין "לא יהסס להטיל הוצאות שלא יפחתו מ־10,000 ש"ח".

במקביל הגיש הקונה, אחי האיש ([ר']), בקשה לביטול החלטת בית הדין הגדול לעכב את ביצוע העברת המפתחות מהאישה לקונה ([ר']), עד לאחר שמיעת הערעור. לדבריו כל עיכוב במסירת המפתחות, ועיכוב זה כבר קיים כחמישה חודשים, הוא פגיעה בזכות הקניין, זכותו ברכש שרכש במיטב כספו. החלטה בבקשה זו ניתנה בנפרד מפסק הדין בערעור האישה.

חלוקת רכוש בין בני זוג – עקרונות

לפני שנבאר את עמדתנו להלכה במקרה שלפנינו נבהיר תחילה את אופן חלוקת הרכוש בבני זוג.

א.         המציאות השכיחה היא שבני זוג צוברים רכוש משותף במשך שנות נישואיהם. חלוקת הרכוש בבני זוג שמתגרשים אמורה להיעשות לעת גירושין והיא חלק מתהליך הפירוד ביניהם. ויש לדון אימתי ובאיזה אופן תיערך חלוקת הרכוש.

הרכוש המשותף שצברו הצדדים מתחלק לשלושה:

1. רכוש שיש עליו רישום של בעלות משותפת, בין נדל"ן כגון דירה בין נכסי דניידי כגון רכב, וכן מטלטלין שרכשו הצדדים ואין עליהם רישום – רכוש זה הוא רכוש שותפין שהאיש והאישה שותפים בו הן כיוון שקנוהו בשותפות הן בגלל רישומו על שם שניהם, או משום שנקנה לצורך שניהם – דבר הכולל בדרך כלל את כל המטלטלין בבית. רכוש זה הוא רכוש שותפות ודינו להתחלק בגין מעמדם המשפטי של האיש והאישה שהם שותפים ברכוש אף ללא קשר הנישואין.
2. מלבד רכוש זה ישנו רכוש נוסף שלגביו קבע המחוקק את שותפות הצדדים. סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973, (להלן: חוק יחסי ממון) קובע בדבר איזון המשאבים:

(א)     עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט [...]

סעיף זה קובע שכל מה שנצבר בנישואין יתחלק בחלקים שווים בין בני הזוג, בין מה שנרשם על שם שניהם בין מה שלא נרשם (מפני שאין דרך לרושמו) ובין רכוש או זכויות שנרשמו על שם כל אחד מיחידי הצדדים, דהיינו נכסים וזכויות שצבר כל אחד מיחידי הצדדים במשך שנות הנישואין והרשומים על שמו.

3. ברכוש שנרשם על שם כל אחד מיחידי הצדדים, לא רוכש הצד השני זכות מיידית, במשך תקופת הנישואין (כפי שהיה בהלכת השיתוף שנהגה עד לחקיקתו של חוק זה ושהקנתה חזקת שיתוף מיידית עם רכישתו מתוך ההנחה והאומדנה שנרכש לצורך שני בני הזוג), אלא השותפות תתממש לעת פירוד וכלשון סעיף 6 לחוק האמור שזו לשונו:

(א) לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים.

(ב) היה שוויים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שוויים של נכסי השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש, אם בעין ואם בכסף או בשווה כסף.

משמעות הדברים היא שהרכוש או הזכויות הרשומים על שם כל אחד מהצדדים יישארו על שמו. עם זאת אחרי החישוב של שווי הרכוש שצבר כל אחד מהם, חובה עליו להעביר לשני מחצית ההפרש בין בעין ובין בכסף או בשווה כסף. החיוב הוא חיוב תשלום ולא זכות הונית של אחד בנכסי משנהו. העברת הזכויות מאחד למשנהו נעשית בחלקה בעת הגירושין ולאחר מכן בהיגמל כל זכות.

דבר זה יצר תלות של בן הזוג הזכאי לאיזון בבן הזוג השני ומלבד זאת סרבול בגביית הזכויות, ולכן בהמשך לחוק זה נקבע החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד – 2014. מטרתו של חוק זה הייתה לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חיסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר, כפי שנקבעה בפסק דין. על פי חוק זה ניתנת הוראה למשלם או למחזיק תחת ידו את הזכויות להעביר ישירות לבן הזוג את זכויותיו, כדי שלא יהיה תלוי ברצונו ובהתנהלותו של בן זוגו לשעבר.

בין כך ובין כך לגבי נכסים אלו שנקבעה לגביהם הזכות לאיזון, אופן האיזון, אם ייעשה, תלוי ברצונו של הצד החייב בתשלום כסף, שווה כסף או זכויות.