דרך הבהרתו של פסק דין; פירעון הכתובה בבת אחת או בתשלומים – הכלל ושיקולים אפשרים לקביעת יוצא מן הכלל

לפנינו בקשות המערערת להבהרת פסק הדין אשר ניתן בתיק זה ביום כ' באלול תשע"ח (11.9.17).

מִני אז השתנה ההרכב וכיום חבר בית הדין הרב מיכאל עמוס מחליף את קודמו הרב יצחק אלמליח אשר פרש לגמלאות.

לאור כך ביקש בית הדין הגדול בהחלטתו מיום י"ט בטבת התשפ"א (3.1.2021) את עמדת הצדדים לשאלת אופן המשך ההתדיינות בתיק בהרכב החדש, כנקבע בתקנה עא לתקנות הדיון. אחר העיון בתשובת הצדדים עולה כי בית הדין בהרכב החדש ימשיך לדון מהיכן שנפסק ההליך.

 ולגופו של דיון:

בסיכום פסק הדין הנ"ל נפסק כלהלן:

לאור כל האמור בית הדין מחליט:

א.       לדחות את ערעור הבעל;

ב.       להשיב את התיק לבית הדין האזורי שיבחן את טענת האישה שיש לחייב את הבעל לשלם את הכתובה בתשלום אחד.

המעיין בפסק הדין יראה נכוחה כי בית הדין הגדול קיבל את פסיקת בית הדין האזורי לחייב את הבעל בכתובת אשתו על סך 101,000 ש"ח ודחה את תביעת הבעל לבטל פסיקה זו.

אך מאידך גיסא השיב בית הדין הגדול בפסק הדין את התיק לבית הדין האזורי כדי לקבל הבהרה מה הן הסיבות שהביאו להחלטת בית הדין האזורי לפרוס את תשלום הכתובה לתשלומים חודשיים על סך 500 ש"ח ולא לגבותה בתשלום אחד כדרישת האישה – ובפרט שלא הוכחה בבית הדין האזורי אי־יכולתו של הבעל לעמוד בתשלום אחד או יותר, של כל הכתובה כטענת האישה בערעור – אם פסיקה זו נעשתה מדין 'מסדרין לבעל חוב', או מכל סיבה אחרת.

בעקבות פיזור חברי ההרכב בבית הדין האזורי נתניה אשר נתנו את פסק הדין לבתי דין אזוריים אחרים התעכבה ההבהרה, ורק ביום ד' בטבת התש"ף (1.1.2020) ניתנה הבהרה בדיין יחיד – הרה"ג אברהם מייזלס, בהחלטה שבה הבהיר את הסיבות לעיכוב ההבהרה, ובנוסף ביאר כבוד הדיין את ההבהרה לפריסת תשלום הכתובה שאינה מדין 'מסדרין לבעל חוב' אלא מתוך מכלול התיק שממנו עלה כי אם האישה הייתה הגורמת להפרת שלום הבית ולפירוק הבית והאישה לא מנעה זאת, וכמבואר שם (בהחלטה) באורך.

כיום ניצבת לפני בית הדין הגדול בקשת המערערת מיום כ"ט בכסלו התשפ"א (15.12.20), באמצעות בא כוחה טו"ר הרב יעקב קלמן אשר טוען בין השאר כי החלטת בית הדין ניתנה בדיין יחיד, ובנוסף כי בית הדין הגדול בשעתו בפסק דין הערעור קבע כי על בית הדין האזורי לקיים דיון הוכחות בנוגע ליכולתו של האיש לפרוע את הכתובה ובית הדין האזורי לא עשה זאת ונתן את הבהרתו ללא קיום הדיון הנ"ל.

בית הדין שב ומבהיר כי בפסק דינו בערעור לא תלה בית הדין את פריסת תשלום הכתובה אך ורק ביכולתו של האיש לשלם את חוב הכתובה, בית הדין ציין במפורש כי ייתכן שישנם נימוקים אחרים להחלטה זו, וכלהלן:

ערעור האישה צודק: בית הדין לא נימק הלכתית או משפטית מדוע החליט לפרוס את חוב הכתובה לתשלום חודשי לתקופה ארוכה כל כך, ויש לאפשר לבית הדין להשלים נימוקים בעניין זה.

הווי אומר כי פרשנות הפסיקה לפריסת תשלומי הכתובה נתונה ביד בית הדין האזורי כפי שהיה בפניו בזמן הדיונים, ולא רק מטעם יכולת האיש בתשלום הכתובה מדין 'מסדרין לבעל חוב'!

אך לאור קבילת המערערת על מתן הבהרת כבוד בית הדין האזורי בדיין יחיד, ואף בית הדין הגדול רואה כי יש צורך שתהיה ההבהרה משלושת הדיינים שישבו בתיק זה, נדרשת השלמה להבהרה.

ונוסיף:

פסק מרן השולחן ערוך (אבן העזר סימן קד סעיף א) שכשרוצים למכור קרקע של יתומים כדי לגבות ממנה כתובת האלמנה צריך לפרסם זאת שמוכרים כדי להגבות לאשה כתובתה, וטעמא כמו שכתב החלקת מחוקק (שם ס"ק ה) "מפני שלוקחת המעות מעט מעט".