דיין ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

בפניי בקשת החייבת לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 22/1/17 שלפיה הוחרג מן ההפטר שניתן לחייבת, חובה של החייבת לנושה, המשיב 1 (הנושה).

כללי

1. החוב לנושה כפי שאושר בהכרעת הנאמן בתביעת החוב שהגיש, עומד על סך של 38,514 ₪ בגין שיק שחולל באי פירעון (סכום השיק 36,000 ₪).

2. ההיכרות בין הצדדים היא על רקע משפחתי. בעלה של החייבת הוא אח של מי שהייתה בעת הרלבנטית, כלתו של הנושה. לאחר מכן, התגרשו השניים.

3. לקראת הדיון בעניין הפטרה של החייבת שנקבע ליום 30/12/16, הגיש הנושה בקשה להחרגת החוב מן ההפטר, בטענה שנוצר בחוסר תום לב ובמרמה ביחד עם בעלה, מר גיא דיין (בקשה מס' 14, להלן: הבקשה או הבקשה המקורית). לפי הבקשה, הנושה הוא נכה צה"ל המתקיים מתגמולי משרד הביטחון ובאותה עת, היה בשלב פעיל של המחלה (ס' 5 לבקשה). החייבת ובעלה הציגו לפניו מצג של מצוקה ואיומים מצד אחיו של בעלה וגורמים בעולם התחתון שהוא חייב להם כסף; וטענו, כי אם בעלה של החייבת יפעיל את העסק המשפחתי שברשותו (עסק להפעלת זיקוקים) ויעמוד בהתחייבויות לקיום אירועים מוזמנים, הבעיה תיפתר "והכסף אותו הם מבקשים כהשקעה, יוחזר מתקבולי האירועים". עוד הובטח לנושה, כי בנו שעומד לפני שחרור מצה"ל יוכל להיות שותף בעסק. השניים שכנעו אותו להעביר להם 36,000 ₪ ובתמורה נתנה החייבת המחאה המשוכה על בנק מזרחי "וזאת ביודעין שחשבונה מוגבל ואין סיכוי שההמחאה תיפרע". לפי הטענה, האירועים אכן התקיימו, אך בעלה של החייבת, גיא דיין, שלשל את הכספים ששילמו בעלי האירועים לכיסו, בניגוד להבטחתו. הוא אף שכנע את הנושה לשלם עבורו חוב נוסף של 30,000 ₪, כשהוא רועד ואחוז בהלה מחשש שיבולע לילדיו. בעלה של החייבת אף הגדיל לעשות ופעל במרמה כשבאחד האירועים, העביר לנושה המחאה דחויה ולאחר מכן, ניגש למשטרה והצהיר על אובדן ההמחאה ובהצגת אישור המשטרה על הדיווח על הגניבה, גבה מבעל ההמחאה את תמורתה. עניין אחרון זה נדון בפני כב' הש' גזית בבית המשפט לתביעות קטנות (תיק 42562-05-11) ונקבע, כי מר דיין פעל במרמה וחויב להחזיר את הסכום לנושה (מה שלא עשה מעולם). יש לציין, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. ע"ג הבקשה ניתנה החלטה "לדיון במועד הקרוב".

4. אציין, כי כעולה מהחלטת בית המשפט מיום 22/1/17, גם בעלה של החייבת היה בהליך פש"ר, אלא שההליך בעניינו בוטל עוד טרם הדיון בעניינה של החייבת. כל נושי החייבת משותפים לה ולבעלה, למעט הנושה, שלא הגיש תביעת חוב נגד הבעל.

5. בדיון שהתקיים ביום 12/1/17, התנגד הנאמן למתן הפטר לחייבת משיקולים הנעוצים בהתנהלותה בהליך. הכנ"ר סבור היה כי יש ליתן לחייבת הפטר מותנה והציע, כי תקבל הפטר באם תוסיף לקופת הכינוס עוד 32 תשלומים בסך של 500 ₪ כל אחד, למרות עמדת הנאמן. זאת, לאחר שהשכילה להסיר מחדליה ובין היתר, לאור משך הזמן שבו היא מצויה בהליך (בצירוף תכנית הפירעון מדובר בעשר שנים), מיצוי פוטנציאל ההשתכרות בשים לב לכך שהיא מטופלת בארבעה קטינים.

החלטת בית המשפט מיום 22/1/17

6. בהחלטה מיום 22/1/17 (ההחלטה) אימץ בית המשפט את עמדת הכנ"ר וקבע כי יש בהצעה שהחייבת הסכימה לה, משום איזון ראוי בין האינטרסים השונים. יחד עם זאת, מצא בית המשפט להחריג את החוב לנושה מן ההפטר.

7. בסעיף 8 להחלטה נקבע: "אשר לנושה, אבי חן, הנושה ציין כי החייבת נתנה שיק בתמורה להלוואה שנתן לבעלה, כאשר כבר הייתה מוגבלת בבנק ולכן השיק חולל ומדובר לטענתו, במרמה (ראו בקשתו מיום 21/12/15). אבי חן תבע אך ורק את החייבת. לא ראיתי כי החייבת מסרה כי נסיבות מתן השיק שונות, ואך טענה באופן כללי כי הנושה מנהל 'מלחמה אישית וסחיטת כסף' (ראו פרוטוקול מיום 12.1.17 עמ' 13) ונראה כי נסיבות מתן ההמחאה, שחוללה מעוררות ספק של ממש בנוגע לתום הלב של החייבת באשר למתן שיק זה".
   בהמשך לכך נקבע בסעיף 12 שם, כי "... לנוכח הספקות המשמעותיים, אשר לא הופרכו, באשר לנסיבות מתן השיק על ידי החייבת לנושה אבי חן, יש מקום להחריג את חוב החייבת כלפיו מן ההפטר...".

הבקשה לעיון חוזר ותמצית טענות הצדדים

8. החייבת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה. התקבלו תשובות/תגובות הנושה והחייבת, כולן נתמכו בתצהיר. כמו כן, הוגשו מסמכים נוספים לפי הוראת בית המשפט.

9. לטענת החייבת, החרגת החוב של הנושה בגין השיק בסך של 36,000 ₪ משמעה, כי תישאר עם חוב אסטרונומי שתפח במהלך ניהול הליך הפש"ר, לאחר כ- 8 שנים של יצירת ריבית. הדבר ירסק אותה כלכלית והיא לא תוכל לפתוח דף חדש בחייה. זאת, על לא עוול בכפה, משלא פעלה במרמה כלפי הנושה. לחייבת לא ניתנה זכות טיעון בעניין החרגת החוב, היא לא היתה מודעת לאפשרות שהחוב יוחרג ולא שיערה שסיכון כזה עומד לפתחה. הנושה לא הגיש בקשה כדין שנתמכת בתצהיר וראיות והחרגת החוב בנסיבות העניין אינה עומדת בתנאים שנקבעו לכך לפי דין. החרגות בשל מרמה בפסיקה נסמכו ככלל על פסקי דין פליליים ולא על הבל פה של נושה שמנהל מלחמת חורמה כנגד החייבת. לגופו של עניין טענה החייבת, השיק ניתן בשנת 2007 ובכל מקרה, בניגוד לטענתו של הנושה, שעליה נסמכת קביעתו של בית המשפט, השיק לא ניתן לנושה בעת שהחייבת הייתה מוגבלת בבנק. החייבת הייתה מוגבלת מיום 28/11/08 ועד ליום 27/11/09. השיק נמסר לנושה ללא ציון שם המוטב והתאריך והנושה השלים את השטר ורשם את התאריך על השיק סמוך לפני הגשתו לביצוע. השיק משוך ליום 1/2/09 והתיק נפתח ביום 18/2/09.

10. לטענת הנושה, אין לאפשר עיון חוזר בנסיבות העניין, משלא התקיימו התנאים לכך והיה על החייבת להגיש ערעור כדין. לגופו של עניין, לטענתו, על ביהמ"ש לאזן בין אינטרס החייבת לפתוח דף חדש לבין זכותו כנכה צה"ל המתקיים מקצבת משרד הביטחון (קצבת נצרך) לקבל חזרה את כספו, שלו הוא זקוק מאוד לצרכי מחיה וקיום. החייבת ובעלה ניצלו את מצוקתו וחולשתו לסחוט ממנו כספים במרמה והוא נותר עם פיסת נייר, המחאה שחוללה עם הגשתה לפירעון. החייבת נתנה את ההמחאה כבטחון וכערובה לסכום הכסף שביקש ממנו בעלה כהלוואה עסקית על רקע מצוקה כלכלית שאליה נקלעו ובגינה פנו לנושה לסייע והוא נעתר לבקשתם, והלווה להם סכום כסף שהבטיחו שיחזירו מתקבולי עסקי הזיקוקים של בעלה של החייבת.
    הנושה מפנה לכך שפנקס ההמחאות לפי הרשום בו, הונפק ביום 21/1/07. הנושה מאשר כי ההמחאה ניתנה ללא תאריך או שם המוטב וזאת, לטענתו, סמוך לחודש מאי 2008.

11. יוער, כי החייבת הגיבה, כי בניגוד לטענות הנושה, מדובר בנושה בעל אמצעים. הנושה השיב לעניין זה ואולם לא מצאתי מקום להידרש כלל לסוגיה זו, שאינה רלבנטית להכרעה.

12. הנאמן סבור, כי אין לקבל את טענת החייבת שלא ניתנה לה הזדמנות להתגונן נוכח פרוטוקול הדיון מיום 12/1/7 וטענת הנושה שהייתה ידועה, שלפיה יש להחריג את חובו מן ההפטר. עוד ציין, כי הנושה והחייבת מטיחים האשמות, אך אף לא אחד מהם המציא אסמכתא למועד משיכת ההמחאה וספק אם ניתן להתחקות אחר עניין זה כעת בחלוף כ-10 שנים מהאירועים. נוכח האמור סבור הנאמן, כי לא הוצגה לבית המשפט ראיה חדשה שלא הייתה בנמצא עובר להחלטתו מיום 22/1/17 המצדיקה עיון מחדש.

13. הכנ"ר הותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. "ממקרא הבקשה והתגובות עולה ספק רב. מחד, החייבת לא הוכיחה כי בעת מתן השיק הייתה סולבנטית ומאידך, גם הנושה לא הוכיח חד משמעית כי חובה אליו נוצר במרמה". הכנ"ר מציין עוד, כי השימוש בסמכות לעיון חוזר צ"ל בצמצום ובאם התגלו עובדות חדשות "על כן נראה כי קיים ספק אולם לנוכח הנסיבות יותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט הנכבד".

14. עם קבלת עמדת הכנ"ר נקבעה הבקשה לדיון. בדיון שהתקיים לפניי, נחקרו והעידו בקצרה הנושה והחייבת והצדדים עמדו באופן עקרוני, על עמדותיהם כאמור לעיל.

דיון והכרעה

15. לאחר שעיינתי בתיק ובמסמכים שהוגשו לתיק ושמעתי את טענותיהם של הצדדים אני מקבלת את הבקשה לעיון חוזר ומורה, כי חובה של החייבת לנושה, מר חן ,יופטר אף הוא במסגרת ההפטר המותנה שניתן לחייבת, ולא יוחרג מן ההפטר.

16. לנוחות הדיון, אביא שוב את לשון ההחלטה נושא הבקשה לעיון חוזר:

"8. אשר לנושה, אבי חן, הנושה ציין כי החייבת נתנה שיק בתמורה להלוואה שנתן לבעלה, כאשר כבר הייתה מוגבלת בבנק ולכן השיק חולל ומדובר לטענתו, במרמה (ראו בקשתו מיום 21/12/15). אבי חן תבע אך ורק את החייבת. לא ראיתי כי החייבת מסרה כי נסיבות מתן השיק שונות, ואך טענה באופן כללי כי הנושה מנהל 'מלחמה אישית וסחיטת כסף' (ראו פרוטוקול מיום 12.1.17 עמ' 13) ונראה כי נסיבות מתן ההמחאה, שחוללה מעוררות ספק של ממש בנוגע לתום הלב של החייבת באשר למתן שיק זה".       
[...]
12. ... לנוכח הספקות המשמעותיים, אשר לא הופרכו, באשר לנסיבות מתן השיק על ידי החייבת לנושה אבי חן, יש מקום להחריג את חוב החייבת כלפיו מן ההפטר...".

17. מעיון בהחלטת בית המשפט המצוטטת לעיל כמו גם בבקשת החייב ובטענותיו בדיון עולה, כי בית המשפט השתית את החלטתו בדבר החרגת חוב החייבת לנושה, על טענת הנושה, שלפיה השיק ניתן לו ע"י החייבת לעת שהייתה מוגבלת בבנק; ומכאן, שניתן כשהיא יודעת שאין סיכוי שהשיק ייפרע; מבלי שהחייבת הפריכה את הטענה או הציגה כל גרסה אחרת לנסיבות מסירת השיקים והסתפקה בטענה כללית שהנושה מנהל נגדה מלחמה אישית על רקע גירושי בנו מגיסתה (אחות בעלה) והאיבה המשפחתית.
    
    ראו לעניין זה גם: 
    הבקשה המקורית להחרגת החוב שם טען הנושה, כי החייבת ובעלה שכנעו אותו להעביר להם 36,000 ₪ ובתמורה נתנה החייבת המחאה המשוכה על בנק מזרחי "וזאת ביודעין שחשבונה מוגבל ואין סיכוי שההמחאה תיפרע".     
    וכן, טענתו של הנושה בדיון מיום 12/1/17 בהפטר "כשהיא נתנה את השיק לא ידעתי אבל היא כבר הייתה מוגבלת בבנק" (עמ' 12 ש' 21-22).

18. אלא שמעיון במסמכים שהוצגו במסגרת הדיון בבקשה לעיון חוזר עולה, כי השיק לא ניתן בעת שחשבון החייבת היה מוגבל. הנתונים בדבר מועד הגבלת החשבון, לא עמדו בפני בית המשפט לעת החלטתו הקודמת. כמו כן, לא לובנו נסיבות מסירת השיק ומועד מסירתו ונסיבות אי פירעון ההלוואה שלפירעונה ניתן השיק וכיוצ"ב. הכל כמבואר בהמשך הדברים להלן. משכך, אני סבורה כי ענייננו בא בגדר המקרים החריגים, שבהם מוצדק לפי הפסיקה לקיים הליך של עיון חוזר, שכן התבררו עובדות חדשות שלא הובאו לידיעת בית המשפט בעת הדיון המקורי (רע"א 320/15 דוויק נ' הכנ"ר מיום 14/4/15). אדגיש, כי המותב שנתן את ההחלטה נושא הבקשה לעיון חוזר, עיין בבקשה לעיון חוזר ובתגובות, וסבור היה כי יש לקיים דיון בבקשה וקבע את הבקשה לדיון, שהתקיים כאמור, בפניי.

19. אבחן את השאלה אם יש להחריג מן ההפטר את חובה של החייבת לנושה, על רקע טענות הצדדים ומלוא המידע שמצוי כעת לפני בית המשפט.

20. כעולה מהמסמכים, חשבון החייבת היה מוגבל בין התאריכים 27/11/09 - 28/11/08. תאריך הפירעון של השיק בגינו הוגשה תביעת החוב, הוא 1/2/09. השיק הוצג לפירעון בתקופה שהחשבון היה מוגבל וחולל בשל כך. אלא שאין מחלוקת, כי השיק נמסר ע"י החייבת לנושה מבלי שצוין בו המוטב ומבלי שנרשם בו תאריך הפירעון; וכי תאריך הפירעון הוסף ע"י הנושה טרם הפקדתו של השיק בבנק (ס' 12 לתצהיר תגובה של הנושה מיום 16/2/17). לכל הדעות, אפוא, תאריך הפירעון של השיק אינו מלמד, על התאריך שבו מסרה החייבת את השיק לנושה.

21. באשר למועד מסירתו של השיק, נפלה מחלוקת בין הצדדים. החייבת טענה, כי השיק נמסר לנושה בשנת 2007. בבקשתו של הנושה להחרגת חובו כפי שהוגשה, לא צוינו כלל תאריכים אלא נטען בכלליות שהשיק ניתן ע"י החייבת בעת שחשבונה היה מוגבל. לדברי הנושה בפרוטוקול הדיון ביום 12/1/17 (עמ' 12 ש' 23) השיק ניתן ביולי 2008. במקומות אחרים טען, כי נמסר במאי 2008 (ראו למשל ס' 7 לתצהירו מיום 8/3/17). כך או כך (יולי או מאי 2008), השיק לא נמסר בעת שהחשבון היה מוגבל. משנמצא כי החייבת לא מסרה את השיק בהיותה מוגבלת גם לפי גרסת הנושה כאמור, הסכים ב"כ החייבת במהלך הדיון בבקשה לעיון חוזר, להניח, כי השיק נמסר כפי שטען החייב בתצהירו הנ"ל, במאי 2008, מהטעם שהדבר אינו משמעותי לדיון בבקשה לעיון חוזר (עמ' 14 ש' 12-13).

22. האם יש להחריג את חובה של החייבת לנושה מחמת מרמה?

23. סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל שעניינו "פעולת ההפטר" קובע כדלקמן:

 
"69 (א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:
(1) חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס; (2) חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;       
(3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".         

ענייננו בהוראת סעיף 69(א)(2) לפקודה.

24. להזכיר, תכליתו של ההליך היא כפולה: האחת, להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושי החייב בצורה שוויונית ויעילה; והשניה, לאפשר לחייב שאינו יכול לשלם את חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו ע"י קבלת הפטר מחובותיו. בית המשפט נדרש בהחלטות שונות בהליך לאזן בין האינטרסים של נושי החייב לבין האינטרסים של החייב לפתוח דף חדש כאמור. סוגיית תום ליבו של החייב שזורה כחוט השני בהליך כולו וחולשת עליו; ולמעשה, היא גם עומדת ביסוד אי תחולת ההפטר על חובות שנוצרו במרמה, כאמור בסעיף 69(א)(2) (לסוגיית תום הלב בהליך ראו ע"א 6021/06 פיגון נ' כנ"ר ניתן ביום 9/8/2009; ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ. ניתן ביום 12/10/15 וכן, החלטתי מיום 24/8/17 בעניין פש"ר 1264-08-11 פשדצקי נ' הכנ"ר והפסיקה הנזכרת שם).

25. החרגת חוב מן ההפטר בגין מרמה אינה עניין של מה בכך ואינה מעשה של יום ביומו בהליך הפש"ר. זהו החריג לכלל. על פניו, החרגת חובות מן ההפטר יוצרת חוסר שוויון לכאורה (ולכאורה בלבד) בין הנושים, שעה שעל הנושים להסתפק בדיבידנד שהתקבל בהליך הפש"ר, בעוד שהנושה שחובו הוחרג רשאי לנקוט הליכים לגביית מלוא החוב בתום הליך הפש"ר. כמו כן, תוצאתה האפשרית של ההחרגה היא, כי למרות ההפטר, לא יהיה בידי החייב לפתוח דף חדש בחייו. זאת, בניגוד למטרות ההליך. אלא שההתנגשות היא לכאורית בלבד, שכן במקרה שנמצא כי החוב נוצר "במרמה שפושט הרגל היה שותף לה" כלשון הפקודה, שיקולים של תום לב החייב, אינטרס הציבור ומדיניות משפטית ראויה, מצדיקים החרגתו של החוב מן ההפטר. אך, כאמור וכעולה מהוראות הפקודה, החרגת חובות מן ההפטר שניתן לחייב היא החריג לכלל שלפיו, חל ההפטר ביחס לכלל חובות החייב; ויש להקפיד ולבחון שאמנם התקיימו התנאים שנקבעו בפקודה להחרגת חוב כזה או אחר מההפטר.

26. מעיון בפסיקה עולה, כי ככלל, חובות הוחרגו מההפטר שקיבל החייב מחמת מרמה במקרים שבהם הורשע החייב בביצוע עבירה פלילית שבגינה או בקשר אליה נוצר החוב. יחד עם זאת, לא נקבע ואין מקום לקבוע, כי הרשעה בפלילים היא תנאי הכרחי להחרגת החוב מחמת מרמה לפי סעיף 69(א)(2) לפקודה. על מנת להיכנס לגדרי ההחרגה לפי סעיף 69(א)(2) דרושה הכרעת בית המשפט, בין במסגרת הליך הפש"ר ובין במסגרת הליך נפרד אחר, כי החוב הנדון נוצר במרמה (ראו ע"א (ת"א) 39442-10-12 פנינסולה פיננסים בע"מ נ' סדן ניתן ביום 4/2/14; פש"ר (ת"א) 1501-02 אגף מה"כ ומיסוי מקרקעין נ' כנ"ר, ניתן ביום 26/12/16).

27. הנטל להוכיח שהתקיימו התנאים להחרגת החוב מחמת שנוצר במרמה לפי סעיף 69(א)(2) הוא על הנושה הטוען שיש להחריג את החוב שחב לו החייב מן ההפטר. כך בכלל, שכן לפי הפסיקה, נטל השכנוע הוא על הטוען למרמה; וכך על רקע תכלית הליך הפש"ר ומשזהו החריג לכלל ההפטר, בפרט. באשר לטיבו של נטל זה נקבע, כי דרושות ראיות כבדות משקל על מנת לעמוד בנטל מאזן ההסתברויות האזרחי. בע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (כב' הש' דנציגר) נקבע, כי "כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות" (ניתן ביום 11/4/13, ס' 15 לפסק הדין. ראו גם ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 594 (1986)).

28. ביישום הדין לענייננו, לא שוכנעתי כנדרש, כי חובה של החייבת כלפי הנושה נוצר במרמה. כאמור, השיק לא נמסר בעת שחשבון החייבת היה מוגבל. לא שוכנעתי מתוך הראיות שבאו לפניי, כי השיק ניתן לנושה ע"י החייבת מתוך כוונה שלא לפרוע אותו או מתוך ידיעה שלא ייפרע. עצם העובדה שהנושה אוחז בשטר שלא נפרע בסופו של יום, אין בה די כדי להוות ראיה למרמה לצורך החרגת החוב. חזון נפרץ הוא שלחייבים בהליך פש"ר יש נושים שהמחאות החייבים שנמשכו לטובתם (או הוסבו להם), לא נפרעו בשל הקריסה הכלכלית. גם בתמונה העולה מדפי החשבון של החייבת בתקופה שקדמה למתן השיק בדבר מצב פיננסי רעוע, לרבות העובדה שחשבונה היה לעת מתן השיק ביתרת חובה בקצה גבול האשראי, אין כדי להוכיח מרמה בנסיבות העניין. אבאר הדברים.

29. כפי שעולה גם מגרסת הנושה, כספי ההלוואה כנגדם מסרה החייבת לנושה את השיק לביטחון, ניתנו בעת שהחייבת ובעלה היו מצויים בקשיים כלכליים ועל רקע מצוקתם הכלכלית וקושי בעסק המשפחתי של בעלה של החייבת (עסק להפעלת זיקוקים). לפי גרסתו של הנושה בבקשתו להחרגת החוב, הוא נתן לבעלה של החייבת את הכספים על רקע מצוקתם האמורה ולא יכולה להיות מחלוקת שהנושה היה מודע למצבם הכלכלי של החייבים ואף לקשיים בעסק (ראו למשל ס' 10 לתצהיר תגובה של הנושה מיום 16/2/17 "יצוין עוד כי החייבת נתנה את ההמחאה שבבסיס החוב, כבטחון וערובה לסכום הכסף אשר ביקש ממני בשעתו בעלה מר גיא דיין כהלוואה עסקית על רקע מצוקה כלכלית קשה מאוד שהחייבת ובעלה נקלעו אליה" ולגבי הקושי בעסק, עדותו בעמ' 16 ש' 14-15). אזכיר בהקשר זה, כי לגרסת הנושה, ניתנו הכספים על מנת לסייע ועל רקע קשר משפחתי (ראו למשל בס' 11 לתצהיר תגובה מיום 16/2/17). יתר על כן, לפי גרסתו - שעולה בקנה אחד בעניין זה עם גרסת החייבת - הוסכם, כי הכספים יוחזרו לנושה מתוך רווחי העסק, דהיינו: מתוך כספים שישולמו ע"י לקוחות באירועים שהוזמנו. הנושה העיד, כי אף הוצגו לו ע"י בעלה של החייבת הזמנות לאירועים, הזמנות שהציג לבית המשפט. בנסיבות כאמור, כשלעת מתן הכספים הנושה ידע על מצוקתם הכלכלית של החייבת ובעלה ואף על הקושי שנוצר בקשר לעסק; והכוונה המקורית הייתה שהכספים יוחזרו מתוך פעילות העסק - אין מקום לבחון את מצב החשבון של החייבת ככזה לעת מסירת השיק ולהסיק ממצב החשבון מסקנות בדבר כוונת מרמה או ללמוד ממנו שלא הייתה כוונה לפרוע את השיק, כפי שביקשה ב"כ הנושה לעשות בדיון.

30. למעשה, כפי שעולה מגרסתו של הנושה, הטענה היא שבעלה של החייבת רימה אותו ולא התכוון כלל לפרוע את החוב מתוך הכספים שיקבל מקיום ההזמנות לאירועים. הנושה חוזר ומפנה לאירוע הנזכר בטענותיו לעיל, שנדון בבית המשפט לתביעות קטנות. ואולם, מרמה זו מיוחסת ע"י הנושה לבעלה של החייבת, ולא הוצגה כל ראיה ללמד כי החייבת הייתה שותפה לה. לשאלת בית המשפט בעניין זה הבהיר הנושה בדיון, כי הוא סבור שיש לייחס לחייבת את המרמה משום ש"היא ובעלה אחד". זאת, אף שמצא מקום לתבוע בבית המשפט לתביעות קטנות רק את בעלה מחמת ש"הוא זה שעשה את הפעולה" (עמ' 21 ש' 13 ואילך). לא ניתן לקבל קונסטרוקציה זו ואין לקבוע באמצעותה, כי חוב החייבת כלפי הנושה נוצר במרמה. טענה זו גם עומדת בסתירה לגרסת הנושה בתצהירו, שבו מייחס הנושה את המרמה באי העברת הכספים שהתקבלו מהאירועים שהתקיימו בעסק לצורך פירעון ההלוואה, לבעלה של החייבת בלבד. כך ציין הנושה בסעיף 14 לתצהיר התגובה מיום 16/2/17: " ... הבטחותיהם של החייבת ובעלה להשיב את כספי ההלוואה מתקבולי העבודה של הבעל, לא קוימו. בעלה של החייבת פעל בעורמה, הסתיר הכנסות ולא פרע את חובו.." (ההדגשה שלי - י.ב. ראו גם ס' 11 שם, גם בו הנושה מציין כי עסק הזיקוקים הוא של הבעל). עוד אציין, כי מעיון בכתב התביעה שהגיש הנושה לבית המשפט לתביעות קטנות כנגד בעלה של החייבת ובפרוטוקול הדיון שם, אין כל טענה למעורבות של החייבת באירוע הנזכר. מכל מקום, כאמור, לא הובאו כל ראיות כלשהן להוכיח שהחייבת הייתה שותפה בניהול העסק של בעלה או שותפה למרמה הנטענת בעניין זה בדרך כזו או אחרת; ובוודאי שלא הובאו ראיות מספיקות על מנת להוכיח שהחוב של החייבת כלפי הנושה נוצר במרמה.
    
    במאמר מוסגר אעיר לעניין פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, כי מעיון בו ובפרוטוקול עולה כי אין בו קביעות פוזיטיביות וממצאים עובדתיים. הוא ניתן בהסכמת בעלה של החייבת (הנתבע), בהעדר כתב הגנה. הנתבע ציין שם, כי יש לו טענת הגנה אך הוא מצוי בהליך פש"ר ואינו יודע אם כדאי לו להילחם על התביעה; ולאחר שהתייעץ טלפונית עם עו"ד הודיע, כי הוא אמר לו שיכול שיינתן פסק דין ואז הנתבע יפנה עם זה לנאמן.

31. לבסוף אציין עוד, כי לא מצאתי ממש בטענת הנושה שהועלתה בדיון כאילו ניצלו החייבת ובעלה את מצוקתו לצורך מתן הכספים (עמ' 17 ש' 17-19). לא הומצאה כל ראיה באשר למצבו הרפואי של הנושה לעת מתן ההלוואה. אוסיף, כי מהתרשמותי הישירה מהתנהלותו של הנושה בהליך בכתב ובעל פה, הנושה יודע לנהל את ענייניו ולדאוג לאינטרסים שלו בצורה בהירה ובוטחת (וראו בהקשר זה את שהעיד על עצמו הנושה בס' 3-8 לתצהיר התגובה מיום 16/2/17. אציין כי לא מצאתי לפרט יתר על המידה בעניין, מחמת צנעת הפרט). כמו כן, לא נמצא רמז לטענה מסוג זה בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות או בפרוטוקול הדיון שם.

32. עוד נטען, כי נמצאו סתירות בגרסת החייבת כגון בעניין מועד מסירת השיק שלטענתה נמסר בשנת 2007 בעוד שלפי המספר הסידורי ושיקים שנמסרו בסמוך, הוא נמסר לנושה בשנת 2008; וכן באשר לטיבה של העסקה מול הנושה, כאשר בדיון טענה החייבת, כי למעשה, הנושה ביקש להשקיע עם בעלה בעסק והם עבדו יחד וכי הנושה אף קיבל כספים ולקח חלק מהציוד כך שיש דברים שלא מצדיקים את הסכום שהוא רשם בשיק כלשונה (עמ' 15 ש' 25-30). הדברים לא נעלמו מעיני, אלא שלא מצאתי שיש בכך כדי לשנות ממסקנתי לעיל בנסיבות העניין. חוסר בהירות ביחס לטיבה של מערכת היחסים בין הצדדים וטיבם של הכספים שנמסרו - הלוואה או השקעה - מצאתי גם בגרסתו של הנושה. כך, בתביעת החוב שהגיש הנושה בתיק נכתב, כי טיבו של החוב הוא "ערבות להשקעה" (תביעת החוב צורפה להודעת הנאמן בהתאם להחלטה מיום 16/7/17). בכתב התביעה שהגיש הנושה לבית המשפט לתביעות קטנות ציין הנושה כי "הנתבע והתובע ערכו אירוע בשותפות עבור ... בהתאם להסכם השותפות ...". סממנים לטובת סיווג הכספים כהשקעה בעסקו של בעלה של החייבת, קיימים גם בבקשה המקורית להחרגת החוב ("...והכסף אותו הם מבקשים כהשקעה..."). כאמור, גם בגרסת הנושה אי בהירות ביחס למועד מסירת השיק (מאי 2008 או יולי 2008).

33. נוכח כל האמור, מצאתי שיש מקום לעיין מחדש בהחלטה ולקבוע, לאחר שהוגשו ראיות הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים ושמעתי את הראיות, כי לא הוכח שהחוב של החייבת לנושה נוצר במרמה וכי אין להחריגו מן ההפטר. קיצורו של דבר, ההפטר יחול, אפוא, גם על חובה של החייבת לנושה (לכשיתמלאו תנאי ההפטר).

34. נוכח קביעותי כאמור, התייתר הצורך להידרש לטענות החייבת בדבר הרחבת חזית. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סיכום וסוף דבר

35. התוצאה היא, שאני מורה כי חובה של החייבת לנושה, יבוא אף הוא במסגרת ההפטר המותנה שניתן לחייבת כאמור בהחלטה מיום 22/1/17, ואין להחריגו.

36. בנסיבות המחלוקת כאמור, פיגרה החייבת בביצוע התשלומים כנדרש על פי ההחלטה בדבר ההפטר המותנה מיום 22/1/17. החייבת תשלים את כל פיגוריה בתשלומים לאלתר ולא יאוחר מבתוך 21 ימים ממועד החלטה זו וכן, תשלם את התשלומים השוטפים בסך של 500 ₪ כל אחד כסדרם, עד להשלמת הסכום הדרוש כתנאי להפטר (התשלום הראשון בתוך 30 ימים מהמועד שנקבע לתשלום הפיגורים).

37. לא מצאתי לפסוק הוצאות בשים לב לכלל נסיבות העניין וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תדוור לצדדים

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ח, 05 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.