דחיית תביעת האשה לפיצוי גירושין נוסף על הכתובה

לפנינו תביעת האשה לתשלום פיצויי גירושין והצמדת כתובה.

הצדדים התגרשו ביום כ"ה בשבט תשפ"א (7.2.21).

הבעל הסכים לשלם את מלוא סך כתובתה של האישה.

בהחלטה שניתנה ביום י"ט באדר (3.3.21) נכתבו הדברים הבאים:

• "הואיל והבעל לשעבר מוכן לשלם לאישה את דמי כתובתה בסך 54,000 ש"ח, לטענתו לפנים משורת הדין, ובלבד שהסכום הנ"ל יקוזז מחלקו במסגרת הליך איזון המשאבים המתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה, ביה"ד מאשר ונותן תוקף של פסק דין להתחייבות הבעל הנ"ל.
• אשר לתביעת האישה לפיצוי גירושין - על האישה וב"כ להמציא לביה"ד את סיכומיהם בנושא בתוך שלושים יום. לאחר קבלת סיכומי האישה, הבעל לשעבר וב"כ יגישו את סיכומיהם תוך שלושים יום נוספים, ולאחר מכן ב"כ האישה רשאי להגיש סיכומי תשובה תוך שבעה ימים.

לאחר קבלת כלל הסיכומים ייתן ביה"ד את החלטתו."

סיכומי הצדדים הוגשו לאחרונה על ידי באי כוחם של הצדדים.

טענות הצדדים

טענות התובעת:

בא כוחה של התובעת מציין למספר פסקי דין רבניים שניתנו בנושא זה של פסיקת פיצויי גירושין שחלק מהם נסמכים על מאמרו של הדיין הגר"א שרמן שליט"א (שורת הדין כרך י') שבו נערכה הבחנה בין שלושה סוגי פיצוי גירושין: פיצוי הקשור לביצוע הגט; פיצוי הקשור לתחום הממון, ופיצוי הקשור לירידת ערך שיעור המטבע הנקוב בכתובה.

צוטטו שם דברי בעל "התעלומות לב" (אבה"ע ח"ב סימן א') שדן בעניינו של בעל שמאס באשתו והעליל עליה בשקר שהיא חולה, אך האישה לא רצתה להתגרש ולעזוב את בעל נעוריה.  לאחר שכבר חלפו יותר משנה וחצי שהם היו פרודים ולאחר כל ההשתדלות לכונן שלום בית שלא צלחו - פסק בעל ה"תעלומות לב" שיש לחייב אותם להתגרש ולהוסיף לה שתות על כתובתה".

כותב ב"כ התובעת שבהתאם לכך יש לחייב כאן את הנתבע בפיצויי גירושין היות ומדובר בבעל שניהל חיים כפולים ובגד באשתו עם אישה אחרת יותר מעשור שנים, בעוד התובעת הייתה אישה נאמנה והתמסרה לבית ולגידול הילדים. בדיון האחרון אף דרש בא כוחה של הנתבעת לקיים דיוני הוכחות כדי להוכיח את דבר בגידותיו של הנתבע בתובעת, במשך שנים רבות. לדבריו, בידו הוכחות להתנהלות הנתבע בשנים האחרונות, ולטענתו בשנים אלה הוא גם טס מספר פעמים לחופשות בחו"ל עם אותה אישה זרה.

אשר לסוג השני, פיצוי הקשור לתחום הממוני: אוזכר בעניין זה פסק דינו של הדיין הגר"ש דיכובסקי שליט"א בשבתו בביה"ד הגדול (תיק רבני גדול 1510-22-1), שבו נפסקו פיצויי גירושין כהלכת "הענקה" האמורה בעבד עברי וזאת על בסיס דברי בעל ספר "החינוך" ובדבריו המפליגים בטעמה מצווה זו של הענקה לעבד עברי, עיי"ש. לדעת הרב דיכובסקי יש ללמוד מכך גם ביחס לאשת איש היות "ומדובר בחובה מושכלת כדי להעניק לאשתו משען ומשענה", כלשונו.

כותב ב"כ התובעת כי מרשתו השקיעה רבות בניהול משק הבית ובגידול הילדים, בעוד הנתבע רכש השכלה ומימש את פוטנציאל ההשתכרות שלו. בנסיבות אלה גם החוק האזרחי מכיר בפער כושר השתכרות במענק זכויות לאישה (באיזון לא שוויוני, לטובתה). לדעתו, הדבר מצדיק כאן פסיקת פיצויי גירושין לאישה. בהקשר זה הוא הפנה  לפס"ד רבני שהוציא ביה"ד בחיפה.

בנוסף לכך, יש צידוק לפסוק בנסיבות אלה פיצויי גירושין בשל העובדה שהתובעת מימנה את חלק הארי של הדירה הרשומה על שם שני הצדדים, ואת השיפוצים שנערכו בו. עניין הדירה נידון בביהמ"ש שם הגישה התובעת תביעת בעלות בלעדית על הדירה, ולא כפי שנרשם בטאבו (של שם שניהם).