דחיית ערעור נגד ההחלטה להתלות רשיונה של רופאה

1.         מונח בפניי ערעור נגד החלטת כב' השופט בדימוס ו' זיילר, לפיה אומצה  המלצת וועדה מיוחדת להורות על התליית רישיונה של המערערת לעסוק ברפואה במשך שישה חודשים. המסגרת הדיונית מותווית על פי פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז - 1976 (להלן: "הפקודה"). המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הגיש קובלנה נגד המערערת בגין עבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה לפי סעיף 41 (1) לפקודה. שר הבריאות מינה וועדה על פי סעיף 44 א' לפקודה, אשר המליצה להתלות את רשיונה של המערערת לשישה חודשים. השופט בדימוס ו' זיילר, אשר אליו הואצלו סמכויות שר הבריאות, מכוח סעיף 41 לפקודת הרופאים, אימץ את המלצת הוועדה. הערעור על תוצאה זו נידון בפני בית המשפט המחוזי מכוח סעיף 47 לפקודה.

הרקע העובדתי להליך הוא מאמצי המערערת לשכנע את רשויות מס ערך מוסף, לפרוס חובה בסך 250,000 ש"ח על ידי הצגתה כלוקה במחלת לוקמיה. לביסוס טענתה המציאה המערערת לרשויות מע"מ מסמך רפואי המתעד  נתוני בדיקת דם של אדם הלוקה במחלת לוקמיה. המסמך שיקף בדיקות של אדם אחר שנתוניו הונפקו על ידי המערערת במרפאת 'מכבי' קרית גת, מקום עבודתה. היא המירה את פרטי החולה בפרטיה והטביעה על המסמך חותמת של רופא אחר. מעשיה התגלו טרם הפיקה כל רווח.

על המערערת הוגש כתב אישום. לאחר שהודתה בעובדות המהוות עבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר במירמה, שימוש במסמך מזויף ונסיון לקבל דבר במירמה, קבע בית משפט השלום בבאר שבע את אשמתה מבלי להרשיעה וחייב אותה לבצע 600 שעות שירות לתועלת הציבור. בהליך שהתנהל בפני הוועדה, הציע ב"כ הקובל להתלות את רישיונה של המערערת לשמונה חודשים אך הוועדה הסתפקה כאמור בתקופה של חצי שנה, תוך ציון חרטתה הכנה של המערערת, היותה המפרנסת העיקרית של שתי משפחות, לרבות משפחת הוריה נוכח פגיעתו הקשה של אביה בתאונת דרכים, שמדובר באירוע בודד ושתיקה האישי של המערערת נעדר כל הערה משמעתית או תלונה מקצועית. כב' השופט זיילר אישר, "לא בלי היסוס" את המלצת הוועדה. לדעתו התוצאה נוטה לקולא, אף בהתחשב בנסיבות האישיות של המערערת. כפי שציין, עמדת הוועדה "עדיין נמצאת על קו התפר הנמוך שבין מתחם הסבירות לבין מה שחורג ממנו".

ב"כ המערערת מבקש להעניק משקל של ממש לנסיבות חייה של המערערת ילידת 1955, רופאה משנת 1979, שעלתה ארצה מברזיל בשנת 1994 והחלה לעסוק ברפואה בישראל שנה לאחר מכן. היא נקלעה לחובות בשיעור של 500,000 ש"ח כאשר החוב העיקרי שייך למע"מ. היא ביצעה את המעשים נשוא הקובלנה והודתה על כך במשטרה. כתוצאה מהתנהגותה קופת חולים 'מכבי' סיימה את קשר העבודה עמה. בית משפט המחוזי אישר את עמדת מכבי במסגרת תביעה אזרחית שהגישה המערערת. עוד טען ב"כ המערערת שמרשתו הצליחה לקבל עבודה בקופת חולים אחרת, ושהיא עובדת שעות רבות ביום. על רקע זה נטען שהמערערת קיבלה את עונשה. היא חשה בושה ומצטערת בכנות על מעשיה. התליית רשיונה עלולה לקטוע את רצף תעסוקתה במקום החדש על כל המשתמע מכך. מנגד תומכת ב"כ המשיבים בתוצאה תוך ציון שהוועדה שקלה את השיקולים הרלוונטים והתוצאה אינה מחמירה אלא היפוכו של דבר, כפי שקבע כב' השופט זיילר.

2. ההליך המשמעתי לפני הוועדה על פי הפקודה שונה בשיקוליו יעדיו ותכליתו מההליך הפלילי לפי חוק העונשין. החוק האחרון כשמו כן הוא. מטרתו גם להעניש לאחר שבית משפט קובע אשמת נאשם בפלילים. משכך המיקוד הינו בנאשם אשר נמצא אשם, ועל בית משפט לשקול מול שיקולי ענישה כגון הרתעת הרבים והיחיד את נסיבותיו האישיות של הנאשם. לעומת זאת ההליך המשמעתי מפקח על תהליכי הרישוי במובן המצומצם ומגן על כבוד המקצוע במובן הרחב. אדם אינו יכול לעסוק ברפואה בלי שקיבל רישיון כדין. הציבור רשאי לדרוש כללי התנהגות נאותים מהעוסק במלאכת הקודש של הרפואה. כפי שהטיבה כב' השופטת פרוקצ'יה לציין בעניין ד"ר ליאור: "נקיון כפיו של העוסק ברפואה וטוהר פעולותיה של המערכת הם תנאי הכרחי גם לקיומה של רמה רפואית - מקצועית ראויה המקרינה במישרין על שלום האדם ועל חיי האדם" (ע"א 10979/04 ד"ר ליביו לאור נגד שר הבריאות ואח'). אכן שמירה על טוהר המקצוע של הרפואה אינה בגדר מותרות אלא חובה שנובעת מאחריותו של רופא כלפי חולה. וכי ניתן לדרוש פחות מכך ממקצוע אשר עוסק בסוגיות של חיים ומוות? בהקשר זה יש לזכור כי קיים פער בין ידיעות הרופא בתחומו לבין החולה מן הישוב. פער זה יוצר יחסי תלות בין הרופא לבין החולה אשר נאלץ בשל מחלתו להעניק לרופא אמון רב.

אופי מקצוע הרפואה דורש מהרופא לא רק מיומנות וידע אלא, ולא פחות - מידות ומוסר. דרישה זו שורשיה עתיק יומין בתרבות הכללית ובמשפט העברי. שבועת היפוקרטס כוללת את האמרה: " אשמור בכל יכולתי את הכבוד ואת המסורת האצילית של מקצוע הרפואה" (היפוקרטס חי ביוון כ - 400 שנה לפני הספירה). אסף בן ברכיהו היה רופא יהודי שחי בסמוך למאה השישית בארץ ישראל. הוא השביע את תלמידיו בשבועת הידועה כשבועת אסף הרופא שכוללת את ההוראות הבאות לרופא בדבר חובותיו כלפי האל וכלפי האדם. " זכרוהו בכל עת ודרשוהו באמת וביושר ובתם-דרך, למען תצליחו בכל מעשיכם" ובהמשך: "ללכת בחוקותיו וביושר לב ; ולא לנטות אחרי הבצע... ולא תמשול בכם רוח רעה לרום עיניכם ולבכם... למען מצוא חן בעיניו להיות נקיים ונאמנים וישרים ". היבט אחר של העניין יוצג במשנה במסכת קידושין פרק רביעי, שם כתוב: "טוב שברופאים לגיהנום". על פניה אמרה זו קשה, אך פרשני המשנה התייחסו לאמור שלא על דרך הפשט. ניתן להבין את האמרה באופן שאפילו רופא טוב ומסור היה ואינו שומר על התנהגות נאותה במקרה מסוים רב כוחו כדי לפגוע בחולה הפרטני או בטוהר המקצוע. חכמי ישראל הגדירו משמעות דברי המשנה, כל אחד עפ"י דרכו, תוך ציון מהי התנהגות שאינה נאותה לרופא. למשל - "שהולכין ברמאות" (הפירוש על מסכת קידושין המיוחס לרב מאיר בר שמואל מרומרוג חתנו של רש"י ומתלמידי בית מדרשו). בפירושו על המשנה, המאירי, שחי בצרפת במאה ה- 13, מבקר רופא שפוגע בחולה - "מפני הייאוש ושאינו משתדל כראוי במלאכת רפאותו או שאינו יודע לפעמים סיבת החולי ודרך רפאותו ועושה עצמו בקי". רש"י מתייחס לרופא אשר - "אינו יירא מן החולי... ואינו משבר ליבו למקום... ויש בידו לרפאות העני ואינו מרפא" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פב, עמוד א'). הדוגמאות הובאו כדי להצביע על הקשר האמיץ בין מקצוע הרפואה לדרישות המוסר. כך בעבר, כך היום.

3.   מנקודת המבט של ההליך המשמעתי אין מקום להתערב בתוצאה במקרה דנא. אינני מתעלם מנסיבותיה האישיות של המערערת, מהתנהגותה החיובית והמסורה כרופאה - כפי שעולה מהחומר -  ושבסופו של דבר מעשיה לא פגעו ישירות בפרט חוץ ממנה. אף אם הפגם בהתנהגות המערערת לא התרחש במהלך טיפול של חולה הרי היא ניצלה את מעמדה, עשתה שימוש בחומר שיש לה גישה אליו בשל היותה רופאה, ביצעה מעשים פליליים,  והכל בשביל אינטרס אישי של השגת רווח כספי שלא כדין. התוצאה של ביטול תקופה ההתליה או קיצורה עלול להחטיא את המטרה. התקופה של חצי שנה אינה עניין של מה בכך אולם היא אינה ארוכה. מתן הקלה עלול לפגוע באינטרס הציבורי של קיום מנגנון משמעתי אשר שם דגש על שמירת טוהר המקצוע, לרבות שלילת חירותו של רופא לעסוק במקצוע כמענה הולם להתנהגות שאינה הולמת. אין לומר שהנסיבות האישיות של המערערת אינן רלוונטיות להכרעה. הן בעלות משקל כשלעצמן וככלי לבחינת מניעי המערערת בהתנהלותה. ברם, עיקר המשקל יושם על מעשיה כפי שהם, כאשר חומרתם מדברת בעד עצמה. יושם אל לב אפוא, שעל-פי החלטת הוועדה יאסר על המערערת לעבוד במשך כחצי שנה כרופאה אך לא מעבר לכך.

4.   סוף דבר הינני מורה על דחיית ערעור.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ח באלול, תשס"ח (28 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

001507/08עש 055 סיגלית, שני