בפנינו בקשת רו"ח רוזנבלום למתן הוראות בעניין הסכם למכירת מניות א"ה בע"מ, וא"ק בע"מ, ותגובת עו"ד כריסטוף, בא כוח האישה.
לאחר העיון בנ"ל מחליט בית הדין לאשר את עסקת מכירת המניות בתנאים הבאים:
א. התמורה, המובטחת והמותנית, תועבר לחשבון נאמנות שנפתח על ידי רו"ח רוזנבלום עבור א"פ בע"מ, בהתאם להחלטה מיום כ"ג באייר תש"פ (17.5.20).
ב. האישור יותנה בהצגת דיווח לשלטונות המס על עסקת מכירת המניות. עם העברת הדיווח כנ"ל, יש להעביר הדיווח למומחה.
ג. בעניין עסקת ההלוואה – רו"ח רוזנבלום יבחן, ובסמכותו אף לאשר את עסקת מכירת / רכישת ההלוואה שמחירה יקבע רק כחמשה ימים לפני מועד השלמת ההסכם. זאת ללא צורך בקבלת אשור נוסף מביה"ד.
להלן אתייחס לתגובת עו"ד כריסטוף.
עו"ד כריסטוף מבקש שניתן החלטה שמחצית מהמניות הרשומות ע"ש הבעל, יעברו לבעלות האישה, וכי תבוצע חלוקה בעין של המניות, כך שרק מחציתם ימכרו, ומחציתם יישארו בבעלות האישה.
הצעתו זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, ובנוסף, מהבחינה הפרקטית, להבנתי, תשבש את עצם המכירה.
בהתאם לחוק יחסי ממון, האישה זכאית לאיזון משאבים, היינו לקבל את השווי של הנכסים שנצברו במהלך הנישואין אף אם רשומים על שם הבעל. וזה לשון סעיף 6(ב) לחוק:
"היה שוויים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שוויים של נכסי השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש, אם בעין ואם בכסף או בשווה כסף."
החוק אינו מעניק לאישה בעלות על מחצית הנכסים הרשומים על שם הבעל אלא היא זכאית לאיזון משאבים ואיזון זה יכול שיהיה בכסף או בשווי כסף.
בית הדין לא מוצא מקום לבקשת האישה לקבל בעלות על מחצית המניות. אמנם בתי המשפט עושים כן במקרים בהם אין ברירה (כגון שלבעל אין כספים לשלם לאישה), או משיקולי מיסוי וכדו', אך הדבר תלוי בבחירת בעל הנכס אם ברצונו לתת מחצית מהשווי בכסף או בצורה אחרת, ואין מקום להכריח את האיש, שהמניות על שמו, לצרף את האישה כבעלים, בהיותה זכאית רק לאיזון משאבים, ותשלום בגין חלקה בחברה.
לכן כל האמור בסעיפים 25-27 לתגובה, אינן רלוונטיים. שהרי הבעל היה ויהיה הבעלים של החברה, והאישה זכאית למחצית מתמורת שווי החברה, נכון למועד הקרע, ולכן הבעל אינו צריך לתת לאישה מחצית ממניות החברה. יש מועד קרע, ובהתאם למועד הקרע זכאית האישה לכספים מהחברה.
בבקשתו התפלא בא כוח האישה מהו האינטרס של הבעל למכור כעת את החברה? דומני שאין מקום לשאלה כעין זו. הרי האישה אינה שותפה בחברה. וגם אם יש לבעל שיקול עסקי אחר ושונה ממה שהצהיר, מה זה עניינה של האישה? אף אם הבעל ימכור במחיר מופחת, האישה לא תפסיד מכך, שהרי היא זכאית למחצית משווי החברה נכון למועד הקרע, ולא לפי השווי שלאחר מועד הקרע.
גם מהבחינה הפרקטית נראה שהצעת האישה מעלה קשיים. אם ינסו למכור מחצית מהמניות, כאשר השותפה השנייה, שאינה בהכרח אשת עסקים פעילה (אני כותב בלשון זהירה ועדינה, וד"ל), נשארת בעלים על מחצית מהמניות, אני מסופק אם ימצא קונה בכלל, וגם אם כן, המחיר שהוא יהיה מוכן לשלם קרוב לוודאי יהיה מופחת מאד. ובכלל, כלל ידוע שמכירה חלקית של מניות או כל נכס צפויה להניב מחיר מופחת ממכירה של כלל המניות או הנכס.
לכן הצעת עו"ד כריסטוף, אם הייתי מקבלה, רק "תשים רגל" למכירת המניות.
דבר נוסף – אף לגופו של עניין דומני שעדיף לאישה לקבל נכסי נדל"ן, כמו הבית בר', או כספים נזילים, על פני מניות הנ"ל, שעשויים להתברר בעתיד כלא סחירים מבחינתה. סוף סוף האישה אינה אשת עסקים ואין לה את המומחיות לעסוק ולהיות פעילה בחברות. אם כן מדוע שלא נמתין לאיזון הכולל של הנכסים, ואז נראה מה צורת התשלום המיטבית מבחינתה. כלומר – אני סבור שההצעה גם אינה לטובת האישה, גם אם הייתה אפשרות ריאלית כזו למכור מחצית מהמניות. (האמור בסעיף 16 לתגובה, אומר קצת ברמז, שכנראה מישהו חיצוני שייעץ לאישה (בעתיד), עשוי להפיק את הריווח. הסיפא של הסעיף הוא העיקר, והניסיון מלמד, וד"ל).