דחיית בקשה לביזיון בית משפט בכל הקשור לזמני שהות והקשור לכך

1. בפנינו ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת איריס ארבל-אסל) מיום 21.2.17 אשר דחה את בקשת המערערת אשר הוגשה מכוח סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט, לאכוף באמצעות קנס על המשיב, למלא אחר החלטת בית משפט, בדיון קודם שנערך בין הצדדים וההחלטה מיום 17.1.17. בהחלטה זו נקבע, בין היתר, אודות מועדי מפגשים בין המשיב הוא האב, לבין בתו ילידת 24.9.16.

עוד נקבע בהחלטה, כי אם מי מהצדדים לא יוכל לקיים הסדרי ראייה עם הקטינה במועד ספציפי כגון נסיעה לחו"ל, למספר ימים, כי אז באחריותו לדאוג לחליף, אשר זהותו תקבע בהסכמה ובהיעדר הסכמה יש לפנות לבית המשפט על מנת שבית המשפט יחליט מי יהיה הגורם המחליף.

בהחלטתו  של בית משפט קמא,  ציין בית המשפט כי בהחלטה הקודמת לא חייב בהוצאות, אך הבהיר כי צד שיימצא מפר, ישא בתשלום קנס בסך של 1,500 ₪, בגין כל הפרה והפרה, ובנוסף בית המשפט ישקול חיוב בהוצאות בגין ההליך שהוגש.

2. בבקשתה טענה המערערת, היא האם, כי כבר למחרת אותו דיון מיום 17.1.17 הפר המשיב את החלטת בית המשפט, הואיל ואחר ברבע שעה, לעומת אשר נקבע כי כל איחור מעל לעשר דקות יהווה הפרה. עוד טענה כי המשיב לא הגיע לקחת את הקטינה ביום 28.1.17, משום שטס לחו"ל וכי המערערת לא הסכימה להצעותיו, הלא ראויות לשיטתה, בדבר המחליף מטעמו, הואיל ואחייניתו בת ה- 20 אינה מקובלת מבחינתה, וכאשר אף אינה מוכנה לשהות עם הקטינה בבית אימו של המשיב. כך גם הציע המשיב את מנהלת משרדו, כשמדובר באדם זר, וכשימים ספורים טרם הנסיעה הציע את אחותו, הגם שמדובר באשה אלימה, בעלת תיקים במשטרה.

מנגד, המשיב טען כי המערערת היא זו שלא קיימה את החלטת בית המשפט וחזרה בה, ערב הטיסה, מההסכמות שהושגו. מדובר על נסיעה לחו"ל למשך 7 ימים, החל מיום 28.1.17 וכי הגיע להסכמה בדבר הגורם המחליף, היא אחותו ..., אם לשתי בנות, וכי לאור העובדה שבמשך התקופה מאז הדיון ועד לנסיעה לחו"ל הרוחות נרגעו, לא ראה צורך לפנות לבית המשפט למתן תוקף להסכמות. והנה, להפתעתו, ביום שישי אחר הצהריים, שעות ספורות לפני הטיסה, הודיעה האם כי אין בכוונתה לאפשר לאחותו לקיים את הסדרי הראיה עם הקטינה, וכי גם ניסיונו לראות את הקטינה ביום שישי טרם הנסיעה כשל, כאשר, המערערת מתוך שיקולי נקמה, סרבה לכך.

כך גם טען כי הודיע למערערת כי אם המערערת תשאיר את הקטינה בבית הוריו בשבת, אזי אימו תשמור עליה, לא רק בשעות הקבועות בהסדר, אלא אף לכל היום, אולם המערערת סרבה לכך, כטקטיקה לשיטתו. אם לא די בכך, טרם הדיון בתביעת הבזיון, הגיעה לבית הוריו וללא התראה השאירה את הקטינה בביתם. כך גם טען כי ביום 29.1.17, נשלח מכתב מטעמו לנסות ולחזור להסכמות, אולם זה לא זכה למענה, אלא בתביעה לבזיון.

משכך, פנה לבית המשפט בבקשה דחופה לאשר את הגורם המחליף, אולם בית המשפט קבע כי לאור  הזמן המדובר, אין אפשרות להידרש לבירור השאלה ברגע האחרון.

בנוגע לאיחור של 10 דקות, ציין כי יצא מביתו כחצי שעה טרם השעה בה היה צריך להחזיר את הקטינה, אולם לאור בכייה, נאלץ לעצור בצד, ולכן אחר  15 דקות במקום 10 דקות.

3. בית המשפט קיים דיון ממושך בבקשה, כאשר הפרוטוקול משתרע על פני כ- 12 עמודים וכשהצדדים נחקרים.

בסופו של יום, קבע בית המשפט כי תכלית ההליך אינה עונשית, אלא אכיפתית ביחס לעתיד וכי הוא צופה פני עתיד. במקרה דנן, המשיב לא טס לחו"ל מידי שבוע, ולכן ספק אם היה מקום להגיש את הבקשה לבזיון, בגין הפרה בדיעבד.

באופן ספציפי, בכל הקשור לאיחור של 15 דקות, קיבל בית המשפט את גרסת המשיב, כי היתה הצדקה לאיחור לאור בכייה של הילדה.

גם באשר לגורם המחליף בעת השהות בחו"ל, שוכנע בית המשפט כי אכן המשיב עשה כל שביכולתו לקיים את החלטת בית המשפט ואף הגיע להסכמות עם המערערת לענין הגורם המחליף, אולם האחרונה חזרה בה ערב הטיסה מההסכמות שהושגו. בית המשפט קבע כי הוא מקבל את גרסתו וכי תשובותיו היו עקביות, בעוד שהמערערת מסרה מספר גרסאות אשר אינן מתיישבות זו עם זו, וכך גם לא ניתן להבין כיצד התנגדה לאחותו ..... כחליפה, כאשר במסרונים מיום 25.12.16, ציינה את שבחיה.

מכל מקום, בית המשפט קבע כי שוכנע כי הסיבה שהמשיב לא פנה לבית המשפט, סברתו כי הענין סוכם וכאשר רצה להימנע בכל דרך מלערב את בית המשפט.

עם זאת מצא לנכון בית המשפט להורות כי ביחס לעתיד, יש לפנות לאישור בית המשפט, זאת על מנת להבטיח שאף צד לא יחזור בו מההסכמות.

משלא הורם הנטל להוכיח את ההפרות הנטענות, נדחתה הבקשה תוך חיוב המערערת בהוצאות בסך של 1,500 ₪.