דהאן נ' מדינת ישראל

           בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופטים ג' קרא וי' אלרון) מיום 27.6.2019 בע"פ 1828/14 (להלן: פסק הדין), בו נידונה השאלה האם יש להחיל בעניינו של המבקש, אשר הועמד לדין באשמת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), את סייג אי שפיות הדעת הקבוע בסעיף 34ח לחוק או לחילופין ענישה מופחתת בהתאם לסעיף 300א(א) לחוק.

רקע הדברים

1. נגד המבקש, אשר נמנה עם חסידיו של הרב אלעזר אבו חצירא ז"ל (להלן: המנוח), הוגש כתב אישום באשמת רצח בכוונה תחילה של המנוח. כמצוין בכתב האישום, המבקש שיתף את המנוח ברצונו להתגרש מאשתו מאחר שחשד שהיא בוגדת בו והמנוח המליץ לו שלא לעשות כן. המבקש, אשר סבר כי עצת הרב מוטעית ונובעת מחוסר שיקול דעת ו"חמדת ממון", גמל בליבו להמית את המנוח. בכתב האישום מתואר כי בערב יום 28.7.2011, לאחר שווידא שהמנוח מקבל קהל, נסע המבקש ברכבו מביתו שבאלעד לבאר שבע כשהוא מצויד בסכין גדולה אותה הטמין בנדן מתחת למקטורן. המבקש המתין עד שיגיע תורו להיכנס אל המנוח בחדר קבלת הקהל בבית הכנסת ובזמן זה כתב מכתב לצורך הסחת דעתו של המנוח בשעת הדקירה. כשהגיע תורו של המבקש, ובעוד המנוח קורא את המכתב, רכן המבקש לכיוונו, מלמל "בשם השם נעשה ונצליח", שלף את הסכין מהנדן ודקר את המנוח דקירה אחת אשר גרמה למותו.

           בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי (תפ"ח (ב"ש) 37855-08-11) טען המבקש כי יש לפטור אותו מאחריות פלילית נוכח תחולתו של סייג אי שפיות הדעת הקבוע בסעיף 34ח לחוק. לחלופין טען, בין היתר, כי יש להטיל עליו עונש מופחת לפי סעיף 300א(א) לחוק.

2. בפתח הדברים יצוין כי סעיפים 300(א)(2) ו-300א(א) לחוק תוקנו במסגרת חוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019,ס"ח 2779 (להלן: תיקון 137), אשר קבע מדרג ענישה בעבירת הרצח. לענייננו רלוונטי עוד כי במסגרת התיקון נחקק סעיף 301ב(ב)(2) שכותרתו "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת" הקובע עונש מאסר של 20 שנים בהתקיים התנאים הקבועים בו, הזהים לאלו שהיו קבועים בסעיף 300א(א) לחוק, שכאמור בוטל. סעיף 25 לתיקון 137 קובע כי התיקון יחול על עבירות שבוצעו מיום התחילה ואילך, שישה חודשים מיום פרסומו (10.7.2019), בעוד שעל עבירה שבוצעה לפני יום התחילה וניתן פסק דין חלוט בעניינה, כבענייננו, יחול הדין הישן.

3. כמפורט בפסק הדין מושא הבקשה, במהלך ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי הוגשו בעניינו של המבקש מספר חוות דעת פסיכיאטריות ובהן מסקנות מנוגדות, כפי שיפורט להלן בתמצית (להרחבה ראו פסקאות 14-7 לפסק דינו של השופט י' אלרון):

(א) חוות הדעת מיום 8.8.2011 שהתבססה, בין היתר, על בדיקה שנערכה למבקש ביום 1.8.2011 ומסקנתה היתה כי המבקש הוא חולה נפש הסובל ממחלה פסיכוטית סכיזופרניה פאראנואידית, אינו מבדיל בין טוב לרע ואינו יכול לקחת חלק בהליכים משפטיים (להלן: חוות הדעת הראשונה);

(ב) חוות הדעת מיום 31.10.2011, שנערכה בהוראת בית המשפט המחוזי והתבססה, בין היתר, על בדיקות שנערכו למבקש בימים 29.8.2011 ו-19.9.2011 ומסקנתה היתה כי המבקש הוא חולה נפש הלוקה בהפרעה פסיכוטית ממושכת אולם כשיר לעמוד לדין מאחר ותפקודו הקוגניטיבי ושיפוטו החברתי הפורמאלי שמורים והוא בעל כושר להבין את משמעות מעשיו. חוות דעת זו המליצה על ענישה מופחתת והמשך טיפול פסיכיאטרי (להלן: חוות הדעת השנייה);

(ג) חוות דעת מיום 8.2.2012 שניתנה על ידי פאנל של שלושה מומחים בהוראת בית המשפט, נוכח השוני בין חוות הדעת הנ"ל, והתבססה, בין היתר, על בדיקות שנערכו למבקש בימים 30.11.2011 ו-17.1.2012. מסקנתה היתה כי המבקש כשיר לעמוד לדין שכן תפקודו הקוגניטיבי שמור והוא מסוגל להביא את גרסתו ולשתף פעולה עם בא כוחו. עוד צוין כי בעת שבוצעו המעשים המיוחסים למבקש הוא הבין את הפסול שבמעשהו, תכנן את מעשיו והיה אחראי להם (להלן: חוות הדעת השלישית);