ד"מ 2706-11-15

1.התובעת, הגישה ביום 1.11.2015 תביעה כנגד הנתבעת, בסכום של 18,500 ₪, בגין הפרשי שכר והלנת שכר, כמו גם פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בהתאם לחוק. לטענת התובעת בתביעתה, היא הועסקה על ידי הנתבעת כגננת, מיום 1.9.2015. לטענתה סוכם עמה בעל פה על שכר חודשי בסך 5,500 ₪ "ובכלל זה נסיעות". על פי כתב התביעה, שכר חודש זה לא שולם לה עד ליום הגשת התביעה וכי הסכום ששולם, 2,000 ₪, אינו תואם את השכר עליו סוכם. סכום התביעה הינו הפרשי שכר כאמור עבור חודש ספטמבר (3,500 ₪) ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בהתאם לחוק (15,000 ₪).

2.הנתבעת הגישה כתב הגנה ביום 9.11.15, בו טענה כי יש לדחות את התביעה. לטענתה, סוכם עם התובעת על שכר שעתי למשך שלושה חודשי ניסיון וצוין על ידי מנהלת המעון בו עבדה התובעת כי לאחר תקופת הניסיון ואם תצליח התובעת בעבודתה, היא תפנה למרכז הנתבעת בבקשה להעבירה לעבודה על פי תקן ובהתאם לאחוזי משרה. נטען כי בכל מקרה, מנהלת המעון נקבה בסכום נמוך מהסכום אותו מציינת התובעת ב"מאות שקלים" וכי הוא צוין על ידה כהערכה בלבד. עוד נמצא בכתב ההגנה הסבר כי במקרה של עובדים על בסיס שעתי אצל הנתבעת, או כאשר מדובר בתוספות בלתי קבועות - הנתונים המועברים לצורך הכנת המשכורות, מתייחסים לתקופה שבין ה - 16 לחודש הקודם ועד ל- 15 לחודש התשלום. זאת, כיוון ש"מבחינה טכנית הגזברות אינה מסוגלת, עד ה-9 לחודש, להשתלט על כל החומר שאינו שגרתי". כן הוסבר בכתב ההגנה כי טופס 101 של התובעת הועבר בטעות למרכז הנתבעת רק ב- 28.10.2012, או בסמוך לכך וכתוצאה מכך התובעת לא קיבלה במועד את שכרה. כן צוין כי בבוקר הגשת התביעה ולפני הגשתה, התובעת קיבלה 2,000 ₪ "על החשבון" וכי "הנתבעת שילמה לתובעת את כל הסכומים שהגיעו לה".

עוד צוין בכתב ההגנה, כי לנוכח אי ההבנה שבין מנהלת המעון והתובעת באשר לגובה השכר, הרי שלא נוצר הסכם מחייב כנדרש ליצירת יחסי עבודה. שכן, "לא נערכו הצעה וקיבול". אי לכך, כך נטען, מגיע לתובעת עבור שירותיה "שכר ראוי", היינו, שכר המינימום במשק.

3.ביום 15.11.15 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה, במסגרתה נתבקש בית הדין לאפשר לתובעת לתקן את כתב התביעה מהנימוקים הבאים: האחד, כי הנתבעת פיטרה את התובעת ביום 10.11.2015 והשני, כי הנתבעת לא שילמה לתובעת את כל שכרה בגין חודש אוקטובר. לבקשה צורף נוסח כתב תביעה מתוקן, בסכום של 21,023 ₪. נוסח כתב התביעה המתוקן כולל גם תביעה להפרשי שכר אוקטובר 2015, על בסיס העובדות המפורטות בכתב התביעה המקורי. הפרשי השכר בגין חודש זה מהווים את ההפרש בין סכום כתב התביעה המקורי וסכום כתב התביעה המתקן (2,523.49 ₪). כמו כן, מועלות בכתב התביעה המתוקן טענות בגין פיטורים שלא כדין. לטענת התובעת, הסיבה המוצהרת בגינה פוטרה אינה הסיבה האמיתית וכי היא פוטרה כיוון שעמדה על זכויותיה. התובעת ביקשה לפיכך לחייב את הנתבעת ב"שכר עבור החודשים עד סוף השנה, או להחזירה לעבודה, או לחילופין שכר עד אשר התובעת תמצא עבודה". כן נתבקש פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. רכיבים אלה, לא כומתו.

4.הנתבעת הגיבה לבקשה ובעיקר טענה כי אין לאפשר לתובעת לתקן את כתב התביעה לנוכח נוסחה הלאקוני של בקשת התיקון. נטען כי "ב"כ הנתבעת אינו אמור לערוך מחקר על מנת למצוא איזה חלק מכתב התביעה המקורי תוקן והיכן התווסף פרט כזה או אחר לכתב התביעה המקורי". עוד נטען כי חסרה בבקשה הטענה כי התובעת פוטרה שלא כדין ועל כן התיקון אשר בוצע, חורג מהבקשה. עוד נטען ועל מנת להימנע מן הצורך בתיקון נוסף של כתב התביעה, כי במסגרת נוסח כתב התביעה המתוקן, לא נכלל סעד כלשהו בגין הטענות כנגד פיטורים שלא כדין.

5.לאחר עיון בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובה לה, מצאתי לנכון לאפשר את תיקון כתב התביעה, בכפוף למפורט בהמשך. תקנה 41 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1992 קובעת כי "בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו". גישת בתי הדין הינה ליברלית בבקשה מסוג זה, כאשר יש לבחון האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמתית לדיון והאם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.

6.עיון בנוסח כתב התביעה המתוקן מעלה כי הוא כולל הפרשי שכר עבור חודש אוקטובר, בשל הטענה המועלית בבקשת התיקון ולפיה הנתבעת לא שילמה לתובעת את כל שכרה בגין חודש זה. הצורך בתיקון עולה לנוכח המועד שבו הוגשה התביעה- קודם למועד תשלום שכר חודש זה, כך לגרסת התובעת. כן נוספו טענות בנוגע לפיטורי התובעת, עובדה שצוינה גם היא בבקשה. גם מועד פיטורי התובעת כפי שנטען בבקשה הינו מאוחר למועד הגשת התביעה המקורית. הבקשה אמנם מנוסחת בתמציתיות רבה, אולם התיקונים המבוקשים נובעים מהאמור בבקשה והם יאפשרו קיומו של דיון בכלל הפלוגתאות. יצוין כי מדובר בכתב תביעה המשתרע על פני חמישה עמודים, כולל פירוט שעות עבודת התובעת, ועל כן אין ממש צורך בעריכת מחקר לצורך אבחנה בטענות שהתווספו.

7.עם זאת, יש לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי כתב התביעה המתוקן אינו מפרט את הסכום הנתבע בגין טענת התובעת לפיטורים שלא כדין (סע' 24 לכתב התביעה המתוקן). יצוין כי גם תביעתה ל"שכר עבור החודשים עד סוף השנה" (סע' 23 לכתב התביעה המתוקן) לא כומתו. אדרבא, על פי פירוט הסכומים שבסעיף 25 א' ו- ב' אשר מסתכמים בסכום התביעה כולה, עולה השאלה אם כלל מתבקש סעד בגין אלו.

8.לפיכך, תפעל התובעת בתוך 14 יום מהיום, להגיש נוסח כתב תביעה מתוקן ובו תחליט האם היא זונחת את טענתה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ושכר עבור החודשים עד סוף השנה, או כל טענה אחרת ולחילופין תפרט את מלוא הסכומים הנתבעים בגין כל אחת מן העילות ותשלם האגרה בהתאם.