גיור של ילדים מתרומת ביצית של גויה בלי ידיעתם

בפנינו בקשת האישה בעניין גיור שני ילדיה.

רקע ועובדות

הילדים נולדו לאשה מתרומת ביצית של גויה שהופרתה מזרע הבעל והושתלה ברחם האישה.

בדין זה נחלקו פוסקי דורנו האם הילדים מתייחסים אחר הביצית של הגויה וממילא הם גוים או אחר האם היולדת והילדים הם יהודים.

בפס"ד שניתן ביום כ"ט באדר התש"פ (25/03/2020) נפסק כי הילדים יעברו גיור לחומרא.

הילדים כיום הם בני שש וחצי, לומדים בביה"ס ממ"ד. הם נימולו בזמנם לשם מצווה אך לא לשם גירות.

השאלות העומדות לפנינו הן האם הם טעונים הטפת דם, וכן האם הם טעונים קבלת מצוות.

נקדים ונאמר כי הדיון הוא לדעת הפוסקים הסוברים כי הילדים מתייחסים אחר הביצית של האם הגויה. אבל לדעת הפוסקים כי הם מתייחסים לאם היולדת הרי ברור כי הילדים הם יהודים גמורים ואינם טעונים הטפת דם וקבלת מצוות.

האם גוי מהול שבא להתגייר טעון הטפת דם

המשנה בשבת קל"ה ע"א עוסקת בנדון של הטפת דם ברית למי שנולד מהול או לגר שנתגייר כשהוא מהול, וז"ל:

א"ר שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שערלה כבושה היא. על מה נחלקו - על גר שנתגייר כשהוא מהול, שבית שמאי אומרים: צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים: אין צריך להטיף ממנו דם ברית.

משמע דלדעת בית הלל, שהלכה כמותם, בגר שהיה כבר מהול אין צורך בהטפת דם ברית.

אך בר"ן שם הביא בזה כמה דעות, וז"ל:

ולענין גר שנתגייר כשהוא מהול כתב הרב אלפסי ז"ל בסמוך שצריך להטיף ממנו דם ברית וכ"כ בעל הלכות והר"ם ז"ל בפ' ראשון מהל' מילה: ולפי הפי' שכתבנו הם סומכין על ר' אלעזר הקפר דאע"ג דשמואל אמר הלכה כר"ש בן אלעזר איכא למימר דלאו לאפוקי מדר' אלעזר הקפר בגר שנתגייר כשהוא מהול קאמר אלא ממאי דקאמר ת"ק אליבא דב"ה דנולד כשהוא מהול א"צ להטיף ממנו דם ברית ואף על גב דר"ש בן אלעזר תרתי קאמר ואיהו פסק סתמא אשכחן דכוותה דלא נקטי' אלא בחדא וכדאמרי' בפ"ק דפסחי' (דף יג א) מאי לאו לאכול לא לבער וכ"ת אמאי דחקינן נפשין בהכי ולא אמרינן דשמואל אכולה מילתא דר' שמעון בן אלעזר קאי ואמאי סמכין טפי אדר"א הקפר מדר"ש בן אלעזר איכא למימר דסוגיין בעלמא כר"א הקפר שייכא דתניא בפ' הערל (דף עב ב) אין לי נימול ביום אלא שנימול בזמנו לתשעה לעשרה לאחד עשר וגר שנתגייר כשהוא מהול מנין אלמא צריך להטיף ממנו דם ברית ועוד דקי"ל בפ' החולץ (דף מו ב) כרבי יוסי דאמר לעולם אינו גר עד שימול ויטבול וזה הכלל משמע בין לערל בין לנולד כשהוא מהול בין לערבי מהול בין לגבעוני מהול ועוד דתניא התם הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אין מטבילין משום דחייש דילמא ערבי מהול וצריך להטיף ממנו דם ברית וכן פירש"י ז"ל: ואיפסיקא הלכתא כר' יוסי וליכא למימר דר' יוסי לנולד כשהוא מהול הוא דחייש דנולד כשהוא מהול מיעוטא הוא ור' יוסי לא חייש למיעוטא ואף על פי שיש לדחות ראיות הללו קבלת גאונים ז"ל תכריע אבל רבינו תם ז"ל כתב דגר שנתגייר כשהוא מהול אין לו תקנה אבל בניו נמולין לח' ונכנסים לקהל דהא אתגייר בטבילה והגר חשוב להכשיר את זרעו אבל בעצמו לא והקשה עליו הרמב"ן ז"ל דאי סבירא לן כר' שמעון בן אלעזר אף הוא עצמו כשר ונכנס בקהל דהא אין צריך להטיף ממנו דם ברית קאמר ואי לא סבירא לן כותיה בהטפת דם ברית מיהת סגי ליה וכדתניא התם בפ' הערל (שם) ותו קשיא עליה מדאמר ר' יוסי התם אין מטבילין אותו כלומר עד שיטיף שאלמלא אין לו תקנה לעולם מטבילין אותו להכשיר זרעו אבל לא להכשיר עצמו.

כלומר, דעת הרי"ף, הרמב"ם והגאונים היא כר' אלעזר הקפר שצריך הטפת דם ברית, ודעת רבנו תם שאין לו תקנה כלל, אבל בניו נימולין לשמונה ונכנסים לקהל.

בשו"ע יו"ד סימן רס"ח ס"א פסק שגוי מהול שבא להתגייר צריך הטפת דם ברית, וז"ל:

גר שנכנס לקהל ישראל, חייב מילה תחילה. ואם מל כשהיה עובד כוכבים או שנולד מהול (טור בשם הרא"ש), צריך להטיף ממנו דם ברית ואין מברכין עליו.

א"כ המבואר בדעת השו"ע כי במקרה דנן הילדים טעונים הטפת דם.