גזר דין למורשע בביצוע עבירות מין בקטינה מתחת לגיל 16

כב' השופט אלון אינפלד:

היא יצאה את ביתה, ולא ידעה מה צופה לה הדרך. ילדה בת 10, אשר רצתה להגיע לגן הילדים בשכונת מגוריה, לאסוף את אחיה. ילדה קטנה ושמחה, שהלכה לה לתומה לאורו של יום, עד אשר נפלה קורבן לדחפיו המיניים של אדם זר, שהבחין בה מחלון האוטובוס. אותו זר, רדף אחרי הילדה, חשף את איברו וביצע בה מעשים שיישרטו בעומק זיכרונה, ובלבה הדואב, לשארית חייה. הזר הוא הנאשם, איש בעל הבנה מוגבלת, מספיקה כדי להבין כי הוא מתאכזר לילדה קטנה ומבוהלת, אך לא מספיקה כדי להבין את מלוא המשמעות של מעשיו. השאלה שלפנינו נוגעת לעונש הראוי לנאשם, כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ במגבלותיו, בגין הרע שעשה לאותה ילדה, המתלוננת.

מעשה העבירה

1. הנאשם, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ללא ענישה מוסכמת, בכתב אישום מתוקן בעבירות של מעשה סדום ומעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16 ללא הסכמתה (היינו עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") וכן עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק), מעשה מגונה בפומבי בפני אדם שטרם מלאו 16, עבירה לפי סעיף 349(ב) לחוק וכן הפרת צו פיקוח, עבירה לפי סעיף 22(א) לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006.
2. בתקופה הרלוונטית היה הנאשם תחת צו פיקוח בתוקף בהתאם לחוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, האוסר על הנאשם לחבור לקטינים או לשהות במחיצתם ללא נוכחות בגיר המודע לדבר העבירה ולמגבלות החלות על הנאשם. בצו נקבעה הרחקה של הנאשם ממקומות כינוס המיועדים לקטינים, כגון בתי ספר, גני ילדים, גני שעשועים וכיוצ"ב.
3. בתאריך 16.7.19, יצאה המתלוננת, ילדה כבת 10, מביתה לכיוון גן הילדים בו שוהה אחיה בשכונת מגוריה. הנאשם, שבאותה עת נסע באוטובוס, הבחין בילדה ההולכת בדרכה, והחליט לתקוף אותה מינית. לשם כך, ירד בתחנה והחל צועד בעקבותיה, עד הצטלבות משעולים בה חלפה. שם, הבחינה בו הילדה והחלה לנוס בריצה. הנאשם הגביר מהירותו, רדף אחריה עד אשר השיגה, אז אחז בה, הניח ידיו על הקיר עליו נשענה כדי לחסום את דרכה, ובכך מנע ממנה להימלט. יובהר, כי בכתב האישום נאמר כי הנאשם חשף את איבר מינו כבר בתחילת המרדף, ומשום כך נמלטה ממנו הקטינה. הנאשם שלל פרט זה, בתשובתו לאישום, אף כי אישר, כי חשף את איבר מינו בהגיעו אליה. הצדדים לא ביקשו לברר נקודה זו עד תום, ולפיכך אציע להניח לטובת הנאשם כי היה כדבריו.
4. מכל מקום, משתפס הנאשם את הילדה ואיברו חשוף, אמר לה דברים בשפה הערבית, שפה שאינה מוכרת לה. הילדה ניסתה להיחלץ מידי הנאשם, זזה מצד לצד, אמרה לו שיעזוב אותה ואף אמרה שתתקשר למשטרה. אולם, הנאשם נטל את ידה, הצמידה לאיבר מינו והזיז את ידה לאורך איבר מינו בתנועות עולות ויורדות, תוך שהוא משמיע קולות. כל זאת, כאשר המתלוננת צועקת ומבקשת כי יחדל ממעשיו.
5. המתלוננת זעקה לעזרה לעבר רכב שיצא מחניה, אך הנאשם חסם את גופה בידיו, כדי שלא תוכל להימלט. כך, למרות בקשת הילדה שיעזוב אותה, החדיר הנאשם את איבר מינו לפיה של הילדה תוך שהוא אוחז בראשה בחוזקה. הילדה ניסתה מספר פעמים להרים את ראשה כדי להוציא איבר מינו מפיה, אך בכל פעם אחז הנאשם בכוח בראשה והחדיר את איבר מינו לפיה. הילדה הכתה בידו של הנאשם פעמיים, אך זה המשיך להחדיר את איבר מינו לתוך פיה.
6. המתלוננת הכתה בידו של הנאשם בשלישית, הפעם בחוזקה. בזו הפעם הצליחה להזיזו מעט מעליה, ולהימלט מאחיזתו. המתלוננת ירקה ונמלטה מפניו. הנאשם החל לרוץ ולרדוף אחריה, אך הבחין בעוברי אורח באזור אליו נמלטה, עלה לאוטובוס שעבר, ונסע מהמקום.

תסקיר נפגעת העבירה מיום 4.3.20

7. על מנת לשמור על פרטיותה של המתלוננת, יובא האמור בתסקיר בתמצית וברמז בלבד. עם זאת, מכלול הנתונים שהובאו, אף אלה שאין לפרטם כאן, הובאו בחשבון.
8. התסקיר נכתב כאשר הילדה הייתה כבר כבת 11 שנים, והובאו בו נתוני רקע משפחתיים. הילדה תוארה על ידי אמה ומחנכת הכיתה כתלמידה בעלת הישגים טובים, ילדה חכמה ומלאת קסם אישי. גם בתחום החברתי תוארה כאהובה על חברי כיתתה, מקובלת וחביבה גם בעיני הצוות החינוכי.
9. בתסקיר נכתב כי, מיד לאחר החוויה הקשה שארעה, חשפה הקטינה את עצם הפגיעה, אף כי הפרטים לא נמסרו אלא לגורמי אכיפה וטיפול מעטים. הילדה הביעה נכונות כמעט מיידית לשתף פעולה עם גורמי החקירה, והציעה "בואו אני אעזור לכם לתפוס אותו", מתוך מודעות לכך שאפשר שהפוגע יפגע גם בילדות אחרות, אם לא תפעל. אולם, עצם הצורך לשמור על סוד העניין מפני רבים, ועל פרטי הפגיעה גם מקרובים וחברות קרובות, גורם לה למצוקה.