השופט שלי טימן, אב"ד
1. הנאשם שבפנינו, הוא האחרון מבין כל היתר בתיק זה, המסיים את משפטו היום, אף שהכרעת הדין בעניינו ניתנה כבר ביום 30/12/04. הטיעונים לעונש נדחו, עד כה, לבקשת מי מהצדדים, ועתה אנו באים לגזור את דינו.
הנאשם הורשע על ידינו, בעקבות הסדר טיעון (שנתגבש בין התביעה לכל אחד מהנאשמים, לאחר שכבר נשמעו כל עדי התביעה), שבעקבותיו הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, כדלהלן:
א. ארבע עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977;
ב. שלוש עבירות של סרסרות למעשה זנות, לפי סעיף 199(א)(2) לחוק;
ג. שתי עבירות של בעילה אסורה בהסכמה לפי סעיף 346(ב) לחוק;
ד. תקיפה לפי סעיף 379 לחוק;
ה. איומים לפי סעיף 192 לחוק;
ו. סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק;
ז. כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק;
ח. זיוף, לפי סעיף 418 לחוק;
ט. שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק;
י. קשירת קשר לביצוע פשע (סחר בבני אדם וסרסרות), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.
2. לנאשם הרשעות קודמות אחדות ובהן: יצור או יבוא של נשק ללא רשות והחזקת נשק שלא כדין; החזקת סמים מסוכנים (שלוש עבירות) והחזקת נכס החשוד כגנוב. כל העבירות הללו בוצעו באותה תקופה קצרה ומוגבלת שבה שהה לסירוגין בישראל.
כי זאת יש לציין - הנאשם, יליד 1964, עלה ארצה בשנת 1992, אולם חזר עד מהרה לבלרוס, מחוז הולדתו; החל להשתמש בסמים והתמכר לשימוש קבוע בהירואין, חזר לארץ בשנת 1993 ושוב יצא לבלרוס והגיע לישראל עם אשתו החדשה ובתה (היום בת 17) בשנת 1996. אז החל לעבוד כנהג בהסעת נערות ליווי, אך שוב יצא את הארץ, והפעם לגרמניה ולצ'כיה, שם ניסה לפתוח עסקים, חזר ארצה ללא אגורה בכיסו והחל לעבוד בעסקי הזנות כבעלים ומנהל של בית בושת במשך חמישה חודשים, מחודש מאי עד חודש ספטמבר 2003 (כך סיפר לפסיכולוג מר אנדרה דרזנין, שחוות דעתו הוגשה על ידי הסניגור).
3. בטיעוניה לעונש, הפנתה אותנו התובעת לחוות הדעת, וביקשה להדגיש את אופיו הבלתי יציב מבחינה פלילית של הנאשם, את העובדה שאיננו לוקח אחריות מלאה על מעשיו, גם אם הודה בהם; איננו חש חרטה על המעשים ואיננו מבין את הפסול המוסרי שבהם. לדבריה, מסוגל הנאשם לראות רק את האינטרסים הצרים של עצמו, איננו חש כל מחויבות כלפי החוק ואיננו רואה את רגשותיו ומצבו של זולתו.
הוא אומנם הודה במשטרה במעשים המיוחסים לו, אולם בהגיע עת התגובה לכתב האישום, הכחיש אותם כך שהיה צורך בהעדת הנשים שנקנו ונמכרו על ידו, שועבדו על ידו או הושכרו על ידו, וביצע בהן גם מעשי בעילה, תוך ניצול יחסי המרות והעבודה, כך שאפילו לא חסך את עדותן לאחר היחס המשפיל שזכו לו מידו.
התובעת מבקשת להבחין בין נאשם זה לנאשמים האחרים בתיק, כדי שלא נתרשם - לצורך השוואה בין העונשים שהוטלו עליהם לבין העונש אותו יש להטיל, לטעמה, על הנאשם שבפנינו. גם אם נראה היה, בעת הגשת כתב האישום, שהנאשם איננו בראש הפירמידה באשר לניסן שניידרמן יוחסו מעשים קשים יותר; וגם אם הוחלפה עבירת האינוס בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה - הרי שהביאו לכך בעיות ראייתיות קשות שלא איפשרו הרשעתם של מי שנחשבו הנאשמים העיקריים בתיק, ואילו כנגד הנאשם הזה עומדת גם הודאתו במשטרה וגם עדויותיהן של שתיים מהעדות הזמינות.
בנסיבות אלה, אין להקל עם הנאשם הזה רק משום שהתמזל מזלם של האחרים ואי אפשר היה להוכיח את כל העבירות שיוחסו להם, ויש להחמיר עמו כפי דרגות הענישה המקובלות בפסיקה ועולות מאסופת פסקי הדין שהגישה התובעת לעיוננו.
יצויין כי הנאשם ניסן שניידרמן נדון לעונש מאסר של שנתיים וחצי בגין עבירות שאין להן קשר עם סחר בנשים או עם עבירות מין, הנאשם מאיר דנינו נדון לעונש מאסר של שלוש שנים בגין סיוע לסחר בנשים, ואילו שותפו של הנאשם, נתן פרפל, שהוא נטול עבר פלילי לחלוטין, נדון על מעשה סחר אחד לשתי שנות מאסר וחצי.