1. בתמצית הכרעת הדין, 22.6.06,
http://www.nevo.co.il/Psika_word/mechozi/m98000111-2_1.doc
נאמר:
"1. חברת לה נסיונל (הנאשמת 3) נוסדה בשנת 1961. בשנים שקדמו לשנת 1987 היא עסקה הן בביטוח כללי הן בביטוחי חיים. עסקיה התנהלו בהיקפים מצומצמים יחסית. בשנת 1987, לאחר שצברה הפסדים ונוצר גרעון בהונה העצמי ביחס להון המזערי הנדרש על פי חוק, נרכשו כל מניותיה על ידי הדר חברה לביטוח בע"מ מקבוצת הפניקס. במהלך השנים 1987 - 1989 נקטה "הדר" בצעדי ייעול לשם השלמת החוסר בהון העצמי של החברה. צעדים אלה הביאו את החברה להתמקד בביטוח כללי. בתחילת שנת 1990 שינתה החברה את מדיניותה והחלה בהרחבת פעילותה כמבטחת בענף בטוח החיים תוך התמקדות בו. במסגרת זו, בחודש פברואר של אותה שנה, מונה ד"ר משה פרג (הנאשם 1), מנכ"ל משותף לשעבר ב"מנורה", למנכ"ל החברה.
"2. בכל הנוגע לעסקי ביטוח החיים נדרשה החברה, למעשה, להתחיל מאפס. על הנאשם 1 הוטלה המשימה להקנות לה אחיזה בשוק בו פעלו אותה עת חברות ותיקות ומבוססות. לשם כך היה עליו לפעול לגידול מואץ בעסקי החברה. הדבר הצריך השקעה של משאבים רבים, שחסרו לה. בתוכניות ביטוח חיים בעלות מרכיב חיסכון (תוכניות המהוות את מקור הרווח העיקרי של חברות הביטוח) ההוצאות בשנים הראשונות גבוהות, מכיוון שעיקר כלל ההוצאות בגינן מרוכזות בשנים אלה. במהלך תקופה זו עולות, לכן, ההוצאות על הפרמיות המשולמות. הואיל והחברה היתה בראשית דרכה כמבטחת בביטוחי חיים, הרי שטרם נוצרו לה ריווחים שאיפשרו לה השקעה בהיקף לו נדרשה לשם ביסוסה בשוק מבלי לפגוע בהלימות הונה, ובכלל. היא נדרשה, איפוא, למקורות מימון חיצוניים.
"3. הנאשם 1, בתחכום רב, תוך שימוש משולב בבקיאותו ב"כללי המשחק" בשוק ביטוחי החיים בארץ, במומחיותו בתחום ביטוחי המשנה וידע בסיסי, לכל הפחות, בכללי הדיווח החשבונאי, הגה פיתרון לבעיית המחסור במשאבים, שגם אפשר לו להציג פעילות ענפה וריווחים גבוהים. פתרון זה הוכיח את עצמו במהלך השנים 1992 - 1994, בהן גייסה החברה מעל 100,000,000 ש"ח ממבטחות משנה מרחבי העולם (מתוך יותר מ- 200,000,000 ש"ח בהם חייבה אותן בספריה) וגייסה 114,000,000 ש"ח מציבור המשקיעים בבורסה, אלא שהוא היה מבוסס על שרשרת של מעשי הונאה ותרמית. הנאשם 1 גרם להגדלת תיק ביטוח החיים של החברה (במונחי פרמיה) בסכומי ענק באופן מלאכותי באמצעות רישומים כוזבים במסמכיה. בהמשך לכך הוא מכר אחוזים מהעסקים המלאכותיים, על היקפיהם העצומים, למבטחות המשנה תוך הצגתם כעסקים אמיתיים. הסכמי החברה עם מבטחות המשנה יצרו אצלה רווחים גבוהים כבר בשנים הראשונות לפעילותה. הרישומים הכוזבים במסמכי החברה והריווחים שהפיקה מהתקשרויותיה עם מבטחות המשנה אפשרו לה, בנוסף, להציג בתשקיפים, שפרסמה בשנים 1993 ו-1994 לצורך הנפקת ניירות ערך שלה לציבור, תמונה כוזבת של חברה משגשגת, ועל ידי כך להניע את ציבור המשקיעים בבורסה להשקיע בה.
"4. הבסיס לכל שרשרת העבירות הנ"ל היו עסקאות, שקשרה החברה עם קיבוצים שונים במהלך השנים 1991 - 1995 באמצעות שני סוכני ביטוח - דני וינמן ומאיר שמיר. עסקאות אלה היו במהותן עסקאות "ריסק קולקטיבי", היינו עסקאות קבוצתיות, קצרות טווח, לכיסוי מקרי פטירה בלבד, וזאת בתנאים מיטיבים, שהבטיחו לקיבוצים סיכויים גבוהים להרוויח מתגמולי הפטירה. ברם, העסקאות נרשמו והתנהלו בספרי החברה, כל אחת מהן, כאוסף של פוליסות ביטוח חיים ארוכות טווח, הכוללות מרכיב של חיסכון בנוסף למרכיב "ריסק" ("כל החיים", "מעורב", "גמלה"). הדבר התאפשר על ידי פירעון הפרמיות בגין מרכיב החיסכון באופן מלאכותי. קרי: באמצעות כספים של החברה, מבלי שהמבוטחים נדרשו להתחייב בהחזרתם. כלים "ביטוחיים" שונים שימשו צינורות להזרמת כספים של החברה אל הפוליסות. הדבר יצר רושם של ממשות, אך בשל אופן השימוש באותם כלים לא היתה זו אלא בועה חסרת תוכן. ככלל הקיבוצים לא שילמו ולא התחייבו לשלם דבר בגין מרכיב החיסכון בפוליסות ובפועל לא הצטבר לזכותם כל חיסכון. רובם אמנם חתמו על מסמכים בקשר לביטוחי חיים הכוללים מרכיב חיסכון, אך מסמכים אלה גם הבטיחו שהם לא יידרשו לשלם בעבורו.
הכלים ה"ביטוחיים", בהם נעשה שימוש, היו בעיקרם עמלות הסוכנים והלוואות כנגד ערכי פדיון. עמלות הסוכנים בגין ביטוחי חיים ארוכי טווח הן גבוהות במיוחד ועשויות לעלות על פרמיה שנתית אחת עד כדי שתי פרמיות שנתיות, תלוי בהיקף התפוקה הכוללת של כל סוכן. בתקופה הריליבנטית נהוג היה לשלם לסוכני הביטוח את עיקר העמלות באופן מרוכז כבר בשנים הראשונות לביטוח. מכיוון שפוליסות הקיבוצים נחזו להיות פוליסות בעלות מרכיב חיסכון לטווח ארוך, ועקב חלקן הגדול בתפוקת החברה, הרי שכל אחת מהן זיכתה, לכאורה, את הסוכן, שלזכותו היא נזקפה, בעמלות בסדר גודל של פרמיה שנתית אחת ויותר. על פי הסכם עם החברה, "ויתרו" הסוכנים על חלק ניכר מאותן עמלות לטובת פירעון הפרמיות באמצעותן.
הלוואות כנגד ערך הפדיון של הפוליסה הן הלוואות כנגד שיעבוד חלק מהחיסכון שנצבר במסגרתה לטובת המבוטח, אותו חלק לו הוא יהיה זכאי במקרה של הפסקת הביטוח לפני תום תקופת הביטוח (ולכן הוא נקרא "ערך פדיון"). מאליו יובן, כי תנאי להיווצרות ערך פדיון כנגדו יכול המבוטח לקבל הלוואה מחברת הביטוח הוא תשלום של פרמיות בגין מרכיב החיסכון, וכי סכום ההלוואה תלוי בסופו של דבר בסך הפרמיות שנפרעו. ערכי הפדיון כנגדם נרשמו בספרי החברה הלוואות לחובת הקיבוצים ונעשה בהן שימוש לפירעון הפרמיות בפוליסות שלהם, עם זאת, חושבו בהנחה שהפרמיות כבר נפרעו. היינו, החברה נתנה לקיבוצים הלוואות לצורך תשלום הפרמיות (אותן הם לא נדרשו להחזיר בהיותן הלוואות כנגד ערכי פדיון שכביכול נצברו לזכותם) כנגד ערכי פדיון, שצמחו עקב פירעון הפרמיות באמצעות העמלות של הסוכנים ו/או הנחות על חשבון עמלות אלה וההלוואות עצמן.
השימוש בעמלות הסוכנים ובהלוואות כנגד ערכי פדיון יחדיו כפי שנעשה אפשר מימון של שתי פרמיות שנתיות ויותר בגין כל פוליסה, במנותק מרצון הקיבוצים ומהתחייבויותיהם. לשון אחר: מרכיבי החיסכון בפוליסות הקיבוצים התנהלו "על הנייר" בלבד, וזאת באמצעות רישומים בספרי החברה, שלא היו אלא "משחק במספרים". יתר על כן, מכיוון שהיקפם של אמצעי מימון אלה נגזר מהיקף הפוליסה במסגרתה נעשה בהם שימוש, הרי שלא היה גבול לסכומי הפרמיות, שניתן היה לממן במשך שנתיים ויותר באמצעותם. ואכן, בדרך זו הופקו על שם חברי קיבוצים פוליסות רחבות היקף ומומנו בספרי החברה פרמיות ענק (ובנוסף נרשמו הכנסות מריבית על ההלוואות).
לאור התנאים המיטיבים שהוענקו לקיבוצים במישור ה"ריסק" העסקאות היו כרוכות בסיכון נמוך מבחינתם, והסיכוי, שסך התגמולים להם יהיה זכאי הקיבוץ בטווח הקצר יעלה על הפרמיות לתשלום, היה גבוה. התנאים המיטיבים היו כדלקמן: הפרמיה לתשלום בגין מרכיב הריסק חושבה כך, שדי היה בפטירות בודדות כדי להביאם לידי ריווח. במקביל לכך, תנאי הביטוח אפשרו לכלול בתוכו חברים שכבר נפטרו ו/או היו על ערש דווי, דבר שהגדיל את הסיכויים להתרחשות מספר פטירות זה. בחלק מהמקרים בהם מועד תחילת הביטוח קדם למועד ההתקשרות, החברה הכירה בתביעות בגין פטירות, שאירעו במהלך התקופה שהביטוח הוחל לגביה באופן רטרואקטיבי. העסקאות נעשו ללא חיתום רפואי ובוטחו במסגרתן גם מבוטחים בני 80 ומעלה.
ניתן לסכם ולאמר שעסקאות הקיבוצים נבנו כך, שדי היה ברשימת חברי הקיבוץ, שלרוב כללה מספר מאות של שמות, על מנת לשמר אותן בספרים, על היקפן העצום, למשך שנים אחדות. ההטבות במישור ה"ריסק" לא נועדו אלא להשיג רשימות אלה. נקל להבין, כי הבחירה בקיבוצים לא היתה אקראית. שניים ממאפייניו המרכזיים של הקיבוץ פעלו לטובת החברה. המאפיין האחד הוא היות הקיבוץ קבוצה גדולה של אנשים המיוצגת על ידי קומץ קטן מהם, כך שדי היה בשכנוע אותו קומץ להתקשר בעסקה כדי להשיג רשימה ארוכה של מבוטחים. המאפיין השני הוא קיומה של קופה משותפת, דבר שאפשר להבטיח לקיבוצים ריווחים מתגמולי הפטירה בהסתברות גבוהה בטווח הקצר ועל ידי כך להניע אותם להתקשר עם החברה. ביטוח ריסק חסר כדאיות כלכלית למבוטח עצמו, שכן הוא הופך ריווחי רק מקום שהמבוטח הולך לעולמו. מטרת עריכתו מבחינת הפרט אינה, איפוא, הפקת ריווחים. מבחינת הקיבוץ, לעומת זאת, ביטוח החברים בביטוח "ריסק" עשוי להיות מקור להפקת ריווחים. הואיל והתשלום בעבור כל אחת מהפוליסות הוא מאותה קופה ואל אותה קופה גם צפויים להיכנס התגמולים במקרה של פטירה, הרי שקיים סיכוי שהעלות תקוזז כנגד התקבולים והקיבוץ כקבוצה ירוויח.
העיקר מבחינת החברה היה להשיג את רשימות החברים. בשלהי שנת 1994 די היה לנאשם 1 ברשימות עצמן, כלומר מבלי שנקשרה עסקה כלשהי עם הקיבוצים, כדי לרשום בספרי החברה פוליסת ביטוח מסוג "כל החיים" על שם כל אחד מהחברים, ועוד ביחס לסכום ביטוח בסך 1,000,000 או 1,500,000 ש"ח לאחד.
ביצוע עסקאות הקיבוצים דרש שיתוף פעולה מהסוכנים. הדבר השתלם להם. עקב היקפן העצום של הפוליסות שהופקו לקיבוצים, הרי אף שהעמלות ששולמו להם בפועל היו בשיעור של אחוזים בודדים מהפרמיות השנתיות כפי שנרשמו בספרי החברה, מדובר היה בסכומי כסף גבוהים. יתרה מכך, הסוכנים ניצלו את ההטבות שניתנו לקיבוצים להפקת ריווחים אישיים, שכן הם סייעו לקיבוצים בתשלום הפרמיות (הנמוכות), שהם נדרשו לשלם בפועל, בתמורה לנתח מתגמולי הפטירה. הגדיל לעשות שמיר, אשר על פי ההסכמים שחתם עם הקיבוצים, הוא מימן בעבורם את מלוא הפרמיה לתשלום וזאת בעבור כל סכומי הביטוח שהחברה תשלם להם, כאשר סכום הביטוח למקרה פטירה היה בעסקאות שנקשרו באמצעותו 300,000 ש"ח בד"כ, בניכוי 25,000 ש"ח. מבחינת הקיבוצים, מדובר היה במכירת תעודות פטירה וזאת בעבור 25,000 ש"ח. ניצול הסוכנים את ההטבות שניתנו לקיבוצים להפקת ריווחים אישיים הוא הראיה, שהתוכניות היו במהותן תוכניות ביטוח "ריסק".
(סיכום מורחב יותר של עסקאות הקיבוצים שנקשרו באמצעות וינמן, ראו לעיל, בשער השני, פרק כ"ד; סיכום מורחב יותר של עסקאות הקיבוצים שנקשרו באמצעות שמיר ראו לעיל, בשער השלישי, החל מסעיף 79).
"5. עסקאות הקיבוצים, כפי שנרשמו בספרי החברה, היוו בסיס להתקשרויות החברה עם מבטחות משנה מרחבי העולם בהסכמי ביטוח משנה מסוג מוד-רי. הסכם המוד-רי הינו במהותו הסכם מימון. במסגרת הסכם זה מוכרת המבטחת הישירה חלק בלתי מסויים, בשיעור מוסכם, מתיק ביטוח החיים שלה למבטחת המשנה, וזאת בתמורה להשתתפות מבטחת המשנה בהוצאות המבטחת הישירה בבניית תיק ביטוח החיים שלה, בהתאם לחלק שנמכר לה (למבטחת המשנה), ולתשלום עמלות ניהול וגבייה. בדרך זו ממירה המבטחת הישירה את ההפסדים הכרוכים בעסקי ביטוח חיים בשנים הראשונות לריווחים. הסיכון, שההשקעה לא תחזיר את עצמה עקב ביטול הפוליסות תוך פרק זמן קצר עובר, באופן יחסי, מהמבטחת הישירה למבטחת המשנה. החיסרון בהסכמים אלה הינו בכך שהוא כרוך מבחינת המבטחת הישירה בויתור על ריווחים עתידיים.
החברה מכרה למבטחות המשנה אחוזים מעסקאות הקיבוצים, כפי שנרשמו בספריה, בתמורה להתחייבויות מצידן לשלם לחברה בגין כל אחת מהעסקאות עמלה בסך האחוזים שנמכרו לה כפול 180% פרמיה שנתית אחת בתוספת עמלת ניהול, דמי גביה והשתתפות בתשלומי תגמולי פטירה למבוטחים. כפועל יוצא מכך, הפיקה החברה ריווחים גבוהים מהתקשרויותיה עם מבטחות המשנה. בנוסף לכך, היא העבירה אליהן את ההפסדים שהיו כרוכים בעסקאות הקיבוצים, וזאת מבלי שהיא נדרשה בפועל לוותר על ריווחים עתידיים בגינן, שכן לא היו צפויים כאלה. על רקע המציאות ששררה אותה עת, ברור היה, שאפילו ניתן יהיה לשכנע את הקיבוצים להאריך את התקשרויותיהם עם החברה, אף אחד מהם לא ישלם פרמיות שנתיות בסדר גודל של הפרמיות שנרשמו בספרים, גם לא בקירוב.
לאורך כל שלבי ההתקשרות עם מבטחות המשנה, נמנע הנאשם 1 מלגלות להן את טיבן האמיתי של עסקאות הקיבוצים והסיכון הכרוך בהן. תחת זו הוא הציג מצג שקרי כאילו תפוקת החברה תואמת מבחינת הרכבה ומאפייניה את עסקאות ביטוח החיים הנוהגות בשוק והיקפה ככזו היווה את החלק הגדול ביותר בכלל העסקאות החדשות שנקשרו בשוק באותן השנים. הנאשם 1 עשה כן ביודעו, שהונאה זו היא הבסיס להסכמתן של מבטחות המשנה להתקשר עם החברה בהסכמי מוד-רי ולשלם מכוחם סכומי עתק.
"6. על יסוד הרישומים הכוזבים בנוגע לעסקאות הקיבוצים בספרי החברה והתקשרויותיה עם מבטחות המשנה, הציגה החברה בדו"חותיה הכספיים ובתשקיפים, שפרסמה לקראת הנפקת ניירות ערך שלה לציבור, תמונה כוזבת של חברה הנהנית מצמיחה מהירה, ממחזור עסקים ענק ומריווחים גבוהים. לא ניתן בהם גילוי, ולו ברמז, למהות עסקאות הקיבוצים וגם לא לאפשרות שמבטחות המשנה תתבענה לקבל בחזרה את הכספים, שהוצאו מהן במרמה, ולא להשלכות של כל אלה על עתידה של החברה. מעבר לכך, בדו"חות הכספיים ובתשקיף שפורסמו בשנת 1994 נכללו עסקאות מוד-רי שלא בוצעו בפועל. באמצעות מצגים כוזבים אלה הצליחה החברה לגייס הון רב מציבור המשקיעים בבורסה.
"7. מיכה רוזנבלט (הנאשם 2), אקטואר במקצועו, שימש החל מחודש יוני 1991 משנה למנכ"ל החברה ומנהל אגף ביטוח החיים שלה, האגף שביחס לפעילותו בוצעו הרישומים הכוזבים בספרי החברה. הוא לא היה, כנראה, שותף לתכנון וליוזמה להגדיל את מחזור העסקים של החברה באופן מלאכותי ובהמשך לכך למכור חלקים מהתפוקה המלאכותית למבטחות המשנה. יכול להיות, שבעת הצטרפותו של הנאשם 2 לחברה (כשנה וחצי אחרי הנאשם 1) הרעיון של מימון פוליסות באמצעות "משחק במספרים" טרם הפך למדיניות כללית, וכי הכוונה המקורית היתה לתת דחיפה קלה בלבד לפעילות החברה. אלא, שלא היה די בכך. ככל שחלף הזמן הנאשם 2 כבר הבין את משמעות הפעילות של הנאשם 1 ובחר לשתף עימו פעולה. הוא לא מנע את ביצוע הרישומים הכוזבים, אף שיכול היה לעשות כן. הוא שתק למשמע שקרים וחצאי אמיתות של הנאשם 1 בישיבות של דירקטוריון החברה ובאלה של ועדת הניהול ובפגישות עם גורמים אחרים בתוך החברה ועם גורמים שונים מחוצה לה. הוא נמנע בדברים שכן אמר מלסתור שקרים וחצאי אמיתות אלה. עצם נוכחותו בהסכמה לצידו של הנאשם 1, נוכחות של אדם שהמוניטין שלו כאקטואר, כאיש של מספרים יבשים, כאדם שהדיוק המספרי הינו נר לרגליו, הקנו אמינות לפעילותו של הנאשם 1 והקלו על ביצועה.