גזר דין בתיק פ 40311/05

ביום 16.2.06 , הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. זאת - בתיקון סעיף בכתב האישום, בהודיית הנאשמת בכתב האישום המתוקן ובהרשעתה. בהסכמת הצדדים לעתירה לקבלת תסקיר מבחן בעניינה של הנאשמת.

הודגש, כי אין הסכם בין הצדדים לעונש וכל צד יגיש ראיותיו לעניין זה ויעתור לפי הבנתו.

כי כך, הוגש הסכם להסדר טיעון כמו גם כתב אישום מתוקן.

לאחר אשר הוסברו דברים לנאשמת כמצוות הדין, הודתה הנאשמת באמור בכתב האישום כתיקונו והתבקש תסקיר שרות מבחן בעניינה.

ביום 20.4.06 , טענו הצדדים לעונשה של הנאשמת, כל צד על פי מידותיו.

עובר לטיעון הגישו הצדדים מסמכים שונים  (ת/ע/1-ת/ע/4 מטעם התביעה, להלן פירוט) ומסמכי הגנה (נ/ע/1 עד נ/ע/4, להלן פירוט).

מטעם ההגנה הועדו שני עדים:

הגברת פשנקובסקי ורה (להלן - ורה), מי אשר הנאשמת טיפלה בבנה למן 2001 ועד לפני כשנה לערך, בן 26 בזמן מותו; מי אשר חולה היה בשיתוק מוחין קשה ולא תפקד (ראה להלן, התייחסות).

כמו גם העיד מר ארקדי זלוטין (להלן - ארקדי) מי אשר גר לאחרונה, עובר למקרה נשוא האישום עם הנאשמת והמנוח (וראה גם לגביו, להלן).

הוגשו גם, כבסיס עובדתי לטיעון, עובדות מוסכמות על ידי הצדדים למהלכם של דברים עובר לאירוע, בזמן אירוע ומיד לאחריו ( ראה לענין זה מסמך אשר התקבל ביום 20.4.06 ומסומן מ/1).

התובעת המלומדת, הגב' עו"ד שפיר, טענה, כדרכה, בבהירות וביסודיות .

ביקשה היא לראות בנאשמת אישה אשר דקרה למוות בן זוג אותו אהבה, כאשר פעולתה מתוך כעס רגעי.

באמירת תביעה מלומדת, כי התנהגות הנאשמת באירוע, כמו גם התייחסותה לאחר אירוע מלמדים על מסוכנותה. ­בדברי תביעה, כי המסוכנות אינה באה לידי ביטוי בתסקיר, מתוך ובכלא אין הנאשמת שותה, כמו גם מתוך בחירתה של  הנאשמת שלא לשתף שרות המבחן בעובדות מרכזיות: אחת מהן בעיית השתיה, והשניה - כי הנאשמת שירתה כחיילת קרבית באפגניסטן.

בדברי תביעה, כי מדובר בשכרות, כזו אשר מגיעה לעיתים לטשטוש הכרה, דברים אשר היו וקרו קודם לאירוע ולאחריו, כעולה גם מראיות הגנה.

כעולה מהעובדות המוסכמות מ/1, רצף האירועים ענינו למן האירוע ראשון בגינה ציבורית בין יום שלישי לרביעי ולאחריו. ביום רביעי בבוקר, עת המנוח והנאשמת בבית נראו הם שניהם שיכורים. ביום חמישי בלילה, מיד לאחר הדקירה - הגיעה הנאשמת אל אדם בשם נתנוב, עת היתה שיכורה. ביום לאחר הדקירה, היתה שיכורה לגמרי.

הוסיפה תובעת מלומדת ומסרה, כי גם התיאורים מפי הנאשמת מעלים כי היא היתה לאחר מעשה במצב הכרה מעורפלת באשר למימד הזמן. זאת - הן כעולה מדבריה שלה כהצגתם בראיות תביעה, כצירופם, עת לא זכרה דברים מאוד מרכזיים ואמרה כי חורים לה בזיכרון.

אולם, כדברי תביעה, - בעת הדקירה היתה היא בהכרה מלאה . (וראה גם במקביל, דברי ההגנה)

בדברי תביעה מלומדת, כי מיד לפני האירוע המנוח היכה את הנאשמת ברקתה מצד ימין, כפי הנתמך בחוות דעתו של פרופ' היס, ואין התביעה חולקת גם כי סבלה הנאשמת בעבר מנחת זרועו של בן זוגה "במידה זו או אחרת", כדבריה.

הפנתה תובעת מלומדת לקורות יום שלישי בלילה, עת פרץ ויכוח בין העד ארקדי לבין המנוח.