גז"ד למנהל חברת יזמות וייעוץ בענייני נדל"ן בגין עבירות מס

מבוא

1. חב' פי.אם.אם.אס (טי.אן) בע"מ ומנהלה מר מירבי פיצ'חדזה (להלן - "הנאשמים") הורשעו, על יסוד הודאת הנאשם 2, בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן מיום 15.5.2018 - 7 עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדוייקת ללא הסבר סביר, או שמסר דו"ח או מסמך אחר הכולל ידיעה כאמור, עבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975; 7 עבירות של הוצאת חשבונית מס בלא לשלם את המס הנגזר מהן במועד, עבירה לפי סעיף 117(א)(14) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975.
2. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן מיום 15.5.2018, בו הודו הנאשמים, הנאשמת ביצעה במהלך החודשים מרץ 2013 - מאי 2014 עסקאות החייבות במס ערך מוסף, קיבלה עבורן את התמורה, אך הגישה למנהל מע"מ דוחות מס תקופתיים, שבהם לא דיווחה על העסקאות שביצעה, והמס שהוחסר עומד על סך של כ- 225,000 ₪ (קרן מס).
3. הצדדים לא הציגו הסכמה לגבי רכיבי הענישה, אלא טענו בעניין זה באופן חופשי.

טיעוני הצדדים לעונש

טיעוני המאשימה

4. ב"כ המאשימה ציין כי במועד הטיעונים לעונש, טרם שולם מלוא המס שהוחסר, שכן הנאשמים שילמו סך של 40,000 ₪ על חשבון מחדל המס שבכתב האישום, כך שנותרה יתרת חוב מס בסכום של כ- 185,000 ₪.
5. בהתייחס לערך החברתי הנפגע, ב"כ המאשימה טען, כי אין לראות במחדלי הנאשמים עניין טכני פעוט, אלא ככזה שפוגע בסדרי עבודת רשות המסים, שכן בלא הגשת דוחות או אי הגשת דוחות במועד, נפגעת היכולת לקיים הליך גבייה סדור, וקיים קושי לעקוב אחר חבות המס של העוסק, וכנגזר מכך לגבות את המס המגיע מן העוסק.

       ב"כ המאשימה הפנה לרע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (20.2.2013), שם נקבע, כי יש לראות בעבירות המס משום "רעה חולה", ויש לתת ביטוי לצורך בהרתעה מפני ביצוע עבירות אלה באמצעות ענישה מתאימה, אשר תבטא גם את סלידת החברה מעברייני המס.

6. בכל הקשור לנסיבות ביצוע העבירות, צויין, כי יש לתת את הדעת לעובדה ולפיה העבירות בוצעו במהלך כשנתיים, תוך יצירת נזק לקופה הציבורית, אשר לא תוקן במלואו עד למועד הטיעונים לעונש.
7. לגישת המאשימה, מקום בו לא הוסרו המחדלים יש למצות את הדין עם העבריין בהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, וכן להטיל קנסות כספיים משמעותיים. לעניין זה, המאשימה מפנה לרע"פ 3385/13 דימיטישטיין נ' מדינת ישראל (29.5.2013) ולרע"פ 5358/12 שוקרון נ' מדינת ישראל (10.7.2012).
8. לטענת המאשימה, מתחם הענישה בנסיבות המקרה, נע בין 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל ל- 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר על תנאי, קנס והתחייבות כספית, ומבוקש כי העונש יהיה ברף הגבוה של המתחם.
9. לטענות המאשימה, אין בטענות בדבר מצבו הכללי או הבריאותי של הנאשם כדי להוות משקל נגד להטלת עונשים משמעותיים, שכן נקבע בפסיקה המתייחסת לענישה בעבירות מס, כי יש לתת בכורה לאינטרס הציבורי על פני הנסיבות האישיות. נטען עוד, שבדרך כלל עבירות מסוג זה מבוצעות על-ידי אנשים נורמטיביים ונעדרי עבר פלילי, אך עובדה זו לא מנעה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל בגין עבירות דומות. בעניין זה מפנה המאשימה לרע"פ 7964/13 רובינשטיין נ' מדינת ישראל (31.12.2013), ולרע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (3.11.2010).
10. לטענת ב"כ המאשימה, אין בעבירות מסוג זה היבט שיקומי כלשהו, שכן מדובר בעבירות כלכליות, בפרט כאשר הנאשם לא נקלע למצב שבו מבוצעות העבירות עקב נסיבות שאינן בשליטתו, אלא מדובר בהתעלמות מהוראות החוק.
11. לאור כל האמור לעיל, עמדתה העונשית של המאשימה היא שיש להטיל על הנאשם 2 את העונשים הבאים: 5 עד 7 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי, כי לא יעבור עבירות דומות למשך 3 שנים; קנס מכביד בסכום שבין 20,000 ₪ ל- 25,000 ₪, בשים לב לעובדה לפיה העבירות בוצעו בשנים 2013 - 2014, כתב האישום הוגש בשנת 2016, ומחדל המס הוסר באופן חלקי בלבד למרות חלוף הזמן. כמו כן, מבוקש כי הנאשם יתחייב להימנע מביצוע עבירות.

       ביחס לנאשמת 1, נטען שיש להטיל עליה קנס סמלי.

12. ב"כ המאשימה הגיש רשימת גזרי דין עליהם ביקש שבית המשפט יסתמך בגזר דינו.