גז"ד למורשע לאחר הסדר טיעון בביצוע עבירות של רצח, חטיפה לשם חבלה והשמדת ראיה

1. הנאשם הורשע בכתב אישום מתוקן, לאחר הסדר טיעון ולאחר גישור שהתקיים בפני כב' נשיאת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בביצוע עבירות של רצח, חטיפה לשם חבלה והשמדת ראיות – עבירות לפי סעיפים 300(א) (לאחר התיקון לחוק בנוגע לעבירות המתה), 374 ו-242 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם, המנוח והנאשם הכירו כשנה לפני הרצח, על רקע טענת המנוח וגם אמונת הנאשם שהמנוח הוא בעל יכולות כישוף. במסגרת היכרות זו הנאשם אף הביא, כשנה לפני הרצח, את הוריו ואחיו לבית-לחם, כדי שהמנוח יבטל כישוף ויסירו בתמורה ל-100 ₪. בין המנוח והנאשם התפתחו קשרי חברות והנאשם גם ביקר את המנוח כשהוא אושפז בשל מחלת הסרטן בה לקה.

            ביום 08.06.17, לאחר ששוחרר מבית החולים, המנוח דרש מהנאשם לשלם לו תוך יומיים 10,000 ₪ ואיים עליו שאם לא ישלם, הוא יטיל עליו ועל הוריו כישוף. עוד באותו יום, הנאשם חש כאבים בבטנו ולמחרת הוא אמר למנוח שישלם את הכסף, וזאת הגם שלא התכוון לשלם. ביום 10.06.17 גמלה בלבו של הנאשם ההחלטה לפגוע במנוח.

            הנאשם ואדם נוסף קשרו קשר לפגוע במנוח לאחר שיחטפו אותו באמצעי תרמית ויובילו אותו למקום הרצח במכוניתו של אותו אחר. כאשר הנאשם והאחר הגיעו ברכבו של האחר לבית-לחם, האחר הוריד את לוחית הזיהוי הקדמית וזייף את מספר הרכב בלוחית האחורית כדי למנוע את זיהוי הרכב. הנאשם התקשר למנוח, אמר לו להמתין במקום מסוים בבית לחם כדי שיסעו לחברון לקחת את הכסף, וזאת כאשר הנאשם יודע שמדובר בתרמית שנועדה לגרום למנוח לעזוב את ביתו ולנסוע עם הנאשם והאחר על מנת שבתום הנסיעה הם יפגעו בו. המנוח שהיה נכה עקב תאונת דרכים והתנייד באמצעות קביים, עלה לרכב בו היו הנאשם והאחר והם נסעו לבית ששייך לבית משפחת הנאשם בחברון, שם הנאשם ירד מהרכב, נכנס למחסן, לקח טוריה ואת חפירה כדי לפגוע במנוח, ושם אותם בתא המטען של הרכב. הנאשם הציע למנוח לראות שטח ששייך למשפחת הנאשם ונמצא מערבית לכביש 60, בסמוך לכפר 'תראמה' והם אכן נסעו לשטח זה וכשירדו מהרכב, כביכול, כדי לעשן נרגילה, הנאשם התיז על פני המנוח גז פלפל וכשהמנוח נאנק מכאבים, הנאשם או האחר הוציאו מהרכב את הטוריה ואת את החפירה והיכו באמצעותם בראשו של המנוח וכתוצאה מכך המנוח מת. הנאשם וחברו גררו את המנוח למקום סמוך, חפרו בור באדמה בו קברו את המנוח. כאשר נסעו בחזרה לירושלים, זרקו ב'דורא' לפח אשפה את כל מה שהם לקחו מזירת הרצח, דהיינו – את מכנסי המנוח, את חפירה, טוריה, את הקביים של המנוח והשאירו ברשותם שני מכשירי טלפון ניידים של המנוח ושני כרטיסי אשראי. בהמשך הדרך הם זרקו גם את כרטיסי האשראי. באחד הימים לאחר הרצח, הנאשם השמיד את הטלפונים הניידים של המנוח.

            ביום 05.10.17 אביו של הנאשם ואחיו הגיעו לשטח בו קבור המנוח כדי לבדוק אם ניתן לבצע מסיק זיתים ואחד האחים גילה את גופת המנוח והזעיק את המשטרה. 

3. על פי הסדר הטיעון אליו הגיעו ב"כ הצדדים לאחר גישור, הם ביקשו שהנאשם יורשע בכתב האישום המתוקן ויושתו עליו 28 שנות מאסר מיום מעצרו, מאסר על תנאי לשיקול דעת בית המשפט ופיצוי למשפחת המנוח.

לעניין הפיצוי לא היתה הסכמה והצדדים טענו בעניין זה, כאשר התביעה סבורה שיש לחייב בפיצוי מקסימלי, בלא קשר ל'סולחה' שנערכה בין משפחת הנאשם למשפחת המנוח ולכסף ששולם במסגרת הסכם זה, בשעה שההגנה סבורה שהואיל ובמסגרת ה'סולחה' כבר שולם למשפחת המנוח סכום שערכו בשקלים כ-700 אלף ₪, אין מקום לפסוק פיצוי כלל. 

4. הוגש תסקיר בנוגע לנפגעי העבירה. התסקיר קשה. בשל צנעת הפרט, לא נפרט את האמור בתסקיר, רק נאמר שתמונת הנזק חמורה וקשה ויש התמודדות מורכבת של בני המשפחה עם הכאב, האובדן והאבל על מותו בטרם עת ובאופן פתאומי ואלים של המנוח האהוב, וגם כיום, בחלוף למעלה מ-4 שנים מהרצח, מתקשים בני המשפחה להתאושש מההלם והטלטלה שחוו עם מציאת הגופה לאחר שהנאשם, שהיה חברו, רצח אותו, תוך ניצול מצבו הפיזי של המנוח, שהיה מוגבל בתנועותיו, במצב בריאותי מעורער ולמעשה חסר ישע.

            התסקיר מקיף ומתייחס לנזק והטראומה שנגרמו למשפחה ולבני המשפחה, שעניינם פורט בהרחבה בתסקיר.