השופט גלעד נויטל, נשיא, אב"ד:
הצדדים הציגו הסדר טיעון ביום 16.9.20, ולאחר שהנאשם הורשע הוא ביקש לחזור בו מהודייתו. ביום 29.11.20 התקיים בפנינו דיון בעניין זה, וביום 10.1.21 הצדדים הודיעו כי כתב האישום תוקן, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (במ/3), והורשע בעבירות הבאות – מעשה מגונה בכח (שני מעשים) עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובעבירה של כניסה והתפרצות למקום מגורים או תפילה או ממנו, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה עונשית. הנאשם הפקיד מרצונו פיצוי על סך 10,000 ₪ למתלוננת בטרם הטיעונים לעונש (וזאת מבלי שיהיה בכך משום אמירה כלשהי לגבי סכום הפיצוי הסופי שייפסק ושיהיה על הנאשם לשלם במסגרת גזר הדין). הצדדים טענו לעונש ביום 14.2.21, הוגשו ראיות לעונש, והוגשה פסיקה. כמו כן הוגש תסקיר נפגעת העבירות, והוגשה הערכת מסוכנות בעניינו של הנאשם. טיעון התביעה לעונש (תמצית): התובעת טענה כי יש לקבוע שני מתחמי ענישה שונים. באשר למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות התפרצות, התובעת ציינה כי המתחמים נעים בין 12 ל- 24 חודשי מאסר בפועל, אך התובעת סבורה שבמקרה הזה המתחם צריך להיות גבוה יותר, ועתרה לקבוע מתחם עונש הולם לעבירת ההתפרצות שינוע בין 18 ל- 36 חודשים. באשר לעבירת המעשה מגונה בכוח, בנסיבותיו, התובעת עתרה לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 3 ל- 6 שנות מאסר. התובעת טענה כי בתיק זה יש לחרוג לחומרא ממתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40ה לחוק, כאשר לדבריה ברור שהנאשם יחזור לבצע עבירות ברגע שישוחרר מהכלא. עוד עתרה להטיל על הנאשם פיצוי גבוה יותר מ- 10,000 ₪ שכבר הופקדו על ידי הנאשם, כאשר לטענתה הסכום הנהוג בפסיקה הוא מינימום 20,000 ₪. כמו כן עתרה להטיל על הנאשם מאסר על תנאי, ולהפעיל את המאסר על תנאי בר ההפעלה במצטבר לעונש שיוטל על הנאשם. טיעון ההגנה לעונש (תמצית): הסניגור טען כי יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד שכן מדובר באירוע אחד, כששתי העבירות שלובות זו בזו, וגם בהתאם להלכת ג'אבר מדובר באירוע אחד מובהק. הסניגור עתר לקבוע מתחם עונש הולם לאירוע כולו שנע בין 18-40 חודשי מאסר, ועתר למקם את הנאשם במרכזו. הסניגור הפנה לסעיף 40ו לחוק באשר להרתעה אישית, כשלטענתו זהו סעיף מתאים יותר מאשר חריגה מהמתחם לחומרא. הסניגור הסכים שהמאסר על תנאי של שנה הוא בר הפעלה בתיק הזה, ועתר למקם את עונשו של הנאשם באמצע המתחם, כ- 29-30 חודשים, להפעיל את המאסר המותנה, ולגזור פיצוי כגובה הפיצוי שהופקד, וכן מאסר על תנאי.
אלה עובדות כתב האישום המתוקן (במ/3) שבהן הודה הנאשם (תמצית): במועד הרלוונטי לכתב האישום התגוררה המתלוננת לבדה בדירה בקומה הראשונה של בניין דירות (להלן: "הדירה"). בין הנאשם למתלוננת לא הייתה היכרות מוקדמת עובר לאירוע נשוא כתב האישום.
ביום 16.9.19 בסמוך לשעה 03:30 נכנס הנאשם לדירה, כשהוא עוטה על ידיו כפפות וחובש כובע על ראשו, וזאת דרך חלון הדירה. הנאשם נכנס לחדר השינה שם ישנה על מיטתה המתלוננת כשהיא לבושה בתחתוניה בלבד. הנאשם התיישב על המיטה, התבונן במתלוננת והחל ללטף את חזה לשם גירוי מיני. המתלוננת התעוררה משנתה, הבחינה בנאשם והחלה לצרוח בבהלה. או אז כיסה הנאשם בידו את פיה כדי להשתיקה, והשתרע על גופה בניגוד להסכמתה, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. בהמשך, אחז הנאשם בירכיה של המתלוננת, פיסק את רגליה ונשען עליה עם גופו, כאשר איבר מינו בסמוך לאיבר מינה, וזאת כדי למנוע ממנה לסגור את רגליה. במהלך התנגדותה של המתלוננת, אחז הנאשם בכפות ידיה של המתלוננת וכופף את אצבעותיה לאחור, ובכך גרם לה לכאב. בשלב זה ניסה הנאשם להוריד את מכנסיו, אך בשל התנגדותה של המתלוננת לא הצליח. או אז הצליחה המתלוננת להדוף את הנאשם מעל גופה ומיד לאחר מכן קמה מהמיטה ונמלטה לכיוון דלת הדירה. הנאשם יצא מחדר השינה לכיוון דלת הדירה, חלף על פני המתלוננת, פתח את דלת הדירה ונמלט.
במעשיו האמורים לעיל, עשה הנאשם במתלוננת מעשים לשם גירוי, סיפוק, או ביזוי מיניים תוך שימוש בכוח, וכן התפרץ הנאשם למקום המשמש למגורי אדם בכוונה לבצע גניבה או פשע, או התפרץ מתוכו לאחר שביצע בו גניבה או פשע, או נכנס אליו לשם כך.
ראיות התביעה לעונש:
גיליון ר"פ של הנאשם (במ/3) – שנת 2010: עבירות מעשה מגונה תוך שימוש בכח או איומים, התפרצות למגורים/תפילה לבצע עבירה (שתי עבירות), גניבה, ומעשה סדום שלא בהסכמה חופשית– בגינן הוטלו על הנאשם, בין היתר, 7 וחצי שנות מאסר בפועל, ושנה מאסר על תנאי; שנת 2009: עבירת גניבה, בגינה הוטל על הנאשם, בין היתר, 3 חודשי מאסר על תנאי.
התיק הקודם נשוא גזר הדין דלעיל משנת 2010: כתב האישום המתוקן בשנית, הכרעת הדין, גזר הדין, ופסה"ד של בית המשפט העליון בעניינו של הנאשם (תפ"ח 21652-06-09 דהרי) - במ/4 - מהם עולה בתמצית, כי הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בשני אישומים: אישום ראשון– הנאשם נכנס לפנות בוקר לביתה של המתלוננת, גרר אותה למיטתה, הפשיל את מכנסיו וחיכך את איבר מינו בין ירכיה, זאת כאשר המתלוננת צורחת ומשתוללת, ובתה התינוקת שוכבת לידה ובוכה. הנאשם הכניס את קצה אצבעו לפי הטבעת של המתלוננת תוך שהוא מאונן ומתחכך בגופה עד שהגיע לפורקנו. הנאשם הורשע באישום זה בעבירות של כניסה והתפרצות, ומעשה סדום. אישום שני – בין הנאשם למתלוננת לא היתה היכרות מוקדמת. הנאשם התפרץ לפנות בוקר לדירתה, בעת שישנה המתלוננת הוא החל לאונן סמוך לגופה. בהמשך השכיב את המתלוננת ועלה עליה. הנאשם לא שעה לתחנוניה, השיל את מכנסיה ותחתוניה והתחכך באיבר מינה. כמו כן הנאשם חיכך את איבר מינו באזור פי הטבעת או איבר מינה של המתלוננת. בהמשך נטל את הטלפון הנייד שלה. הנאשם הורשע במסגרת אישום זה בעבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים, גניבה ומעשה מגונה. הסדר הטיעון, אשר גובש במהלך ניהול הוכחות, לאחר שאחת המתלוננות כבר העידה, לא כלל הסכמה עונשית, למעט רכיב הפיצוי שהוסכם על הצדדים. ביום 13.7.10 נגזרו על הנאשם, בדעת רוב, 7 וחצי שנות מאסר בפועל, מאסר של 12 חודשים על תנאי, כשהנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, ופיצוי. ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון, נדחה ביום 15.3.12 (ע"פ 6487/10). הנאשם שוחרר ממאסרו ביום 19.12.16, המאסר על תנאי דלעיל של שנה הוא בר הפעלה בתיק שבפנינו.
בקשה למתן צו פיקוח לפי סעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (תפ"ח 21652-06-09), והחלטות בית המשפט – מהן עולה, כי ביום 30.4.17 הוטל צו פיקוח על הנאשם (מח"ע 56388-11-16), כמבוקש בבקשה, למשך שנה. ביום 11.4.18 צו הפיקוח הוארך ב- 18 חודשים (21652-06-09), שתחילתם מיום 30.4.18. ביום 3.2.20 צו הפיקוח הוארך ב- 18 חודשים, שתחילתם מיום 30.10.19 (פע"מ 47286-10-19). הנאשם ביצע את העבירות שבפנינו בתוך תקופת הפיקוח.
ראיות ההגנה לעונש: ההגנה הגישה אסופת מסמכים בעניינו של הנאשם (נ/1) (תמצית) – מסמך מאת עו"ס רויטל יוכל מיום 19.7.94 אל פקידת סעד לחוק הנוער, (חסוי) מסמך של המרכז הקהילתי לבריאות הנפש ע"ש ד"ר רוזנר מיום 10.7.03, אל פקידת סעד לסדרי דין, (חסוי) מסמך ממרכז רפואי אסף הרופא, מיום 21.2.05, אל הפסיכיאטר המחוזי, (חסוי) סיכום טיפול ביניים ממרכז "התחלה חדשה", מיום 7.9.19 – הדו"ח נכתב כעשרה ימים לפני ביצוע העבירות בתיק זה – מהדו"ח עולה (תמצית): החל מינואר 2019 הוא שולב בקבוצה ייעודית שלב ג'. בעקבות אירוע של הפרת צו פיקוח (צפייה בסרטים פורנוגרפיים) הוחלט להפסיק את הטיפול בשלב ג', ולשלבו בקבוצה ייעודית לשלב ב', במקביל לטיפול פרטני. לאורך השתתפותו בקבוצה, הם התרשמו מקשיים בולטים במיומנויות הבינאישיות והחברתיות ומהיעדר פניות לטיפול. בהתחלה הרושם היה כי ייתכן ויצליח להתמודד עם קשיים אלה, אך ככל שעבר הזמן הרושם הוא שככל שגברו הלחצים החיצוניים, הפניות שלו לטיפול הצטמצמה באופן משמעותי. המשבר שהחריף לאחר (חסוי) היו ככל הנראה מעבר למשאביו וכוחותיו. חרף המעידה שהתבטאה בהפרת תנאי הפיקוח, הם סבורים שחשוב שהוא ימשיך להיות משולב בעת הנוכחית בטיפול. הנאשם סירב לטיפול תרופתי.
תסקיר נפגעת העבירות, מיום 29.12.20 (תמצית): השיחה עמה לוותה בפרצי בכי אשר ממחישים להערכת שירות המבחן את המצוקה שחווה סביב הפגיעה. המתלוננת שחזרה את פגיעת הנאשם בה, לרבות תחושותיה ומחשבותיה ברגעי האימה. בשיחה עמה עלה כי במהלך הפגיעה היא חוותה איום לחייה, פחד וחרדה קיומיים, זאת לצד פגיעה קשה בתחושת הביטחון, השפלה, ופגיעה בכבודה האנושי. ניכר כי זיכרון הפגיעה נחרט ונצרב עמוק בתודעתה (עמ' 1 לתסקיר).
הפגיעה תפסה את א' בהפתעה מוחלטת, כשהיא לא מוכנה לה, בעת שישנה במיטתה, בתוך דירתה. בהיותה עודנה במצב תודעתי מעורפל של שינה, באמצע הלילה, היא תיארה בהלה ואימה על רקע ההבנה שבחדרה נמצא אדם זר שבא לפגוע בה. הפחד והחרדה הועצמו עוד יותר על רקע אי וודאות כמה זמן הפגיעה תימשך, כמה יכאב לה, כמה תסבול וכיצד זה יסתיים, אולי אפילו במוות. "חשבתי שהוא יהרוג אותי", כלשונה. שירות המבחן ציין כי בעת שא' פרסה בפניהם רגעים אלו, היא מיררה בבכי והתקשתה להירגע, מה שממחיש, להבנתם, את גודל המצוקה שהיא חווה עד כה בכל נגיעה בתוכן טראומתי זה, ועד כמה אירוע הפגיעה וחווית האימים שהתלוותה לו נמצאים בתודעתה, במלוא עוצמתם הרגשית (עמ' 3 לתסקיר).
כאחד ממוקדי הנזק המרכזיים, א' דיווחה על התמודדות כרונית מאז, עם התחושה שהיא עלולה להיפגע שוב. לדברי שירות המבחן, מדובר בתחום נזק נרחב אשר גורם לחרדה, עוררות יתר ודריכות רבה, אי שקט וקשיי ריכוז. היא גם דיווחה על תופעה פוסט טראומטית המלווה אותה מאז פגע בה הנאשם, המתבטאת בפלאשבקים מאירוע הפגיעה, בעיקר בעת שנתה. לדברי שירות המבחן, למעשה, החיים מאז הפגיעה הפכו לדרוכים ומלווים בתחושה כרונית של איום וחרדה וציפייה שמשהו רע עלול לקרות (עמ' 4 לתסקיר).
עוד ציין שירות המבחן, כי אחד המרכיבים המשמעותיים בהערכת הנזקים שנגרמו לא', הוא העובדה שהנאשם פגע בה בביתה, מקום בו חשה עצמה בטוחה ומוגנת עד אז. מאז, למעשה, מתארת כי המושג "בית", אינו ממלא עוד, מבחינתה, פונקציות של "ביתי הוא מבצרי". מדובר בפגיעה בתחושה בסיסית וקיומית של ביטחון ומוגנות (עמ' 4 לתסקיר). א' סובלת מהפרעות קשות בשינה מאז התקיפה, וצוברת עייפות ומחסור בשעות שינה וכך נפגע גם התפקוד היומיומי שלה, כהשלכה נוספת של פגיעת הנאשם (עמ' 5 לתסקיר).