בש"פ 1758/20

בשם המבקשת להצטרף כ'ידידת בית המשפט':

עו"ד גיל שפירא; עו"ד יגאל בלפור

פסק דין

השופט נ' סולברג:

1. בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.2.2020 בע"ח 57398-01-20 (השופט א' הימן), בגדרה נעתר בית המשפט לבקשת המדינה והורה על מתן צווי חדירה לטלפונים הניידים של ארבעת המבקשים, בהתאם לסעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה).

2. נדרשנו לסבב התדיינות נוסף בשאלה, כיצד יבחן בית המשפט בקשה למתן צו חדירה למכשיר טלפון, מקום שבו קדם לבקשה חיפוש בלתי-חוקי באותו מכשיר? סבב ההתדיינות הראשון בפרשה זו תואר בפירוט בהחלטתו של השופט י' אלרון (בש"פ 7917/19); אסתפק אפוא בתיאור תמציתי של השתלשלות העניינים עד הנה.

3. בעקבות תלונה על הטרדת עד המדינה, שלמה פילבר, בפרשה הידועה בכינויה 'תיק 4000', זומנו המבקשים 4-1 להחקר במשטרה במועדים שונים. במהלך חקירות המבקשים, ביקשו החוקרים לבצע חיפוש במכשירי הטלפון שלהם; משקיבלו את הסכמתם, נעשה חיפוש בטלפונים ובוצעו מספר 'צילומי מסך'. החיפוש במכשירי הטלפון נערך מבלי שהוצא צו חדירה למכשירים, וגם לא הובהר למבקשים כי הם רשאים להתנגד לחיפוש, מבלי שהתנגדות זו תיזקף לחובתם. אציין, כי משהבינו המבקשים 1 ו-2 במהלך החיפוש, שהחוקרים מעיינים בחומרים שאינם רלבנטיים לעניין מושא החקירה, ביקשו להפסיק את החיפוש, והוא נפסק. עוד אציין, כי המבקש 2, עופר גולן (להלן: גולן), התייצב לחקירה ללא מכשיר הטלפון שברשותו, ומשכך נתבקש לגשת למכוניתו בלוויית שוטר, כדי להביא את מכשירו משם; וכך עשה.

4. כשהסתיימו החקירות, הגישה המשטרה בקשה לקבלת צווי חדירה לטלפונים הניידים של המבקשים 4-1, בהתאם לסעיף 23א לפקודה. לאחר דיון במעמד הצדדים בבית משפט השלום, דיון שבמהלכו נחקרו נציגי המשטרה על-ידי ב"כ המבקשים בחקירה נגדית, הוצאו הצווים המבוקשים. בהחלטתו, התייחס בית משפט השלום לפגמים שנפלו בהתנהלותה של היחידה החוקרת, בכך שחוקרים עיינו בחומרי הטלפון מבלי שניתן צו, וללא הודעה למבקשים כי עומדת להם זכות לסרב לחיפוש. בייחוד הודגש הפגם שנפל בהתנהלות המשטרה אל מול גולן: "הדרישה מאחד החשודים שהתייצב לחקירתו מבלי מכשיר הטלפון הנייד לחזור על עקבותיו ועוד בליווי שוטר, רק כדי לחזור לחקירה עם המכשיר, מעצימה את הפגם בהימנעות המשטרה מבקשה להוצאת צו שיפוטי. עובדה זו מלמדת על תכנית חקירה שכוונה מראש לחדירה למכשיר הטלפון (מבלי צו שיפוטי)". ברם, חרף אותם פגמים, קבע בית משפט השלום, כי השיקולים העומדים מנגד, האינטרס הציבורי במיצוי החקירה, וחקר האמת, גוברים על הפגמים בהתנהלות המשטרה, ומטים את הכף לקבלת הבקשות למתן צווי החדירה. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי הוא נוטה לומר שגם אלמלא בוצע החיפוש המאולתר תחילה, היה מחליט על מתן צווי החדירה – "שכן התשתית הראייתית שהתגבשה באותו שלב, הצדיקה זאת [...] כמו כן, ולנוכח העדויות, ברור כי מכשיר הטלפון היווה אמצעי תקשורת מרכזי בין המעורבים השונים, ומכאן חיוניות הצווים לחקירה". לבסוף קבע בית המשפט, כי "לנוכח השלב הדיוני הנוכחי, וגם לאחר התחשבות בפגיעה בזכויות החשודים ובפגמים שנפלו בחקירה, מצאתי, לאחר התלבטות, לקבל את בקשת המבקשת לצווי החיפוש המדודים ואשר מציעים חיפוש 'כירורגי' ומוגדר, תחת פיקוח שיפוטי צמוד".