בקשה שהוגשה בסעד פרעתי

לפני בקשה שהוגשה בסעד "פרעתי".

לאחר עיון בה, החלטה זו ניתנת בהתאם לסע' 27א לחוק ההוצאה לפועל שכותרתה "הגשת בקשה לפי סעיפים 19, 25 , 48 או 58 ודיון בה", הקובעת כדלקמן :

"הגשת בקשה לפי סעיפים, 19, 25, 48 או 58 לחוק יהיו בדרך הקבועה בפרק כ" לתקנות סדר הדין, בשינויים המחויבים, ואולם, רשם ההוצאה לפועל, רשאי לסטות מסדרי הדין האמורים אם מצא כי הדבר יועיל להכרעה צודקת ויעילה בהליך, וכן רשאי הוא לדחות את הבקשה מבלי שקיים דיון".

עיון בתיק מעלה כי החייב, שלא היה מיוצג עד ל- 16.8.20 ע"י ב"כ. ככלל, החייב עשה דין לעצמו, ולא פעל ע"פ החלטות והודעות רבות של המזכירות ע"פ סע' 12ה לתקנות ההוצל"פ, תש"ם-1980, ולא טרח להגיב לבקשות הגדלות של הזוכה, בניגוד לשורת הדין ולחובת תום הלב בהתנהלות בהוצל"פ. אף אם יש ממש באלו מטענותיו (ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, שכן חלקן כלליות ולא נתמכות, חלקן לא רלוונטיות), ברי אין לו אלא להלין על עצמו, ואין בעצם היותו לא מיוצג כדי לעמוד לו כ"חומת מגן" לפני יתרת החוב בתיק.

לא נעלם מעיני גם, שלמרות היות החייב מיוצג, החייב ממשיך להתעלם באופן סיסטמאטי מבקשות הגדלות שהוגשו (אף לאחר מועד הגשת בקשה זו (ר' למשל ת' 116).

ככל שתינתן החלטה בימים אלו, לא יוכל גם אלא להלין על עצמו וחוסר המעש שלו בהתנהלות בתיק. קל וחומר משהינו כעת מיוצג.

מעבר לתהיות ותמיהות על תום ליבו של החייב, דומה כי אין תפקידו של המותב דנא להפוך כל אבן ואבן והחלטה בתיק, נוכח בקשה בטיעונים של הכל מכל, שהוגשה באיחור, בשיהוי ניכר, שלא ע"פ בנדרש, ושלא במסגרת התהליכים הרלוונטיים.

שכן, בענייננו, ובשיהוי ניכר, מגיש החייב התנגדויות רבות על בקשות הגדלה שכבר נחתמו בתיק, וערעור לא הוגש עליהן.

החייב תומך טענותיו בטבלה (עמ' 56 ו- 57 לבקשה), בניגוד לדרך הגשת ההתנגדות הנדרשת.

כל החייב לפרט כל התנגדות והתנגדות, במסגרת התהליך הרלוונטי בו הוגדלה הוצאה לה הוא מתנגד, בצירוף אסמכתאות, תצהירים, הפניה לסע' הרלוונטי בפסה"ד, בצירוף תדפיס חשבונית לה הוא מתנגד והטעם להתנגדות, וכל ראייה שאחרת, שכן כידוע, הנטל כעת הוא עליו.

משכך, טענת הפרעתי כפי שהוגשה נמחקת, ואידרש למתן הוראות, לשם תיקון אופן ההגשה.