מדינת ישראל נ' חורסן

בפני בקשה לפסול את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

ביום 24.6.2018, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק משטרה מס' 282326/18 (פ"ל 5647-07-18), המייחס למשיב עבירה של נהיגה בשכרות מכח הסירוב לאחר שהמשיב לא נאות למסור דגימת נשיפה.

רישיונו של המשיב הושב לו ביום 23.7.18, כאשר המבקשת הגישה בקשה ביום 24.7.18 , שם ביקשה לחדש את הפסילה כנגדו ולפסול את רשיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

לטענתה המבקשת, המשיב בסירובו מוחזק כשיכור ברף הגבוה ולאור נסיבות ביצוע העבירה והנסיבות החריגות יש משום מסוכנות למשתמשי הדרך.

כמו כן ציינה כי למשיב וותק נהיגה קצר משנת 2014 , וכבר לחובתו הרשעה אחת בגין נהיגה במצב השולל שליטה.

בדיון מיום 5.8.18, טען ב"כ המשיב כי עליו לבחון את חומר הראיות ולצורך כך, מתבקשת דחייה של מס' ימים שלא יטען לגביהם טענת שיהוי.

ביום 12.8.18 שב והתחדש הדיון בפניי, כאשר ב"כ המשיב טען לכירסום מסויים בראיות בנוגע לשפה בה שוחחו עם המשיב, שכן, כך טוען, המשיב אינו דובר את השפה העיברית ולא ניתן לדעת האם הוסבר לו כיאות משמעות הסירוב על פי החוק ובנוסף הביע טרוניה נוכח העובדה שלא מולאה דרישת המשיב לבצע לו בדיקת דם, תחת בדיקת הנשיפה.

עוד טען ב"כ המשיב כי על פי צפייה בסרטון המצוי בחומר החקירה ועל פי דברים שאמר לו דובר השפה הרוסית נשמע שהמשיב אומר ש"הרביצו לו" ואף אינו מבין בגין מה נצרכה המשטרה לעצור את המשיב.