חזמון נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. 

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 28/7/18למשך 30 יום, לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו נהיגה במהירות של 152 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, בדרך שאינה עירונית, בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש.

ב"כ המבקש חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש. לטענתו, מכשיר הדבורה שבאמצעותו נמדדה מהירות הנסיעה אינו מכשיר אמין ומהימן, וקיימות מגבלות שונות אשר מפעיל המכשיר חייב להתמודד איתן, כמו למשל לוודא כי אין תנועת כלי רכב בכיוון המקביל לכיוון נסיעת הרכב הנמדד. לטענת ב"כ המבקש, במקום שבו בוצעה המדידה, ישנו כביש עפר מקביל, ואין התייחסות בחומר הראיות לעניין נסיעת כלי רכב שם.

ב"כ המבקש הפנה לפסיקה של בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ת 31751-11-17, חנא נ' מדינת ישראל (14/1/18)), לתמיכה בטענתו בדבר חוסר מהימנות המכשיר. אציין, כי באותו עניין זוכה המערער אשר יוחסה לו מהירות נהיגה גבוהה, על פי מדידת מכשיר הדבורה, מחמת הספק.

המשיבה מתנגדת למבוקש. לטענתה, מכשיר הדבורה הינו מכשיר מהימן, שאמינותו לא נסתרה מעולם. במקרה הנוכחי הופעל המכשיר על ידי מפעיל ותיק ומיומן, אשר ביצע מלאכתו כראוי ועל פי הנדרש. לטענת המשיבה, על המבקש, כנהג אוטובוס, להקפיד לשמור על חוקי התנועה באופן מיוחד, ואין לו אלא להלין על עצמו לאחר שנתפס נוהג במהירות כה גבוהה. בעברו של המבקש שתי הרשעות קודמות.

דיון והכרעה

בעת דיון בבקשה מסוג זה, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השנייה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

על אף טענות המבקש, אני סבורה כי ניתן לקבוע קיומן של ראיות לכאורה לכך שהמבקש עבר את עבירת המהירות המיוחסת לו. הפסיקה שאליה הפנה ב"כ המבקש אינה שוללת, באופן עקרוני, את מהימנות המכשיר, ולא ניתן להסיק ממנה, כי מדידה שנערכה באמצעות מכשיר הדבורה הינה בלתי-מהימנה עד כדי שלילת קיומן של ראיות לכאורה, להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר. מכל מקום, אמינותו של מכשיר המדידה היא שאלה שבעובדה, והמקום לבירורה של שאלה זו הוא ההליך העיקרי.

יצוין, כי מחומר החקירה המונח בפניי עולה, כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן המבקש נהג במהירות של 152 קמ"ש וזאת לאחר הפחתת 5 קמ"ש מהמהירות שהוצגה במכשיר ה"דבורה". בתיק החקירה קיים גם זיכרון דברים שערך המפעיל ודי בכך בשלב זה של ההליך על מנת לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה.

לא למותר להוסיף ולציין, כי תגובתו הראשונית של המבקש לאחר שהורו לו השוטרים לעצור הייתה "אני טעיתי אני מאוד מאוד מצטער", תגובה אשר ניתן ללמוד ממנה על מודעותו של המבקש לכך שנהג במהירות מופרזת, במנותק מהשאלה מה היתה המהירות המדויקת שבה נהג באותה עת. לא זו בלבד, אלא שגם בבקשה שהגיש המבקש (טרם ייצוגו על ידי עו"ד) כל שטען המבקש היה כי הרישיון נחוץ לו לפרנסתו כנהג אוטובוס, וכי הוא מצטער על מה שקרה.