בר"ע
בית המשפט המחוזי בירושלים
|
3160-07
07/10/2007
|
בפני השופט:
מוסיה ארד - נשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
יהודה דדון
|
הנתבע:
דוד בנימין
|
| פסק-דין |
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות (כב' השופט אביטל חן) מיום 12.4.07, לפיו נתקבלה בחלקה תביעת המבקש והמשיב חוייב לשלם לו 2000 ש"ח וכן הוצאות בסכום של 500 ש"ח.
אני מחליטה לדון בבקשה כאילו נתקבלה הרשות לערער והוגש ערעור על יסוד הרשות שניתנה.
המערער הינו בעליו של מגרש בישוב גבע בנימין (אדם). המשיב הינו בעלים של מגרש שכן הגובל במגרשו של המערער. המשיב סיים לבנות את ביתו על מגרשו ואילו המערער טרם בנה את ביתו. בסמוך למגרשו של המערער מצויים מגרשים נוספים ועליהם בתים בשלבי בנייה שונים וכן בתים שבנייתם הושלמה.
כאשר ביקש המערער, באפריל 2006, להתחיל בבניית ביתו, גילה כי למגרשו הושלכה פסולת בניין. המערער פנה למשיב בדרישה כי יסלק את פסולת הבניין ממגרשו. המשיב הודה כי השליך למגרשו של המערער פסולת בניין, אך טען כי גם אחרים עשו כן.
במכתב מיום 26.7.06 דרש המערער מהמשיב לפנות את הפסולת תוך 14 ימים. המערער הזכיר למשיב במכתב כי המשיב נאות לשאת בעלות פינוי הפסולת אך דרש מהמערער להציג לו מספר הצעות מחיר כדי שהמשיב יוכל לבחור מביניהן את זו הנראית בעיניו. משהביא לפניו המערער מספר הצעות מחיר, בחר המשיב בהצעה הנמוכה שעמדה על 10,000 ש"ח + מע"מ, אך בהמשך, סרב לשאת בעלות פינוי הפסולת.
המשיב לא השיב על מכתבו של המערער. המשיב גם לא הגיש כתב הגנה.
בשיחה מוקלטת בנושא שנערכה בין המערער למשיב (בעמ' 3 לתמליל), אישר המשיב כי מתוך הפסולת המצויה על מגרשו של המערער, יש לשייך לו פסולת בקיבולת של 25 משאיות שפינוייה עולה לדבריו 5000 ש"ח. שאר הפסולת המצויה על מגרשו של המערער, שאת פינויה העריך המשיב ב - 2000 ש"ח, איננה לטענתו פסולת שהושלכה על ידו. וכך אמר המשיב בשיחה הנ"ל:
"...
המשיב: אני אומר לך יש פה 25 משאיות שלי. לא יודע מה כל השאר"
....
"המשיב: תקשיב. נעשה פה חשבון יש פה 25 משאיות זה 5000 שקל. יש פה נגיד עוד 2000 שקל בגר זה 7 אלף".
בית משפט קמא קבע, כי המשיב השליך פסולת למגרשו של המערער אך במגרש מצויה פסולת נוספת שלא ידוע מי השליכה לשם. בית משפט קמא סבר כי בנסיבות אלה לא יהא זה צודק לחייב את המשיב לשאת בעלות הפינוי של כל הפסולת שהושלכה אל מגרשו של המערער וכי יש לחייב את המשיב בעלות פינוי פסולת בסכום של 2000 ש"ח.
דין הערעור להתקבל.
על פי קביעת בית משפט קמא, מדובר במקרה הנדון במספר מעוולים בנפרד אשר גרמו לנזק בלתי ניתן לחלוקה. בית משפט קמא העריך את חלקו של המשיב בנזק בסכום של 2000 ש"ח. בית משפט קמא לא הסביר מה היסוד להערכתו זו. תמליל השיחה המוקלטת מלמד, כי חלקו של המשיב בהשלכת הפסולת גדול מזה שנקבע על ידי בית משפט קמא. בנסיבות אלה, אין לחלק את הנזק בדרך שרירותית. "אין לדרוש מהניזוק את הבלתי אפשרי, ואין להרשות למזיק להתחמק מפיצוי קורבנו, רק משום שבנסיבות מסוימות לא יוכל התובע לעולם להוכיח, איזה חלק מהנזק נגרם על-ידי המעשה של כל מזיק (ע"א 285/86 נגר נ' וילנסקי, פ"ד מג (3) 284,293). משקבע בית משפט קמא כי בנסיבות המקרה לא ניתן לחלק את הנזק בין המזיקים השונים, וכאשר המשיב עצמו הודה כי מרבית הפסולת הושלכה למגרש על ידו (ר' הציטוט הנ"ל מהתמליל), יש לחייב את המשיב, ביחד ולחוד עם המזיקים האחרים, לשאת בכל הנזק שנגרם (ר' ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 49, מיום 25.5.06).
לפיכך אני מקבלת את הערעור, מבטלת את פסק דינו של בית משפט קמא ומחייבת את המשיב לשלם למערער עבור הוצאות פינוי הפסולת סכום של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכן הוצאות משפט בשתי הערכאות בסכום כולל של 1,500 ש"ח.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ה בתשרי, תשס"ח (7 באוקטובר 2007), בהעדר הצדדים.