המבקש [פלוני] ת.ז. [...] מותר לבוא בקהל ה', ואין לחוש בו משום דין שתוקי. נימוקים בהרחבה ניתנו בנפרד בתיק.
בהמשך להחלטה של הרה"ג יקותיאל הכהן מיום ט"ו חשון תשנ"ו (8.11.1995) בתיק 31973/1 יש לחוש שהוא בנו הביולוגי של [ב'], ולאסרו על קרובותיו ממנו. וכן אם ירצה להתחתן עם קרובותיו מאביו המגדלו [ג'], טעון בירור.
ניתן ביום ז' באב התשע"ט (08.08.2019).
הרב יהודה דרעי – אב"ד הרב אהרן דרשביץ הרב אליהו אריאל אדרי
נימוקים
רקע עובדתי
לפנינו בחור [פלוני] המבקש לשאת פנויה שזינתה עמו ואף ילדה לו בן והכיר באבהותו בביה"ד. אולם במחלקת הנישואין סירבו לרשמם לנישואין, יען כי המבקש נרשם בת"ז על שם משפחת הנעורים של אמו וללא זהות האב. לטענת המבקש בביה"ד באשדוד ביום כ"ד בתשרי תשע"ט (03.10.2018), אביו הוא [ג'] אשר נשא את אמו כדמו"י לפני יותר מעשרים שנה בהיותו כבן שנתיים, וחיו יחדיו עד לפטירת האב לפני כחמש שנים. גם האם נפטרה לפני מספר חודשים. בכל אותם שנים הוא גדל בביתם ואביו הנ"ל גידלו כבנו לכל דבר, כך שאינו מבין מדוע אינו רשום על שמו. אולם לדברי העדים באותו דיון, הם מכירים את המבקש זה כעשרים שנה ויודעים כי [ג'] הינו אביו החורג אך אינו אביו הביולוגי. כמו כן העידו שגדל בבית הסבתא (אם אמו), משום שאמו לא היתה בריאה בנפשה כדי לגדל את הבן.
אכן, בדיון לפנינו חזר בו המבקש מדבריו, ואישר כי בהיותו בגיל כ-15 שנה גילתה לו אמו כי אביו הביולוגי הינו [ב'] מרחובות. גם הסבתא (אם אמו) הופיעה בפנינו וסיפרה, כי בתה היתה נשואה לפני כ-33 שנים בנישואין אזרחיים עם [א'] ונולד להם בן משותף, ושבע שנים לאחר פטירת בעלה נולד הבן השני שהוא המבקש. לדבריה, שמעה מבתה כי אביו הביולוגי הוא [ב'] מרחובות, אשר בהיותה בחודש הראשון להריונה ברח לחו"ל, ואיש אינו יודע על זהותו מלבדה וכן הבן עצמו אשר שמע על כך מפיה בהיותו כבן 15 שנה. לאחר תום הדיון הגיעה לידינו החלטה שניתנה בביה"ד ברחובות ביום ט"ו בחשון תשנ"ו (08.11.1995) אודות בקשת היתר נישואין של אם המבקש, ובה נרשם כי ילדה השני הוא ממר [ב'] אשר נולד מחוץ לנישואין ואין בהחלטה זו כדי לחייבו במזונות עד שמיעת עמדתו מאחר ונמצא בחו"ל, והתירו להשיאה לאחר בירור כי שמה אינו נכלל ברשימת מעוכבי הנישואין.
השאלות להלכה בנדון שלפנינו
א. פנויה שילדה בזנות בעיר שיש בה רוב כשרים האם צריך לעיכובא שתאמר לכשר נבעלתי כדי להכשיר את הולד לקהל. ב. מה שהצריכו הרמב"ם והשו"ע תרי רובי האם הוא רק ליוחסי כהונה או גם ליוחסי קהל. ג. האם דירה שכורה או חדר במלון נדון כקבוע. ד. האם מועיל תרי רובי רק כשנבעלה בפרשת דרכים או גם כשנבעלה בתוך העיר. ה. כיום שאין דלתות העיר נעולות האם דין העיר – כדין פרשת דרכים לענין תרי רובי. ו. פנויה שילדה בזנות האם יש לחוש בזמן הזה שמא זינתה עם פסולי קהל כגון נתין או ממזר או אחד משבעה עממין. ז. האם יש לחשוש לזנות עם קרובים. ח. האם הולד נדון כקבוע או כדין פירש מהרוב.
תשובה
א. לכאורה הדיון המונח על פתחינו, הוא פנויה שילדה בזנות ואומרת לפלוני כשר נתעברתי, אשר דינה מפורש בש"ס ובכל הפוסקים שהיא נאמנת להכשיר את הולד לבוא בקהל, ובפרט כשזינתה בעיר שיש בה רוב כשרים אצלה כמו בנ"ד. ברם לכשנתבונן נראה שאין הדבר פשוט כל כך בנדון שלפנינו, שהרי מכל העדויות שנשמעו בפנינו עולה שהאמא היתה לוקה בנפשה, אלא שלא ברור האם היתה בגדר "שוטה" שאינה מודעת למעשיה. שכן לפי עדות אחד העדים, היתה מודעת למעשיה אך לא מספיק כדי לגדל את בנה, וכן משתמע מדברי הסבתא – שבתה היתה "חולה קצת". אולם לדברי העד השני, היו פעמים שלא היתה מודעת למעשיה, וכן משתמע מדברי הבן "אמי לא היתה במצב בריאותי טוב ולא היתה במצב שהיא יכולה לדבר". ונמצא שגם אם נייחס משקל לדברי הסבתא והבן אשר שמעו ממנה שנתעברה מאיש פלוני בצירוף החלטת ביה"ד הנז"ל – כמי שנבדקה האם בפנינו ואמרה לפלוני כשר נבעלתי, אפשר שאין בזה כדי להפקיע מהבן דין של שתוקי – שמכירים את אמו ואין מכירים את אביו, אשר דינו מפורש בש"ס (קידושין עד, א) שהוא ספק ממזר. וכן נפסק להדיא ברמב"ם (הלכות איסו"ב פט"ו הלכה יא):
"פנויה שנתעברה מזנות אמרו לה מהו העובר הזה, אם אמרה כשר הוא ולישראל נבעלתי הרי זו נאמנת והבן כשר, ואע"פ שרוב העיר שזנתה בה פסולים. ואם לא נבדקה אמו עד שמתה או שהיתה חירשת או אילמת או שוטה וכו', הרי זה ספק ממזר [...] וזה הוא שנקרא שתוקי – שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו ודאי."
האי לישנא: "או שהיתה שוטה", מורה בעליל דאפילו שאמרה לכשר נבעלתי אין בכך כלום וחשיב כמי שלא נבדקה כלל, שאל"כ מה הוסיף בדין השוטה על פני מי שלא נבדקה שכתב קודם לכן, וז"פ. וזאת הלכה העלה השו"ע (אהע"ז סימן ד סעיף כו), בזה"ל: "פנויה שנתעברה וילדה, אם אינה לפנינו לבודקה או שהיא שוטה או אילמת וכו', אין זה אלא ספק", ע"ש. מיהו כד דייקינן טובא במשנת רבותינו הראשונים והאחרונים בכולא דהאי מילתא עד להכרעת גדולי הפוסקים בהאי פסיקתא, נראה שהבן שלפנינו כשר הוא לבוא בקהל בלי שום חשש ופקפוק.
תנינן בכתובות (יג, א): "היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה, מאיש פלוני וכהן הוא. רבן גמליאל ור"א אומרים נאמנת, ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין". ובגמ' פליגי אמוראי, האם נאמנת אף שהיו רוב פסולין אצלה, והאם נאמנת גם לגבי בתה. ואיפסיקא הלכתא כריב"ל דאמר, לדברי המכשיר – מכשיר אף ברוב פסולין. וכן כרבי יוחנן דאמר, לדברי המכשיר בה – מכשיר אף בבתה. ומסקינן התם (יד, א): "א"ל שמואל לרבי יהודה שיננא הלכה כר"ג, ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה", ע"ש.
ועוד תנינן בקידושין (עד, א): "אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי. מאי בדוקי אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת, כמאן כרבן גמליאל? תנינא חדא זימנא". ומסקינן – דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל, דאי מהתם הו"א דלא מכשר ר"ג אלא ברוב כשרים ואתא א"ש למיכשר אף ברוב פסולין אצלה. ואיפסיקא הלכתא כאבא שאול.
וגם הלום תנינן בכתובות (יד, ב): "אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן המעיין ונאנסה, אמר רבי יוחנן בן נורי אם רוב העיר משיאין לכהונה הרי זו תינשא לכהונה". ופרכינן בגמ': "ר' יוחנן בן נורי דאמר כמאן, אי כר"ג אפילו ברוב פסולין נמי מכשר, אי כרבי יהושע אפילו ברוב כשרים נמי פסיל. א"ל הכי אמר רב יהודה אמר רב בקרונות של ציפורי היה מעשה, וכדרבי אמי דאמר והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרין עוברת לשם", והיינו תרי רובי כשרים – רוב סיעה ורוב העיר, כמבואר ברש"י שם. ואיפסיקא הלכתא: "אמר רב הלכה כרבי יוסי", והיינו דבעינן תרי רובי ליוחסין, כמבואר בתוס' (שם ד"ה מאן), ודלא כרבינו חננאל דפסק כרב חייא בר אשי דקאמר דלא הצריך רב תרי רובי אלא כהוראת שעה, אבל לדורות בחד רובא סגי, עי"ש.
הא קמן ג' מתניתא אשר נפסקו כולן בדינא דתלמודא, אף שלכאורה חלוקים המה זה מזה בתכלית. שכן במתני' דראוה מעוברת (כתובות יג, ב) פסקינן כר"ג דנאמנת להכשיר עצמה ובתה אף שהיו רוב פסולין אצלה, ומיהו לכתחילה אין סומכים על פיה אא"כ היו רוב כשרין אצלה. ואילו במתני' דשתוקי (קידושין עד, א) פסקינן כא"ש דנאמנת להכשיר את בתה גם לכתחילה אף כשהיו רוב פסולין אצלה. ולעומתם במתני' דתינוקת שנאנסה במעיין (כתובות יד, ב) פסקינן כרבי יוסי, שאין משיאין אותה אא"כ היו תרי רובי כשרין אצלה.