השופטת א' פרוקצ'יה:
רקע, הליכים, וטענות הצדדים
1. לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט שמואל ברוך) בה הורה לאסור את המערער (להלן גם - בעז מנור) במסגרת הליכי בזיון בית המשפט. המערער ביקש לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט קמא, ובקשתו נדחתה בערכאה הדיונית, ונתקבלה בבית משפט זה (כב' השופט ג'ובראן).
2. כנגד המערער הוגשה בקשה לאכיפת פסק חוץ שניתן נגדו בקנדה בקשר למעורבותו בקבוצת חברות PORTUS. המשיבה, חברת KPMG, מונתה כונסת נכסים על נכסי הקבוצה. במסגרת הליך אכיפת הפסק, הגישה המשיבה בקשה למינוי כונס נכסים זמני לתפיסת יהלומים בשווי של כ-9 מליון דולר, אשר נטען כי הם מצויים ברשותו של המערער. בית המשפט נעתר לבקשה, ומינה ככונס נכסים זמני, את עו"ד תדמור.
כונס הנכסים הזמני פנה לבית המשפט במסגרת תפקידו לקבלת צו כנגד מנור להמציא לידיו את היהלומים שבחזקתו. ניתן צו שיפוטי כאמור, ומשהיהלומים לא הומצאו, פתח הכונס הזמני בהליך שיפוטי כנגד מנור על-פי פקודת בזיון בית המשפט, כדי לחייבו באמצעות מאסר להמציא את היהלומים. במסגרת הליך זה, העיד מנור כי היהלומים אינם ברשותו וכי הוא מסר אותם בנאמנות לידי אחד, מר יצחק טויב, המסרב להחזירם לידיו, בין בעין ובין בשווה-ערך. על-פי גרסת טויב, כפי שהושמעה בבית המשפט, היהלומים אכן הופקדו בידיו, אך לטענתו, הוא החזירם. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי הוא אינו מכריע במסגרת הליך בזיון בית המשפט איזו מן הגרסאות - של מנור או של טויב - היא הנכונה. עם זאת, הוא הורה על מאסרו של מנור, וזאת בנימוק שהוא החזיק את היהלומים שלא כדין, ועליו הנטל לשכנע כי הם יצאו מתחת ידיו ואינם בתחום השגתו. עוד נקבע, כי אם למנור טענה כלפי טויב, עליו לבררה במסגרת יחסיהם ההדדיים, ואין הדבר גורע מאחריותו שלו כלפי הזכאים לכספים. עוד קבע בית המשפט קמא כי גרסתו של מנור אינה הגיונית, ודרך התנהלותו מחזקת את גרסת המשיבה. גרסתו נמסרה בדרך לא אמינה ולא משכנעת, ויש להעדיף בנסיבות העניין את עמדת הכונס הזמני. לאור כל אלה, הורה בית המשפט כי המערער ימציא לידי הכונס את היהלומים בתוך 7 ימים מיום מתן ההחלטה השיפוטית ב-10.1.06, ואם לא יעשה כן, ייאסר מעת לעת עד שיתרצה וימסור את הרכוש.
3. המערער ערער לבית משפט זה על ההחלטה לאסור אותו במסגרת הליכי בזיון בית המשפט. טענתו המרכזית היא, כי הנכסים שחוייב למוסרם אינם מצויים ברשותו או בשליטתו, וכי הם הועברו לטויב ולא הוחזרו לו. טויב נחקר בידי בית משפט קמא, והודה כי הנכסים הועברו אליו, אך לגרסתו, הם הוחזרו למנור. בית המשפט קמא לא הכריע במחלוקת העובדתית בידי מי מוחזקים היהלומים והיכן הם נמצאים. אלא הוא קבע, כי גם אם הם נמצאים בנאמנות אצל אדם אחר, היה על המערער לפעול ביתר נמרצות כדי להעבירם מידי הנאמן לידיו של הכונס הזמני.
לטענת המערער, בית המשפט חייבו לבצע דבר שהוא מעבר ליכולתו לבצע, והשית עליו מאסר כאמצעי חסר נפקות לבצע מעשה שהוא מעבר לכוחו. לא לכך התכוון מוסד בזיון בית המשפט, בתיתו כוח לבית המשפט להטיל מאסר על אדם כאמצעי אכיפה של צו שיפוטי. הליך בזיון בית משפט נועד להביא לאכיפת צו שיפוטי, במקום שביצוע הצו הוא אפשרי ובר-השגה. אין להחילו מקום שביצוע כזה אינו אפשרי.
4. המשיבה טענה כי בית המשפט קמא לא האמין למנור כאשר טען כי הוא נעדר שליטה על היהלומים במקום הימצאם. עליו לכבד את צו בית המשפט שניתן, והפרתו מצדיקה את מאסרו עד שיביא למסירת החזקה ביהלומים לכונס הזמני. מנור לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הוא אינו יכול למלא אחר החלטת בית המשפט קמא ולמסור את היהלומים לכונס, ולפיכך דינו להיאסר במסגרת הליכי בזיון בית המשפט.
5. ביום 13.3.06, במסגרת הערעור שבפנינו, נדונה בפנינו בהרחבה טענתו של המערער לפיה היהלומים נשוא המחלוקת אינם נמצאים בהישג ידו. בעקבות דיון זה, החלטנו לאפשר לו למצות פעולות נוספות לאיתור הנכסים, ולהגיש לנו הודעה משלימה בענין זה.
6. בהודעה משלימה מיום 17.4.06, הודיע המערער כי נקט שורה של הליכים במטרה לאתר את היהלומים שהופקדו בידי טויב, ואשר לטענתו, הוא ממאן להשיבם. אלה, בקצרה, ההליכים שננקטו:
ביום 30.3.06 הגיש המערער תובענה כנגד טויב בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בה נדרש צו עשה המורה לטויב להשיב כספים ויהלומים שהופקדו בידיו לכונס הנכסים הזמני. כן נתבקשו סעדים זמניים שונים, כגון צו "מרווה" כנגד טויב למנוע כל פעולה בנכסים עד להכרעה בתובענה, וצו "אנטון פילר" לביצוע חיפוש ותפיסת היהלומים או תמורתם שבידי טויב; כן נעשתה פנייה לכונס הזמני כי יסכים לשמש "תופס הנכסים" על פי תקנה 387 לתקנות סדר הדין האזרחי.
ביום 30.3.06 נעתר בית המשפט המחוזי למתן צווי "מרווה" ו"אנטון פילר" על יסוד הראיות שצורפו לבקשות. הצווים הותנו בהפקדת ערבויות שניתנו על ידי המערער. במסגרת זו, מונה רו"ח איציק כ"תופס נכסים".
7. עם מתן הצווים ומינויו של רו"ח איציק כתופס נכסים, החלו פעולות של חקירה ובדיקה ביחס למקום הימצאם של היהלומים. לבקשת ב"כ המערער, ביום 31.3.06 הורחבו הצווים הזמניים גם לנכסים המצויים בידי חברת חלפנות "צ'יינג'", המנוהלת בידי טויב, וכן לנכסים ומסמכים המצויים בידי אשתו, בת-שבע. כן בוצעו ביום 30.3.06 פעולות חיפוש ותפיסת נכסים ומסמכים בביתו של טויב, ובמסגרת הליך החיפוש נשאל טויב, על ידי רו"ח איציק וב"כ המערער שאלות שונות הקשורות למסמכים ולנכסים שהועברו לידיו.
8. בהמשך לכך, ביום 6.4.06, העיד טויב בבית המשפט. הוא טען בעדותו כי החזיר את כל היהלומים לגיסתו של מנור, ואינו חייב עוד נכסים או כספים כלשהם למנור. במסגרת עדותו, הושמעה גם קלטת שיחה בינו לבין מנור מיום 16.11.05, אשר לטענת מנור, חושפת בבירור את העובדה כי היהלומים מצויים בידיו של טויב, וכי העיד לשקר כאשר טען כי החזיר אותם לגיסתו של מנור.
9. ביום 10.4.06 הורה בית המשפט לטויב, על-פי בקשת ב"כ המערער, למסור מסמכים שונים בתוך 24 שעות.
10. ביום 17.12.06 הגיש המערער בקשה לבית המשפט המחוזי על פי פקודת בזיון בית המשפט, ובה ביקש לכפות על טויב לקיים את הצו השיפוטי שהוצא נגדו למסירת מסמכים שונים המתעדים את מסלול העברתם של היהלומים והכספים שהמערער הפקיד בידיו. בכלל מסמכים אלה היו גם מסמכים המתייחסים לחשבון בנק באוסטריה, שהיה בשליטתו של טויב ורשום על שם אשתו. בעניין הבקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט תלוי ועומד הליך בפני בית המשפט קמא שטרם הסתיים.
11. בהודעתו מיום 27.5.07 מבקש הכונס הזמני של המשיבה לדחות את ערעורו של מנור בפנינו, בטענה כי הוא נוקט בטקטיקה של חיפוש פתח מילוט מהדין באמצעות נקיטת הליכים כנגד אחר, וכל זאת על מנת להרחיק מעצמו את האחריות הרובצת עליו להעברת היהלומים לכונס. בהודעה זו מודיע הכונס הזמני כי מתנהל במקביל הליך שיזמה המשיבה כנגד בני הזוג טויב, אולם הליך זה אינו עוסק ביהלומים, ולכן אינו צריך להשפיע על צו המאסר כנגד מנור, המתייחס לענין היהלומים. במקביל לכך, מנהלת המשיבה הליך כנגד מנור, בבקשה לאכיפת פסק חוץ. לטענת הכונס, הוכח בהליך כי מסירת היהלומים הוא עניין הנתון בשליטתו של מנור, וכל עוד הוא לא ייאסר, יש להניח כי היהלומים לא יומצאו. הכונס מבקש אפוא, לדחות את הערעור באופן שיאפשר את ביצוע צו המאסר שהוצא כנגד מנור על פי פקודת בזיון בית המשפט.
ביום 1.7.07 הציג הכונס בקשה מטעם מנור שהוגשה לבית המשפט המחוזי לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ הקיים כנגדו. מתוכנה של בקשה זו הוא מבקש להסיק כי המערער מבקש להימלט מן הארץ. בכך הוא מוצא חיזוק נוסף לבקשתו לדחות את הערעור, ולאמץ בכך את צו המאסר שהוצא נגד מנור במסגרת הליך בזיון בית המשפט. עד כאן לתיאור הרקע וההליכים בסוגיה שלפנינו.
הכרעה