ביהמ"ש: ניתן למחוק כתב אישום בגין עבירות מס גם לאחר שהוגש

1.      החלטה בבקשת בא כח הנאשמים שיורה בית המשפט על מחיקת כתב האישום באשר מתאימות הנסיבות לקנס מנהלי. זאת, לאחר שהסירו הנאשמים את מחדליהם.

2.      אבן הפינה לבקשה בהלכת בית המשפט העליון בבג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ. עו"ד כרמלה אוסטפלד ואח' [פ"ד מ"ו (3) 501], בו נקבע, כלשון בית המשפט העליון, שמקום בו מתאימות הנסיבות להטלת קנס מנהלי, זו היא "דרך המלך".

3.      התביעה - מתנגדת. ניתוח טענות התביעה מלמד על שתי טענות עיקריות: האחת, חומרת הנסיבות, והשניה, כי הוסרו המחדלים רק לאחר הגשת כתב האישום.

4.      להערכתי, הדיון המשפטי בשאלה מתי ראוי לאפשר את סיומה של פרשה בדרך של קנס מנהלי ומתי אין מנוס מהגשת כתב אישום, לא הגיע כדי מיצויו. בפרט באותן נסיבות בהן כבר הוגש כתב אישום, כבענייננו, אך סבור הנאשם שעומדת לו הזכות לקנס מנהלי. כך, למשל, יש מקום לדון בשאלה, עד כמה יש בעצם הגשת כתב האישום משום שיקול רלוונטי בכל מקרה. טול דוגמא: שני נאשמים שנסיבותיהם דומות וכך גם העבירות שביצעו. האחד, מגיע תיקו לתובע זריז המגיש כתב אישום כהרף עין, וממילא, אם מסיר הוא את מחדליו, עושה הוא כן כבר לאחר שהוגש כתב האישום; והשני, דומה להפליא לחברו בכל דבר ועניין, אך מונח תיקו על שולחנו של תובע שאינו נמנה עם המהירים, ועד שסובר אותו תובע להגיש כתב אישום, כבר מוסרים המחדלים. ספק האם מוצדק להבחין בין שני אלה רק בגלל מועד הגשת כתב האישום. עם זאת, אין משמעות הדברים, שמועד הגשת כתב האישום בהכרח אינו רלוונטי, בפרט, אם ניתן ללמוד מהנסיבות שאלמלא הוגש כתב האישום, מוסיף היה הנאשם וטומן את ידו בצלחת, ורק זמן רב לאחר שהוגש טרח והסיר את מחדליו. אין, אפוא, בהלכת אפרתי הנ"ל כדי למצות את הדיון בנושא.

5.      דומני, ששני המבחנים העיקריים צריכים להיות אלה:

א.            האם מתאימות הנסיבות לגופן להטלת קנס מנהלי, לאמור, כי אלמלא הגשת כתב האישום, ואם מסיר היה הנאשם את מחדליו במועד, ניתן היה להסתפק בקנס מנהלי;

ב.             והאם ניתן להעריך, בשים לב לנסיבות העניין, שאלמלא הוגש כתב האישום, לא היו המחדלים מוסרים, ואפילו הוסרו, לא היה הנאשם עושה בכיוון זה אלא באיטיות, בגרירת רגלים, ורק בעטיו של כתב האישום נחלץ להסיר את מחדליו במהירות הראויה.

6.      אף כי, ולא אסתיר, דומני, שנסיבות העניין גבוליות הן, נוטה דעתי לעמדת ההגנה, וזאת, נוכח תשובת המאשימה שלא היה בה כדי לספק.

א.            אשר לשאלה האם, בבסיס מהותה, מתאימה הפרשה לקנס מנהלי. בתשובתה תיארה המאשימה את חומרת הפרשה, לדעתה, ואולם נעדרה מתשובתה הצהרה פשוטה ומפורשת, כי, מכל מקום, ובלא קשר למועד הגשת כתב האישום, אין על הפרק פרשה המתאימה לקנס מנהלי. אילו סברה כך התביעה, מובטחני שהייתה היא מדגישה זאת בראשית דבריה, אך לא עשתה כן. בשולי האמור עוד אציין את טענת ב"כ הנאשמים, כי את תשובת המדינה לבקשה שנשלחה מטעמו בבקשה לביטול כתב האישום לא הגישה כלל התביעה אלא נציג מחלקת החקירות. לשון אחר: בהעדר תגובה מנומקת ומפורטת לפיה אין על הפרק פרשה המתאימה לקנס מנהלי נזקק בית המשפט למסקנה כי הולמות נסיבות העניין קנס מנהלי.

ב.             ומכאן לשאלה האם ועד כמה משליכה הגשת כתב האישום על המסקנה המשפטית הראויה. העבירות שעל הפרק בוצעו בשנת 2004 ובשנת 2005. כתב האישום הוגש בשנת 2007. המחדלים הוסרו בשלהי 2008 או בראשית 2009. הדבר אף נעשה בהסכמת המאשימה, שבהגינותה אותה מוצא בית המשפט לציין לחיוב, נכונה הייתה להיעתר לבקשת ההגנה בעניין (ראה, למשל, בפרוטוקול הדיון מיום 24.11.08). אף כי, ללא ספק, אין על הפרק נאשמים שנחפזו במיוחד להסרת מחדליהם, עדיין אין על הפרק גרירת רגלים קיצונית ואף המאשימה לא טענה כך. גם אם בגבול שורת הדין נכון אני גם בהיבט זה להסיק את המסקנות אליהן שואפת ההגנה. על שולחני גם החלטתו של בית משפט זה בת.פ. 4153/04 שבנסיבות שהן לכאורה אף חמורות יותר נכון היה להורות על מחיקת כתב האישום.

7.      כללו של דיון, נכון אני להיעתר למבוקש. כתב האישום יימחק.

ניתנה היום י' באב, תשס"ט (31 ביולי 2009) בהיעדר הצדדים.

005757/07פ  130