ביהמ"ש לתעבורה - שרות המבחן איננו עומד במשימה של של"ץ לעברייני תנועה

הבעיה בקליפת אגוז - שרות המבחן איננו יכול לעמוד במשימה של של"ץ לעברייני תנועה

1.         הבעיה בפנינו פשוטה היא.  בית המשפט איננו יכול להטיל עונש חוקי ולגיטימי המופיע בחוק כאמצעי ענישה.  זאת משום ששירות המבחן הממונה על ביצוע העונש איננו יכול לעמוד בלוח זמנים סביר.  התוצאה היא שבית המשפט איננו מטיל עונש זה.  האם המצב תקין ומה לכן על בית המשפט לעשות?

2.         זוהי דוגמא לתופעה  שאין לקבל בה בית המשפט איננו מבצע את מלאכתו משיקולים מנהלתיים שאינם קשורים אליו כלל.  כיצד היה הציבור מגיב לו בתי המשפט לא היו שולחים אנשים מסוכנים לבתי הסוהר משום שאין אמצעי טכני (למשל רכבים) להעבירם לבתי הסוהר?  חוששני שהמצב הקיים הוא כזה.

3.         וכדי להסביר את החלטתנו, נסביר בתחילה את מהות עונש השל"ץ, מדוע לא ניתן להשתמש בו בתעבורה, ומה קרה בענייננו.

שירות לתועלת הציבור כעונש עדיף

4.         בעולם כולו ובישראל בפרט מתחזקת לאחרונה הדעה הסוברת כי הענישה הכואבת שמטרתה הרתעתית איננה תמיד התשובה המתאימה לכל התנהגות שהוגדרה כעבירה על החוק.  ריבוי התוכניות העוסקות בגישור פלילי (גם בישראל) הוא רק אחת ההשלכות של מגמה זו. ^[1]

5.         יחד ובמקביל גוברת הדעה מן הראוי להטיל על הנאשמים חובה לשלם את חובם באמצעות שירות לתועלת הציבור (להלן: "של"צ").  יש היגיון רב בכך.  נאשמים מוענשים על נזק שגרמו לחברה.  במקרים רבים (כגון במאסר) מוטלת עלות הענישה על החברה כך שנמצא הציבור לוקה פעמיים.  לא די שהעבריין גרם את הנזק, אלא שצריכה המדינה לשאת בהוצאות הענישה?  למה צריך הציבור לשאת בהוצאות המאסר שבהם עליו להאכיל, להשקות, ולטפל בעבריין על חשבון האנשים ההגונים?

6.         מבחינה זו, שירות לתועלת הציבור מהווה עונש הולם.  אין ספק שמדובר בענישה משום שעל הנידון להקדיש על חשבונו ועל חשבון זמנו החופשי מספר שעות לא מבוטל.  מאידך גיסא, יוצא הציבור נשכר מענישה זו.  הנידון תורם ממרצו ומכוחו לטובת החברה ללא שום תמורה ועל ידי כך מפצה את הציבור לפחות על חלק ממה שגרם לו.

7.         מעבר לכך, עונש זה מהווה עונש חינוכי לנאשם ומפגיש אותו עם אוכלוסייה נזקקת שפעמים רבות לא ידע על קיומה.  הניסיון גם מראה כי סוג זה של עונש נתפס על ידי הנידון בצורה אוהדת יותר וגורם לעוינות מופחתת בינו לממסד.

8.         מבחינות מסוימות הרי עונש של שירות לתועלת הציבור (של"צ) הוא העונש המתאים לעברייני התעבורה.  אלו  הם המתאימים ביותר לדרך זו של ענישה.  רובם של עברייני התעבורה הם אנשים מן היישוב, בעלי פרנסה ומשפחות, שמצאו עצמם על ספסל הנאשמים בשל עבירות תנועה שייתכן והן חמורות, אך אינן מעידות על האופי העברייני של מבצעיהן.  יתירה מזו, רובם הם בעלי הידע, היכולת, והריסון העצמי הדרוש לשם ביצוע שירות לתועלת הציבור.

9.         המחוקק נתן דעתו לכך וההסדר המקובל של שירות לתועלת הציבור על פי סימן ד1 חל כמובן גם על עבירות תנועה.  יתירה מכך, לגבי עבירות תנועה ישנו סעיף מיוחד (62ב' לפקודת התעבורה) המבקש כי צו השירות יהיה ככל האפשר בבית חולים שבו מאושפזים פצועי תאונות דרכים.

10.        אשר לכן העונש הוא לא רק מתאים וצודק אלא גם בעל אפקט חינוכי.  מי שעבר עבירה, יתכבד ויעזור לנזקקים וישנן פנים רבות לעזרה זו.  הוא יכול לעזור בבתי חולים, בתי אבות, בתי ספר, מרכזים קהילתיים, בתי תמחוי, ובמקומות רבים אחרים.

11.        היתרון בעונש השל"ץ הוא בכך שהעונש עוזר לחברה כולה ומאפשר לנהג להמשיך לנהוג ולפרנס את משפחתו.  עיקר השימוש בעונש זה הוא בעבירות ללא קורבן (כגון מהירות מופרזת) ותאונות דרכים קלות יחסית, אך ניתן גם לעשות בו שימוש למגוון רב של עבירות.

12.        בידי מותב זה נמצאים מאות תסקירים מסכמים של עונשי של"ץ שניתנו במהלך השנים.  מאלו עולה בבירור כי הנענשים ביצעו ועזרו רבות למוסדות בהם הועסקו.  במקרים רבים הם המשיכו להתנדב זמן רב אחרי סיום המחויבות הרשמית.

מדוע אם כן לא נעשה שימוש בעונש זה?  והטענות המקובלות על 'תקציב' שלא ניתן לקבלן

13.        לו היה הדבר בידי שופטי התעבורה, היה נעשה בו שימוש רב הרבה יותר, אך מבחינה טכנית הדבר איננו אפשרי.  זוהי לא רק דעתי האישית, אלא גם דעתם של עמיתי שופטי התעבורה.  הבעיה היא שכל בקשה לתוכנית של"ץ ואפילו ללא תסקיר מפורט לוקחת כששה חודשים ויותר כשלעיתים רבות מתבקשת דחייה.  המשפטים מתארכים פלאים, האפקטיביות של הענישה מתעמעמת, ועוד.

14.        בקצרה, הסרבול הרב והדחיות הלא מעטות אינם מאפשרים לעשות שימוש בכלי ענישה זה.  בפועל לכן, השימוש בשל"ץ לצערנו הוא שולי שבשולי.

15.        לטענתם של קציני המבחן, הבעיה היא עודף המקרים המונחים על כתפי קציני/ות המבחן שמספרם מועט יחסית.  צריך לזכור שקציני המבחן מטפלים במגוון רב של נושאים כולל תסקירי מעצר (תסקירים לאנשים במעצר), תסקירים על עבירות חמורות, ביצוע צווי מבחן ועוד ועוד.  ממילא 'עברייני התעבורה' שהם ברובם הגדול אנשים נורמטיביים ושומרי חוק נמצאים בתחתית רשימת העדיפויות והתוצאה ברורה.

16.        כפי שציינתי כבר למעלה, מדובר בטענה שלא ניתן לקבלה.  איך היינו מגיבים אם בתי המשפט לא היו שולחים אנשים למאסר בנימוק שאין תקציב להסעתם לבתי הכלא?  איך היינו מגיבים אם קנסות לא היו ניתנים משום שאין אפשרות לרישומם? וכן הלאה.