ביהמ"ש: יש ליצור מדרג בענישה בעבירות שכרות

הבעיה בקליפת אגוז: עונש מינימום זהה לעבירות קלות להפליא ולעבירות קשות מאוד

1.         עונש המינימום על מי שנהג כשבגופו נמדדה כמות אלכוהול למעלה מהמידה הרשומה בחוק הוא שנתיים ימים.  הבעיה בחוק זה היא שהוא מכליל בתוכו נהגים שמידת סיכונם קלה היא יחסית (ברמה של נהגים ששתו מעט, ולו היו מודעים לכמות), יחד עם נהגים המסכנים את חיי הציבור ממש (ששתו עד לרמה שאינם כשירים להליכה וקל וחומר לנהיגה).  הכללה זו איננה מידתית ונוגדת את ההיגיון.

2.         הפתרון הברור הוא ליצור מדרג בעבירות השכרות ועונשים שונים לרמות שונות של אלכוהול.  אין לנו אלא לקרוא למחוקק כדי שיעשה כך.  כשם שבנהיגה במהירות מופרזת מוסכם על כולנו כי ישנן דרגות חומרה שונות, כך צריך להיות בעבירת השכרות.  בינתיים, מן הראוי לדעתנו  כי בית המשפט ישתמש בצורה מרחיבה בסמכותו להורות על פסילה קצרה יותר מעונש המינימום, כפי שכפי הנראה התכווין המחוקק כשחוקק חוק זה.   זאת כמובן במקרים המתאימים ותוך הצעת עונש חילופי הולם.  בשל החשיבות הרבה של שאלה זו לנהגים רבים שהואשמו בשכרות, לא מצאנו מנוס מלהאריך מעל למקובל על מנת להתייחס אליה בצורה מעמיקה ועקרונית.

3.         לצורך הסבר מסקנתנו, נסקור בקצרה את השימוש באלכוהול, את הענישה החמורה שבחוק, את הסכנות השונות בנהיגה בשכרות ברמות שונות, את היתרון והבעייתיות שבעונשי מינימום, ועונשים תחליפים אפשריים.  לאחר מכן, נשקול את הענישה במקרה שלפנינו, ומסקנתנו היא שלאור רמת האלכוהול הנמוכה, זהו המקרה המתאים להפחית מעונש המינימום ולהעלות את עונש השל"ץ.  ונסיים שוב בקריאה למחוקק לדרג את העונש על הנהיגה בשכרות, ויפה שעה אחת קודם.

השימוש ביין בחברתנו - מסרים כפולים שאינם תמיד תואמים

4.         המנהג של שתיית יין איננו מנהג פסול והיה מקובל בתרבויות שונות לציון אירועים משמחים וכבר נאמר: "ויין, ישמח לבב-אנוש" (תהילים פרק ק"ד פסוק ט"ו). לא לחינם נקבע בהלכה כי אדם צריך לשמח את בני ביתו ביין (בחג), ולא לחינם קיימות ברכות מיוחדות רק ללחם ולגפן.  ניתן לאמר ששתיית יין שזורה במסורת היהודית והיא חלק בלתי נפרד מן התפילות, החגים והשמחות.  בפורים אף יש חובה הלכתית (שיש מחלוקת בגדרה) לשתות בכמות לא קטנה והדברים ידועים.

5.         כמובן, במקביל ישנן אזהרות מפני שתייה מוגזמת. כבר בספר משלי נאמר "אל-תהי בסבאי-יין" (משלי פרק כג' פס' כ').  תשבחות ושירי - הלל ליין מופיעים במקורותינו לא אחת (כולל גם גנותו, סכנותיו , ותקלותיו).  אך ככלל דומה שיהיה זה מן האמת לטעון כי היהדות איננה בעלת יחס שלילי לשתיית יין (במידה).

6.         יש להדגיש בבואנו לדון במשמעות החוק, כי לא השתייה אסורה, ואפילו לא שתייה מרובה, כי אם פעולות מסוימות תחת השפעתה.  נהיגה, טיסה, או פעולות אחרות הדורשות שיקול דעת ושליטה מלאה על התודעה הן האסורות בזמן השתייה.  באשר לשתייה עצמה, הרי זו לא רק שאיננה אסורה אלא לפעמים מעודדת על ידי הציבור והתרבות.  נרצה בכך או לא, עובדה היא כי כיום אנשים צעירים רבים רואים בשתיית משקאות אלכוהוליים חלק מתרבות הפנאי.  זהו המצב הנוכחי ועלינו להתמודד עימו.

מיהו שיכור לצורך נהיגה בשכרות? ומיהו שיכור בלשון בני אדם?

7.         אין כל חולק על כך שנהיגה בשכרות היא מסוכנת.  כמו שאין כל חולק שנהיגה אחרי לגימת כמות לא משמעותית של יין איננה מסוכנת.  השאלה היא כמובן מהי אותה כמות שאחריה מתחיל הנהג להיות סכנה לעצמו ולשלומם של הנהגים האחרים בדרך?  כל אדם מגיב אחרת על אלכוהול בתלוי במשתנים רבים.  אלו כוללים את משקלו, מידת שימושו באלכוהול, מזון שאכל, סוג האלכוהול, הזמן שעבר מאז לשתייה, ועוד גורמים.  ממילא ברור שקשה לחזות את השפעת האלכוהול על נהג ספציפי. 

 8.        בשאלה זו עסקו רבים והמקובל וההגיוני הוא שככל שכמות האלכוהול עולה אצל הנהג מסוכנותו גוברת.  אלא שצריך לזכור שגם ההיפך הוא הנכון, ככל שכמות האלכוהול נמוכה יותר, כך פוחתת מסוכנותו.

9          במיוחד צריכים אנו לזכור כי 'שיכור' על פי פקודת התעבורה איננו 'שיכור' בלשון בני אדם.  שיכור בהגדרה המילונית שלו הוא "... מי ששתה הרבה משקה חריף עד כדי בלבול החושים"   קרי, אנו מבינים שיכור כאדם אשר איננו מתפקד כראוי ומושפע קשות מהיין.  תיאור של השפעת היין על השיכור הכבד ניתן לראות לא רק בספרות הרפואית אלא גם בספרות היפה.  מפורסמים הם שירי היין למיניהם המדגישים את חוסר שליטתו של השיכור בעצמו.  כך למשל 'שיר השיכור' של אלכסנדר פן:

אני מתנועע - ומהו החטא,
הן כל העולם מתנועע.
ימינה או שמאלה - את זאת באמת,
הפעם אינני יודע.

וכמובן, לא חסרים שירים רבים אחרים על השפעת היין על השיכור.   שוב, המשותף לכל תיאורים הוא תיאורו של השיכור כאדם מעורפל שאיננו מבין את שקורה עימו, ותפיסת המציאות שלו מעוותת לחלוטין.  זהו שיכור בהגדרת הציבור, וזהו השיכור שלדעת כולם מסוכן הוא אם יעלה על ההגה.  וזהו השיכור שישנה הסכמה כי אם נהג, יש לנקוט נגדו בענישה תקיפה וקשה.

10.        אלא ששיכור בפקודת התעבורה משמעותו שונה לחלוטין.  על פי הפקודה שכור מכונה מי שהבדיקה העלתה כי כמות האלכוהול שלו גדולה מהכמות הקבועה בחוק.  קרי, גם כשמדובר בכמות קטנה יחסית שיתכן כי אין לה כל השפעה על הנהג, עדיין נחשב זה כ'שיכור' על פי החוק.  גם אם הנהג מתפקד כרגיל, עירני בכל חושיו, ואין בו סכנה לציבור, עדיין יכול הוא להיחשב כשיכור.  ונדגיש שוב כי הכמויות שונות ממדינה למדינה ומארץ לארץ, ולעיתים בצורה משמעותית.

            ולפני שנמשיך מן הראוי לפרט כיצד הגענו לעונשי המינימום של היום.