בטלות הסכם יחסי ממון בין בני זוג, שכן מדובר בחוזה למראית עין בלבד

1.         בפניי תביעה של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק") אשר הוגשה בדרך של המרצת פתיחה לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), וזאת נגד חאג' וליד לוטוף (להלן: "המשיב") ואשתו מהא בשארה חאג' (להלן: "המשיבה").

בתביעתו עתר הבנק לסעד של מתן פסק דין הצהרתי, לפיו ההסכם שכותרתו "הסכם יחסי ממון בין בני זוג" שנערך בין המשיב למשיבה, הינו בטל וחסר כל תוקף, בין היתר, בהיותו נסיון להברחת נכסי המשיב, וכן למתן צו המופנה ללשכת רישום המקרקעין המורה על מחיקתן של הערות האזהרה אשר נרשמו לטובת המשיבה על זכויות המשיב במקרקעין הידועים כגוש 16544 חלקה 3 אדמות נצרת, וכן במקרקעין הידועים כגוש 17526 חלקה 12 אדמות כפר ריינה.

2.         להלן בתמצית רקע עובדתי:

א.         המשיבים הם בעל ואישה, שנישאו זה לזו ביום 9/11/1975. לבני הזוג שלושה ילדים בגירים. למשיב בעלות ב- 1/3 ממניות חברה נ.ח.ל.פ. נצרת חברה לבנין ופיתוח בע"מ, (להלן: "החברה"), אשר נוסדה בשנת 1991 והפסיקה את פעילותה בשנת 1999 בשל הסתבכות כלכלית. בשנת 2002 ניתן כנגד החברה צו פירוק ע"י בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק פש"ר 189/02.

ב.         ביום 1/8/2004 הגיש הבנק כנגד החברה (בפירוק), המשיב ואדם נוסף (להלן: "כראם") תביעה בסדר דין מקוצר (ת.א. 2083/04) לבית המשפט המחוזי בת"א, וזאת לתשלום סך 3,460,415 ש"ח (נכון ליום הגשת התביעה) בגין חוב של המשיב יחד ולחוד עם כראם לבנק, וזאת מכוח ערבותם של המשיב וכראם לחובות החברה. בהמשך הועברה התביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 965/04), (ראו העתק מכתב התביעה שמצורף כנספח א' להמרצת הפתיחה).

ג.          במקביל להגשת התביעה הנ"ל הגיש הבנק בקשה למתן סעדים זמניים, אשר אושרה ע"י בית המשפט, במסגרתה הוטלו, בין היתר, עיקולים זמניים על זכויות המשיב במקרקעין הידועים כגוש 16544 חלקה 3 בנצרת ובמקרקעין הידועים כגוש 17526 חלקה 12 בכפר ריינה. עיקולים אלה נרשמו בלשכת רישום המקרקעין (שניהם יחדיו להלן יכונו: "המקרקעין"), (ראו העתקי נסחי רישום המקרקעין שצורפו כנספחים ד' ו-ה' להמרצת הפתיחה).

ד.         המשיב וכראם הגישו בקשת רשות להתגונן. ביום 28/12/2005 ניתנה החלטה בבקשה בה נדחו מרבית טענותיו של המשיב, וניתנה לו רשות להתגונן כנגד חלק מן התביעה בלבד. בהתאם לכך ניתנה ביום 29/3/2006 פסיקתא כנגד המשיב בה נפסק כי עליו לשלם לבנק, יחד ולחוד עם כראם, סך של 2,115,216 ש"ח בתוספת ריבית בנקאית מרבית מיום הגשת התביעה (ראו העתק ההחלטה מיום 28/12/2005 שצורף כנספח ו' להמרצת הפתיחה והעתק פסיקתא שצורף כנספח ז' להמרצת הפתיחה).

ה.         בהמשך, נקט הבנק בהליכי הוצאה לפועל לשם ביצוע הפסיקתא (תיק הוצל"פ מס' 3-06-37110-01 בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב). במסגרת הליכים אלו פנה הבנק ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה למינוי כונס נכסים על זכויות המשיב במקרקעין לשם פירעון החוב שהוא חייב לבנק בהתאם לפסיקתא, כאמור לעיל.

ו.          ביום 5/12/2006 החליט ראש ההוצאה לפועל להעביר את בקשתו הנ"ל של הבנק לתגובת המשיבה, אשר לטובתה רשומות הערות אזהרה על המקרקעין.

ז.          ביום 28/12/2006 הגישה המשיבה את תגובתה, בה הודיעה כי יש לה זכויות במקרקעין, בין היתר, מכוח הסכם יחסי ממון בין בני הזוג, אשר נחתם בינה לבין המשיב ב-1 לאוגוסט 2003 (להלן: "ההסכם"), (העתק ההסכם צורף כנספח י' להמרצת הפתיחה), נוכח האמור היא מתנגדת לבקשה למינוי כונס נכסים.

ח.         מכוח ההסכם נרשמו לטובת המשיבה שתי הערות אזהרה על המקרקעין, כפי שהדבר עולה מנסחי רישום המקרקעין שצורפו כנספחים ד' ו-ה' להמרצת הפתיחה.

ט.         על רקע האמור ובשל רישום הערות האזהרה לטובת המשיבה, עתר הבנק בבקשה הנוכחית להורות על בטלותו של ההסכם, וכן למחיקת הערות האזהרה.

3.         טענות הבנק בתמצית:

א.         יש להורות על בטלות ההסכם שהינו ניסיון של המשיב להבריח נכסים מפני נושיו, ואשר ייתכן אף שלא אושר כדין. בכל מקרה, גם אם ההסכם אושר, כלפי הבנק ההסכם חסר כל תוקף.

ב.         נסיבות, מועד ותוכנו של ההסכם מלמדים כי תכליתו האמיתית הינה הברחת נכסי המשיב מפני נושיו, והבנק בראשם, וכי כלל לא הייתה למשיבים כוונה אמיתית להעברת נכסים. יתרה מזאת, המשיבים מודים בפירוש כי העילה לעריכת ההסכם הייתה חששם מפני נושי המשיב.

ג.          למשיבה אין כל זכויות במקרקעין ואין כל ממש בכספים, אשר שילמה כביכול המשיבה עבור המקרקעין. ואם אכן ניתנו סכומים כלשהם ע"י המשיבה להשקעה במקרקעין, הרי שהמדובר בסכומים זניחים ביותר, אשר אינם מצדיקים חלוקת הנכסים בהסכם, ואין בכך כדי להפריך את הטענה כי מטרת ההסכם ותכליתו הינם אך ורק הברחת נכסי במשיב מפניו נושיו.

ד.         אף לו היו למשיבה זכויות כלשהן במקרקעין, היו אלה ניתנות לה אך ורק כנגד שיתופה בחובות המשיב. לכן, ככל שייקבע כי למשיבה זכויות כלשהן במקרקעין, יש לקבוע כי זכויות אלה כפופות לזכויות נושיו של המשיב, ופועל יוצא מכך הינו כי זכויות הבנק קודמות לזכויות המשיבה.

4.         תגובת המשיבים בתמצית:

א.         ההסכם הינו אמיתי ולא נעשה לשם הברחת נכסי המשיב מפני נושיו, אלא במטרה להגן על זכויות המשיבה. כמו כן, ההסכם משקף נכונה את האיזון שהתחייב בין בני הזוג.