בוירסקי נ' יסקרוביץ ואח'

1.ערעור על פסק דין מיום 23/8/20, שניתן על ידי כב' השופטת הבכירה יונת הברפלד-אברהם בבית משפט השלום בחיפה ב-ת.א.מ 17699-07-17. הערעור דן בשאלה אם התקנת מצלמה בחדר בו מותקנים הכיורים ביציאה מתאי שירותים ציבוריים (להלן "חדר הכיורים") היא פגיעה בפרטיות בניגוד להוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן "חוק הגנת הפרטיות").

העובדות הרלוונטיות.

2.המערער הוא עורך דין במקצועו. הוא שכר משרד בבניין משרדים ועסקים, הנמצא בקריית ביאליק והמכונה "בית צבר". בבניין יש מספר קומות המושכרות לבעלי עסקים שונים. בקומה בה נמצא המערער יש כ-50 יחידות של משרדים או עסקים. כמו כן יש בו שני חדרי שירותים. הערעור מתייחס לגבי אחד מהם. שטח חדר הכיורים הוא כשבעה מטרים. בצמוד לו נמצאים תאי השירותים, שדלתותיהם נפתחות לחדר הכיורים.

3המשיב 2 הוא ועד הבניין, והמשיבה 1 היא אחת מחברי הועד ונציגת הועד.

4.המערער תבע בבית משפט קמא את המשיבים לשלם לו פיצויים בסכום של 50,000 ₪ (לאחר שהתביעה תוקנה פעמיים; מ-5000 ₪ ל-25,000 ₪ ומ-25,000 ₪ ל-50,000 ₪). שלוש עילות תביעה היו למערער; הראשונה - המערער ביקש להחליף את השלט, שפרסם את משרדו, ושהיה תלוי על הקיר החיצוני של הבניין. המשיבה 1 סירבה לתת לו כניסה לגג הבניין על מנת להתקין משם את השלט, לטענתה כיוון שהשלט היה גדול ממה שהועד אישר לגבי שלטים על קיר הבניין. על כך תבע המערער 5,000 ₪ בתביעתו המקורית, שלא כללה טענה כלשהי כלפי פגיעה בפרטיותו עקב הצבת מצלמות בחדר הכיורים. השניה - הייתה על כך שהמשיבים התקינו בחדר הכיורים מצלמה. התביעה בגין כך הועמדה תחילה על 25,000 ₪ ותוקנה ל-50,000 ₪, שהוא סכום הפיצויים הנדרש ללא הוכחת נזק. השלישית - בגין פרסום לשון הרע היות והמשיבים, כך לטענת המערער, העלילו עליו שהוא גנב מפתח מחדרה של המשיבה 1.

5.יצוין כבר כאן כי התביעה על שלושת ראשיה נדחתה על ידי בית משפט קמא. המערער מערער בערעורו כאן רק על דחיית תביעתו לפיצויים עקב פגיעה בפרטיות בגין התקנת המצלמה בחדר הכיורים.

טיעוני הצדדים בבית משפט קמא

6.המערער טען כי נודע לו ביום 24/9/17 שהמשיבים התקינו בחדר הכיורים מצלמה. לדברי המערער המצלמה גורמת לו לאי נוחות מרובה ולסבל והשפלה וכי היא פוגעת, בניגוד לדין, בפרטיותו.

7.המשיבים טענו כי המצלמה הוצבה בחדר הכיורים מסיבה ראויה: אנשים נהגו בונדליזם בחדר הכיורים; הם זיהמו אותו באופן קשה עד שהועד התקשה למצוא עוזר/ת שתנקה. הם אמנם התקינו את המצלמה ושמו שלט בכניסה לשירותים המתרה במשתמשים שיש מצלמה ושאין לזהם את השירותים, אולם הם מעולם לא הפעילו את המצלמה. היא נועדה להרתעה ואין בכוונתם להשתמש בה לצילומים. עוד טענו המשיבים כי למערער יש יחידה בת 25 מ"ר, שהיא הקטנה בבניין, וכי המערער ממעיט מאד לבוא למשרד. בשל כך וכיוון שהמצלמה לא הופעלה, לא נגרם למערער כל נזק. נטען כי תביעתו באה לעולם, כיוון שהמערער ביקש להגדיל את תביעתו בעניין השלט ואז מצא דרך להעצימה על ידי תביעתו בעניין המצלמה.

פסק הדין של בית משפט קמא בעניין המצלמות בחדר הכיורים.

8.בית משפט קמא עמד על כך שחדרי השירותים סגורים בדלתות ושהמצלמות לא כוונו לעבר חדרי השירותים אלא לכיוון הכיורים בלבד. בית משפט קמא קיבל את עדותה של המשיבה 1 לפיה הסיבה להתקנת המצלמות הייתה שהמשתמשים בשירותים נהגו לטנף את חדר הכיורים וכי הצבת המצלמה הרתיעה אותם. עוד קיבל בית משפט קמא את טענת המשיבה 1 כי המצלמות לא עבדו ואינן עובדות וכל מטרתן הרתעה על מנת למנוע התנהגות ונדליסטית של המשתמשים אשר זיהמו את חדר הכיורים.