בג"ץ דחה ערעור אסיר שהיה שותף בפעילות ניאו נאצית לריצוי יתרת עונשו ברוסיה

השופט ס' ג'ובראן:

1.             עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר, אסיר בכלא איילון, לריצוי יתרת עונשו ברוסיה, בהתאם לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996 (להלן: חוק נשיאת מאסר).

רקע עובדתי

2.             העותר הורשע במספר רב של עבירות, ונגזר עליו עונש של 69 חודשי מאסר (ת"פ 27419-01-11, כבוד השופטת י' אמסטרדם). העותר הורשע בשבעה אישומים של תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני, שישה אישומים של פרסום הסתה לגזענות, שבעה אישומים של החזקת חומר פרסום גזעני, שמונה אישומים של קשירת קשר לביצוע פשע, ואישום אחד של תקיפה בנסיבות חמורות.

3.             על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה העותר, בין השנים 2007-2005 הוא חבר לצעירים נוספים, ויחד ביצעו פעילויות ניאו-נאציות. במסגרת זאת, הסיתו לגזענות, הפיצו חומר תעמולה גזעני, ועוד. בין היתר, תקף העותר עם צעירים נוספים עוברי אורח ממניעים גזעניים. את מעשי התקיפה הם צילמו בוידאו, ופרסמו את הסרטונים באתר אינטרנט ניאו-נאצי ובאתר You-Tube.

4.             משפטו של העותר התנהל בנפרד ממשפטם של שאר חבריו. זאת, משום שבשנת 2007 נמלט אל רוסיה. העותר מחזיק באזרחות רוסית, ורשויות השלטון שם סירבו להסגירו לישראל לשם העמדתו לדין. בשנת 2010, נתפס לאחר יציאה מרוסיה למדינה שלישית, והועבר לישראל.

5.             ביום 18.1.2012, התקבלה במחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה בקשה של העותר לרצות את יתרת עונשו ברוסיה. זאת, משום קשיים שבהם נתקלת משפחתו, המתגוררת ברוסיה, לבקרו בישראל. עובר לתשובה לבקשת העותר, פנה העותר למחלקה לעניינים בינלאומיים ולגופים שונים פעמים רבות. כמו כן, פנו בעניינו לרשויות המדינה בני משפחתו. במסגרת זאת, כתב באחת הפניות אביו של העותר, כי הוא חולה במחלת הסרטן.

6.             ביום 29.8.2012, החליט השר לביטחון פנים, המשיב 1 בעתירה זו, לדחות את הבקשה. המשיב 1 נימק את החלטתו בהתבסס על חומרת העבירות בהן הורשע העותר, ועל בריחתו בשנת 2007 לרוסיה. עוד נכתב בהחלטה כי העברתו לישראל דרך מדינה שלישית (המדינה אליה ניסה להיכנס ושם נתפס והועבר לישראל), "הייתה כרוכה במאמצים ומשאבים רבים."

7.             לכך יש להוסיף כי ביום 3.9.2012, החליט שר המשפטים גם כן לדחות את בקשתו של העותר. זאת, בהסתמך בין היתר על חוות דעתה של המחלקה לעניינים בינלאומיים, שהמליצה גם כן לדחות את הבקשה, על סמך שיקולים דומים לאלו המפורטים בהחלטת השר לביטחון פנים.

8.             ביום 14.10.2012, הודיעה המחלקה לעניינים בינלאומיים לעותר על דחיית בקשתו על ידי שני השרים. מכאן העתירה שלפנינו.

טענות הצדדים

9.             לטענת העותר, שמייצג את עצמו, העבירות שבהן הורשע לא נעשו מתוך מניעים גזעניים ניאו-נאציים, אלא בעקבות "מחאה סוציאלית מטופשת של נערים, תחת השפעת אלכוהול". מאז שברח לרוסיה התבגר, חשב על מעשיו, ונגמל מאלכוהול. כמו כן, קיים שם אורח חיים נורמטיבי, התקרב אל הדת היהודית, ולא יחזור בעתיד לעבור עבירות דומות.

10.          עוד מוסיף הוא כי בשנת 2007 לא ברח מאימת הדין, אלא פשוט בחר להעתיק את מגוריו לארץ מולדתו. לטענתו, לא נאמר לו כי אסור לו לצאת מהארץ, ושחרורו ממעצר לא הותנה בערבות.

11.          כמו כן, טוען הוא כי הסיבה בגינה מבקש הוא לרצות את מאסרו ברוסיה, היא שמרבית חייו התגורר שם, ונסיבות משפחתיות אישיות ורפואיות מחייבות אותו להיות נוכח שם. לאור זאת, יש להגדיר את בקשתו כבקשה מטעמים הומניטאריים, העומדת בדרישות החוק לנשיאת מאסר, ולכן יש לקבל את עתירתו.

12.          לכך יש להוסיף כי לטענתו השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה לסרב לבקשתו אינם סבירים. לטענתו, חוק נשיאת מאסר קובע תנאים ברורים לאישור בקשה לריצוי מאסר. השיקולים שבבסיס ההחלטה, כדוגמת חומרת המעשים והעובדה שברח לרוסיה, אינם רלוונטיים לתנאים שקובע החוק. בנוגע לשיקול לדחיית בקשתו בשל המאמצים הרבים שהיו כרוכים בהסגרתו לישראל, טוען העותר כי פעולה זו היא בגדר המשימות עליהן אמונות רשויות המדינה, ולפיכך, לא ניתן לזקוף לחובתו כי רשויות אלה עשו עבודתן נאמנה.

13.          לבסוף, טוען הוא כי החוק לנשיאת מאסר חוקק לפני זמן רב, אולם, עד כה לא הועבר אף אסיר במסגרת החוק לריצוי עונש מאסר לרוסיה. לטעמו, הסיבה לכך היא קשיים שמערים משרד המשפטים על בקשות דומות לשלו, הן בבקשות לריצוי עונש בישראל, והן בבקשות לריצוי עונש ברוסיה.

14.          בשולי הדברים נציין כי במסגרת עתירתו, ופעם נוספת בתגובתו לתשובת המשיבים, ביקש העותר כי ימונה לו עורך-דין מטעם הסנגוריה הציבורית.

15.          מנגד, טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות. זאת, בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה. לדידם, ההחלטה לדחות את בקשת העותר נעשתה בהתאם להוראות החוק לנשיאת מאסר, והחוק לא קובע אפשרות לעיון מחדש בהחלטה שלא לאשר בקשה כדוגמת זו של העותר.

16.          לגישתם, העברת אסיר לריצוי עונשו במדינת אזרחותו נקבעת בהתאם לתנאים הקבועים בחוק לנשיאת מאסר, ואינה בגדר זכות המוקנית לאסיר. זאת ניתן ללמוד מלשון החוק, על פיה "ניתן" להיענות לבקשה לריצוי עונש מאסר במדינת האזרחות (סעיף 2(ב) לחוק). קרי - אין חובה להיענות לבקשה אף אם היא עומדת בתנאים הקבועים בחוק. השיקולים ששקלו השר לביטחון פנים ושר המשפטים (העובדה שברח מאימת הדין לרוסיה, המאמצים בהחזרתו לישראל וחומרת העבירות) היו סבירים, ולפיכך אין כל עילה להתערבות בהחלטה.